פסק-דין בתיק א 23511/98

1.       רקע:

התובעת התקשרה עם הנתבעת בהסכם מיום 8.10.94 להנחת קווי ביוב. לטענתה, הגישה חשבונות שאושרו על ביצוע העבודה בסך 928,220 ש"ח במחירי חוזה, והיה על הנתבעת לשלם לתובעת את התשלומים לפי החשבונות החלקיים כעבור 35 ימים מתום החודש השוטף שבו הוגש כל חשבון. לטענת התובעת, איחרה הנתבעת בתשלומים. כמו כן, התובעת טוענת שהיא זכאית להתייקרויות וריבית פיגורים.  עוד טוענת התובעת שהנתבעת הפרה חלק מהתחייבויותיה, בהפסקות יזומות ע"י הנתבעת של ביצוע העבודות, ושינוי תוכניות העבודה המקוריות. על כן, דרשה התובעת אישור המפקח להארכת תקופת הביצוע עד ליום 31.3.96, והחברה המפקחת נתנה אישורה להארכת תקופת הביצוע כמבוקש, ובמשך 17 חודשים במקום 5 חודשים, אך הנתבעת לא שילמה פיצוי עבור ניהול מתמשך של העבודות. התובעת תובעת בתביעתה את הסכומים הבאים:

א.       סך 10,000 ש"ח שהופחת מהחשבון הסופי על ידי המשיבה. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20.03.96 ועד התשלום המלא בפועל.

ב.       סך 7,035 ש"ח המהווה הפרש סכום ההתייקרויות בין סכום ההתייקרויות שאושר בחשבון הסופי אולם לא שולם. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20.03.96 ועד התשלום המלא בפועל.

ג.       סך 131,000 ש"ח  נכון למועד הגשת התביעה שהוא ריבית פיגורים בגין האיחורים בתשלומים.

ד.       סך 400,800 ש"ח בגין פיצויים בשל ניהול מתמשך של עבודות על פי נוסחה הקבועה בסעיף 42 לנוסח תנאי החוזה לביצוע מבנה ע"י קבלן בהתקשרויות בין רשויות ממשלתיות ומקומיות לבין קבלנים וכן בגין הוצאות ישירות וכלליות של התובעת, זאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20.03.96 ועד התשלום המלא בפועל.

לטענת התובעת, סך כל הסכומים הנתבעים, בתוספת ריבית חשב מיום 20.03.96 ועד למועד הגשת התביעה מסתכם בסך 743,218 ש"ח. התובעת  העמידה את תביעתה על סך של 400,000 ש"ח.

הנתבעת טוענת כי על פי החוזה חלים גם התנאים הכלליים שנקבעו על ידי המנהלה הארצית לביוב מיוני 93. לפי תנאים אלה נקבע שיש לדרוש הוצאות בגין הפסקה זמנית של הביצוע תוך 30 יום מחידוש העבודות. כן נקבע כי על הקבלן להגיש למפקח בסוף כל חודש רשימה שבה יפרט את התשלומים הנוספים שהוא זכאי להם ותביעה שלא הוכללה ברשימה רואים את הקבלן כמוותר עליה. כמו כן נקבע שכתנאי לתשלום החשבון הסופי, על הקבלן להמציא הצהרה על חיסול תביעותיו. אמנם, מכתב זה לא נמצא, אך הנתבעת טוענת שהוא אכן הוגש לפי הנוסח בחוזה, שאם לא כן לא היה משוחרר סכום החשבון הסופי. לטענת הנתבעת, אין התובעת זכאית לפיצוי על הפסקת עבודות שכן לא דרשה זאת תוך 30 יום מחידוש העבודה והמהנדס לא אישר זאת. כמו כן דין התביעה להידחות באשר לא נכללה ברשימת התביעות החודשית, ואף לא בחשבון הסופי. התובעת אף לא זכאית לריבית פיגורים משום שעל פי ההסכם היה עליה להגיש דרישתה למנהל, הוא המנהלה הארצית לביוב, ולא הוגשה דרישה כזו, בנוסף על כך שהדרישה לא נכללה ברשימה החודשית. אשר לסכום שהופחת בסעיף א', מדובר בקיזוז נזקים שגרמה התובעת לנתבעת, לפי פסק דין בית משפט השלום בעכו מיום 17.1.97 והנתבעת היתה זכאית לקזזו על פי הדין. אשר לסכום שהופחת כאמור בסעיף ב', אין התובעת זכאית לסכום זה שהופחת בידי המהנדס או המנהל, ללא הסתייגות מטעם התובעת. עוד נטען כי אישור המהנדס להארכת העבודות ולפיצוי ניתן שלא כדין.

הצדדים הסכימו כי כרך א' - כללי למסמכי החוזה של המנהלה הארצית לביוב, שהוגש לבית המשפט, הוא חלק מההסכם המחייב בין הצדדים. כמו כן הסכימו הצדדים לוותר על חקירת העדים מבלי להודות בנכונות גירסתם, ובהתאם לכך הוגשו סיכומים, אמנם באיחור.

2.       האם התנאים הכלליים של המנהלה הארצית לביוב גוברים על המפרט הבינמשרדי

לטענת התובעת, לא נקבע בהסכם איזה משני מסמכים אלה גובר, ולכן יש לפרש לרעת המנסח, דהיינו הנתבעת, כך שהמפרט הבינמשרדי יגבר על תנאי המנהלה לביוב.  ואולם, ביום 19.12.05, הודיעה התובעת כי היא מסכימה לוותר על הטענה לפיה תנאי המפרט הבינמשרדי (או החוזה הממשלתי) הינם חלק מהחוזה שנכרת בין הצדדים, (מבלי לוותר על הערך הראייתי של המפרט הבינמשרדי להוכחת נזקי התובעת, בהעדר נוסחה לחישוב הוצאות ופיצויים בגין התארכות תקופת הביצוע). בדין נהגה כך התובעת, וזאת הן לפי סעיף 300.2.2 לתנאי המנהלה לביוב והן לפי הפרשנות התכליתית של החוזה שבין הצדדים. לפיכך, אין צורך לדון בטענת התובעת כי תנאי המפרט הבינמשרדי גוברים על תנאי  המנהלה הארצית לביוב, שהם חלק מהחוזה.

אציין, כי בהחלטתי מיום 19.12.05, לאחר הויתור על הטענה, נתתי לצדדים אפשרות להגיש סיכומים נוספים. איש מהצדדים לא הגיש סיכומים נוספים, ועל כן, הסיכומים שהוגשו הם רק אלה שהוגשו לפני הויתור על הטענה. 

3.       האם ויתרה התובעת בכתב על תביעותיה?

לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה בשל חתימת התובעת על כתב העדר תביעות. כתב העדר התביעות לא הוגש לתיק ביהמ"ש. התובעת מכחישה חתימתה על כתב העדר התביעות. לטענת הנתבעת, בעת הגשת החשבון הסופי ביום 24.03.96,  צירפה התובעת מכתב העדר תביעות מצד הקבלן וזאת בהתאם להוראת ס"ק (4) לסעיף 2.71 לתנאים הכלליים של החוזה.  טענתה זו סומכת הנתבעת על האמור בתצהירו של מר אריה פלשטיין, אשר ליווה את הפרויקט הנדון מטעם המנהלה הארצית למים ולביוב:

"החשבון הסופי של יצחק ששון בע"מ בעניין החוזה הנ"ל הוגש ביום 03.03.97 על סך 1,045,520 ש"ח וזאת בצירוף מכתב העדר תביעות מצד הקבלן, שבו הוא מוותר על תביעות כלשהן בקשר לחוזה. החשבון בצירוף מכתב העדר תביעות הועבר על ידי לחשב. יודגש כי לפי הנוהל המקובל במנהלת הביוב הארצית, תנאי בל יעבור לשחרור חשבון סופי, הוא המצאת מכתב העדר תביעות, ואלמלא הוגש מכתב העדר תביעות ע"י יצחק ששון בע"מ, לא הייתי מעביר את החשבון אל החשב לצורך ביצוע התשלום. אני לא מצאתי, על אף החיפושים שנעשו את המכתב הנ"ל, שככל הנראה הלך לאיבוד, בעת מעברנו למשרדינו החדשים".

לטענת התובעת מעולם לא המציאה לנתבעת כתב העדר תביעות וזאת כיוון שהיו לה תביעות כספיות כלפיה. התובעת סומכת טענתה זו על האמור בסעיף 24 לתצהיר מר יצחק ששון מיום 21.05.03.

סעיף 2.71 לתנאי החוזה הכלליים קובע כיצד יוגש וישולם החשבון הסופי:

2.71      חשבון סופי