פסק-דין בתיק א 2313/00

          התובעים נפגעו בתאונת דרכים ביום 18.9.97. התובעת, ילידת 10.12.57, והתובע, יליד 13.7.52.

          אין חולק כי התובעים זכאים לפיצוי מהנתבעת, ועל פגיעתם חל חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ו-1976. חילוקי הדעות בין הצדדים הם בשאלת גובה הנזק.

          אין גם חולק, כי פגיעתה של התובעת בתאונה היא הפגיעה הקשה יותר, ואדון תחילת בעניינה.

נזקי התובעת

כתוצאה  מפגיעת התובעת בתאונת הדרכים נגרמו לה שברים בשתי עצמות הירך, פגיעה ברקמה הרכה בפנים ובגפיים וחולשה ביד ימין. התובעת עברה ניתוח בבית החולים תל-השומר, שם מסמרו את השברים בירכיים. בהמשך עברה התובעת ניתוחים נוספים לזירוז האיחוי בירך ימין. באשפוז מאוחר יותר של התובעת, ביום 18.4.98, אובחן אצלה שבר בפלטו הטיביאלי שלא נותח. במשך השנים עברה התובעת טיפולים וניתוחים אורטופדיים רבים.

פרופ' מושיוב, המומחה הרפואי בתחום האורטופדי, קבע לתובעת נכות אורטופדית מצטברת של 35% בגין הפגיעות. כאשר הצדדים היו אמורים להגיש סיכומים בתום שמיעת הראיות, ביקש ב"כ התובעת כי היא תופנה לבדיקה נוספת אצל המומחה  בשל הרעה במצבה האורטופדי, ונעתרתי לבקשה.

לאחר שהמומחה פרופ' מושיוב בדק את התובעת בשני מועדים שונים, הגיע למסקנה כי מצב ברך ימין הוחמר, ונכותה המצטברת עומדת על 40% לצמיתות. הנכות המשוקללת הנה 35% (בעיגול).

לתובעת נקבעה נכות זמנית של 10% למשך 10 חודשים בתחום הפסיכיאטרי.

במהלך השנים מיום התאונה ועד עתה, הייתה התובעת באשפוזים, בסך הכל 69 ימי אשפוז, כאשר האשפוז הראשון לאחר התאונה היה למשך 50 ימים.

במהלך אותם שנים הייתה התובעת בטיפולים אורטופדיים רבים, בסך הכל 79 ימים המכונים "אשפוז יום" בתקופה שבין 16.3.98 עד 15.12.98. לטענת ב"כ התובעת, היא זכאית לקבל פיצוי עבור אותם ימי אשפוז יום.

עת נפגעה התובעת, ועד עצם היום הזה, היא הייתה עובדת עירית ירושלים בתפקיד עוזר למזכיר הראשי בבית המשפט לעניינים מקומיים.

לטענת ב"כ התובעת, בסיס השכר שלה הוא לפחות 7,000 ש"ח ברוטו, ויש לפצותה בגין העבר עבור תקופות ממושכות שלא עבדה, כ-40% משכרה למשך 90 חודשים. לגבי העתיד, על-פי תוחלת שנות עבודה עד גיל 67, מבקש ב"כ התובעת לחשב את נזקיה לפי אבדן שכר של 40%. באשר לעזרת צד ג', יש לפצותה למשך שנתיים ראשונות לאחר התאונה לפי 5,000 ש"ח לחודש, ולאחר מכן לעבר ולעתיד לפי 4,000 ש"ח לחודש.

משרד הבריאות קבע לתובעת נכות רפואית בשיעור 50% המזכה אותה בקצבת ניידות, ולטענת בא-כוחה יש לפצותה בגין הוצאות ניידות בסך של 1,500 ש"ח לחודש, לעבר ולעתיד. בגין הוצאות העבר הכוללות נסיעות קרובי משפחה לבקר את התובעת בבית החולים, מבקש בא-כוחה של התובעת 30,000 ש"ח. בגין טיפולים רפואיים לעתיד, טוען בא-כוחה כי יש לפסוק לה פיצוי גלובלי לאור הטיפולים שעברה בעבר.

ב"כ הנתבעת סבור, כי פגיעת התובעת אינה כולה תפקודית. לא נגרם לה הפסד שכר של ממש (למעט בגין העבר), שכן היא הייתה ותהיה עובדת העירייה כל עת שתחפוץ בכך. מאחר והתובעת לא העסיקה בעבר עזרת צד ג' בשכר, אין מקום לפסוק לה פיצוי בראש נזק זה, מה גם שאבנר סיפקה לתובעת עזרת צד ג' במשך מספר חודשים.

אחרי התאונה אין גם מקום, לדברי ב"כ הנתבעת, לפסוק לה פיצוי בגין ניידות.