פסק-דין בתיק א 23469/06

כללי

בפני תביעה שטרית לאכיפת שיק על סך 25,000 ש"ח ז.פ. 22/11/05 ( להלן:" השיק").

השיק נמשך מחשבונה של הנתבעת ונרשם לפקודת התובעת. התובעת הציגה את השיק לפרעון, אך השיק חולל בשל הסיבה: " חתימת המושך אינה בסדר".

טענות התובעת

התובעת - חברת סמדר מודיעין  מוניות בע"מ (להלן: " התובעת") הינה זכיינית של חברה להשכרת רכב.

לטענת התובעת, השיק נמסר לה ביום 27/2/05 על ידי מר שמעון חבאז, בנה של הנתבעת (להלן: " שמעון") כבטחון להבטחת עסקת השכרת רכב. השיק ניתן על החלק בלא ציון סכום, כאשר סכום השיק הושלם ע"י התובעת.

לאחר שהמשיכה עסקת ההשכרה ושמעון לא פרע את חובותיו לתובעת, הציגה התובעת  לפרעון את השיק נשוא התביעה. השיק חולל מסיבת " חתימת מושך אינה בסדר".

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת מכח חתימתה על השיק ולחילופין טוענת, כי הנתבעת נתנה לבנה, שמעון, הרשאה לחתום בשמה ועל כן היא מחוייבת בפרעון השיק מכח מתן הרשאה.

טענות הנתבעת

לטענת הנתבעת, בקשת הביצוע הוגשה כנגדה רק בגין חתימתה על השיק ולא הוזכר בה דבר בעניין  חיובה של הנתבעת מכח הרשאה  או מצג.

הנתבעת טוענת, כי חתימתה זוייפה, בלא שנתנה לאיש לעשות שימוש בשיק או לחתום בשמה.

דיון ומסקנות

לעניין טענת הרחבת החזית

הנתבעת טוענת, כי טענות התובעת באשר לחתימה מכח הרשאה מהוות הרחבת חזית אסורה, ואולם, עיון בחומר שבפני מעלה כי הנתבעת התייחסה בתצהיר עדותה הראשית לסוגיית ההרשאה וטענה כי " בפועל לא חתמתי על השיק, אינני יודעת כיצד נלקח ממני, לא הרשיתי לחתום על השיק במקומי" (סע' 12 לתצהיר).

התייחסותה של הנתבעת לטענת ההרשאה מהווה הסכמה להרחבת החזית ועל כן יש בה כדי לרפא את הפגם, ככל שנפל בבקשת הביצוע, בה לא צויינה עילת ההרשאה.

על כן, אינני מוצאת מקום לדחות על הסף את טענת ההרשאה ואדון בה בהמשך.

לעניין טענת הזיוף

הנתבעת טוענת כי החתימה על השיק אינה שלה וכי היא מזוייפת.

סעיף 23(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע:

" חתימה על  שטר שהיא מזוייפת או שומה שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו,  אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פרעונו על כל צד שהוא, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פרעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או היעדר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו".

כבר נקבע  מקדמת דנא, כי לגבי יסוד החתימה על השטר, מוטל  נטל השכנוע על האוחז.  להבדיל מיתר היסודות המקימים חבות עפ"י השטר, אשר לגביהם קבעה פקודת השטרות חזקות המקלות עם האוחז, הרי אין חזקה לפיה המושך הוא החתום על השטר, ואפילו זהו שמו אשר מופיע כחותם.  בהקשר זה, אחת היא אם התובע "אוחז כשורה" או אוחז סתם ועליו הראייה כי הנתבע הוא שחתם על השטר (י. זוסמן, דיני שטרות, עמ' 258).

קביעה זו חזרה ונשנתה בשורה ארוכה של פסקי דין, בהם נקבע כי: