פסק-דין בתיק א 23191/05

התובעת חברת שדות ים מרצפות שיש בע"מ (להלן: "התובעת") הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב במסגרת תיק הוצאה לפועל מספר 4-74-21285-01 (להלן : "תיקההוצאה לפועל")בקשה לביצוע שתי המחאות, כל אחת על סך של 25,500 ש"ח ז.פ. 30.11.03 ו- 28.2.04 אותן משכה על שמה חברת י. אליה ובניו יזמות וקבלני בניין בע"מ (להלן: "הנתבעת"). הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטר וכבוד הרשם  משה כהן בהחלטתו מיום 30 מרץ 2005  נתן לנתבעת רשות להגן בגין מקצת מטענות ההגנה שהעלתה הנתבעת ומכאן הדיון שלפני.

רקע

התובעת הינה חברה העוסקת ביבוא ושיווק מוצרי ריצוף וכלים סניטריים. הנתבעת הינה חברה קבלנית העוסקת בייזום פרויקטים לבניה ובבניית דירות בפרויקטים ברחבי הארץ. לדיון זה רלוונטיים שני אתרים בבאר שבע בהם בנתה החברה: פרויקט פסגת רחל ופרויקט גן העיר  המכונה גם "אתר רגר" (עדותו של מר אברהם מסס מנהל עבודה אצל הנתבעת, עמ' 3 ו- 4 לפרוטוקול).

ביום 28.8.03 חתמו התובעת והנתבעת על הסכם לאספקת 3,000 מ"ר שיש אשר יסופק במספר משלוחים בתקופה שבין 30.8.03 ועד 15.10.03.(נספח א' לתצהירו של מר מקסים אוחנה שהינו מנהל בתובעת). למרות שבהסכם עצמו לא צוין, לאן יש לספק את הסחורה אין מחלוקת בין הצדדים, כי את השיש היה צריך לספק לאתר הבנייה בפסגת רחל. לפי ההסכם המחיר נקבע להיות 51 ש"ח למ"ר לפני מע"מ. כן נקבע, כי התשלום יעשה בשיקים שינתנו מראש: כל שיק על סך של 25,500 ש"ח לפירעון החל מתאריך 30.9.03 עד תאריך 30.02.04. בהסכם נקבע עוד, כי "מע"מ ישולם במזומן עם הגשת החשבונית ליום המע"מ"  וכי "אי תשלום המע"מ בזמן יגרום להפחתת כמות האספקה בשווי המע"מ".

בפועל, בין בגין שביתות במשק אשר התרחשו במועד הרלוונטי למימוש ההסכם (סעיף 5 לתצהירו של מר מקסים אוחנה) ובין בשל נסיבות אחרות (אספקת שיש שלא התאים מבחינת מאפייניו לשיש שכבר סופק בעבר (מכתבי הנתבעת בנושא, כפי שמפורטים  בנספחים ג7- ג12 לתצהיר התובעת) לא סופקה לנתבעת מלוא הכמות שסוכמה. הנתבעת מנגד ביטלה שתי המחאות על סך של 25,500 ש"ח שמועד פרעונן המתוכנן היה נובמבר 2003 ופברואר 2004.

אין מחלוקת, כי התובעת סיפקה לנתבעת 2,074 מ"ר שיש (סעיף 3 לסיכומי הנתבעת) וכי הנתבעת שילמה את התמורה (ללא המע"מ) בגין שיש זה. (זאת ב-4 המחאות  - כל אחת על סך של 25,500 ש"ח - שנפרעו לפי ההסכם הנ"ל וכן סכום נוסף בסך של 3,774 ששילמה הנתבעת לפי החלטת כבוד הרשם משה כהן ואשר נועד להשלים את התשלום בגין הכמות שאינה שנויה במחלוקת. סה"כ שילמה לפיכך הנתבעת סך של 105,774 ש"ח.  בנוסף אין מחלוקת, כי  הנתבעת שילמה לתובעת מע"מ בסך של כ- 3,530 ש"ח בגין כ-385 מ"ר שיש שסופק לה.

כבוד הרשם משה כהן, בהחלטתו מיום 30 מרץ 2005 התיר לנתבעת להתגונן בשתי טענות:

1. סחורה בהיקף של 284.6 מ"ר (להלן: "המשלוח") לא סופקה. המדובר בסחורה המפורטת בתעודת משלוח מס' 22837 (להלן: "תעודת המשלוח") מיום 16.10.03.
2. שולמו סכומי המע"מ בגין הסחורה שסופקה בפועל.

הנתבעת העלתה גם טענת קיזוז בגין נזקים שנגרמו לה נוכח העיכובים באספקת השיש אך בגין טענה זו לא נתנה לה רשות להגן (סעיף 8 להחלטת כבוד הרשם).

דיון

האם סופק המשלוח שבמחלוקת?

לטענת התובעת (סעיף 17 לסיכומיה)  מר יוסף חיון, אשר מועסק כנהג בתובעת סיפק את המשלוח האמור לנתבעת באתר "פסגת רחל". בתצהירו כפי שתוקן הוא מפרט, כי סיפק את המשלוח ביום 16.10.03; כי באתר הבנייה קיבל את הסחורה  "בחור יוצא ברית המועצות לשעבר" אשר אף חתם על תעודת המשלוח; וכי כאשר הועלו טענות לפיהן הנתבעת לא קיבלה את הסחורה הוא שב והגיע לאתר הבניה שוחח עם מנהל עבודה במקום ("אני זוכר את חזותו ושמו וככל הזכור לי הוא אברהם") אשר אומנם טען בפניו, כי לא קיבל את המשלוח או את תעודת המשלוח אולם בתיקו של מנהל העבודה נמצאה בפועל תעודת המשלוח".

התובעת טוענת, כי עומדות לה החזקות השטריות הקבועות בסעיף 29 לפקודת השטרות(נוסח חדש) ועל הנתבעת רובץ הנטל להוכיח, כי היא פטורה מהתשלום ( סעיף 5 לסיכומי התובעת).

הנתבעת מנגד טוענת, כי הסחורה שבמחלוקת כלל לא סופקה לה. לטענתה תעודת המשלוח אינה נחזית להיות חתומה על ידי מי מנציגי הנתבעת (סעיף 8 לסיכומי ב"כ הנתבעת), בחברה מועסק אומנם אדם בשם אברהם אולם הוא משמש כמנהל עבודה בפרויקט אחר של החברה באתר רגר (סעיף 28 בתצהיר מנהל הנתבעת מר יורם אליה); וכי מר יוסף חיון לא פעל כספק סביר בנסיבות העניין (סעיפים 9.5 ו- 9.8 לסיכומים). 

הנתבעת טוענת, כי  על התובעת מוטל נטל ההוכחה להראות, כי סופקה כמות שיש מסוימת, שכן "המוציא מחברו- עליו הראיה".

בנוגע לשאלה על מי רובץ נטל השכנוע דעתי היא כדעת ב"כ התובעת.

יעקב קדמי בספרו על הראיות (הוצאת דיונון, מהדורת תשס"ד-2003, חלק שלישי עמ' 1508) מבהיר, כי:

  "הקביעה מי מבעלי הדין נושא בנטל השכנוע נעשית על בסיסם של שני כללים יסודיים: האחד - "המוציא מחברו עליו הראיה";ויכול שיהא זה התובע ויכול שיהא זה הנתבע הכל לפי הענין והשני "דיני הראיות הולכים אחרי הדין המהותי"; הן לענין הוכחת יסודות העילה/הגנה והן לענין הפרכתן של חזקות".

לענין הכלל "המוציא מחברו -עליו הראיה" הרי שידוע ומקובל הוא שהתובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו ואילו הנתבע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של טענת הגנתו.בתביעה שטרית, כמו זו שבה עסקינן, אין התובע צריך שיוכיח שנתן ערך באשר זה לא מהווה חלק מהיסודות העובדתיים של עילת תביעתו וזאת מאחר ונכנס כאן לפעולה אותו כלל שני בסיסי אשר לפיו הולכים דיני ראיות אחר הדין המהותי אשר במקרה דנן הינו פקודת השטרות (נוסח חדש) אשר קובעת בסעיף 29 (א) את חזקת התמורה העומדת לאוחז השיק.כלומר במקרה זה מוטל על הנתבעת נטל השכנוע להפריך חזקה זו ולהוכיח כי חל כשלון תמורה חלקי כפי שנטען במקרה דנן.(ראה גם ע"א 1842/90 בר לב ואח' נ' רפפורט ואח' ,פ"ד מה (5) 235).

לפיכך ,יש לבחון האם הנתבעת הוכיחה כי לא קיבלה את אותם 284.6 מ"ר שיש?