פסק-דין בתיק א 23102/04

התובע יליד 3.8.71, נפגע בתאונת דרכים ביום 17.6.03, עת רכב על אופנוע (להלן: "תאונת הדרכים"). ממקום התאונה הובהל לבית חולים הדסה עין כרם, ולאחר קבלת טיפול ראשוני, שוחרר לביתו עם המלצה למעקב וביקורת (נספח ד' לת/1). במסגרת הטיפול בקופת חולים, נשלח התובע לצילום רנטגן וביום 11.12.03 נמצא שבר בשורש כף ידו השמאלית. התובע עבר סדרה של טיפולי פיזיותרפיה (נספחים יט'-ל' ל-ת/1), אך לטענתו, כאביו לא פחתו והוא מתקשה בהרמת משאות כבדים וברכיבה על אופנוע.

אין חולק כי התובע נפגע בכף ידו השמאלית בשתי תאונות נוספות: ביום 19.7.94, נפגע בתאונת עבודה (נספח א' לתיק מוצגי הנתבעות); וביום 5.10.04, עת נפל מאופניים (נספח ג' לתיק מוצגי הנתבעות).

הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות, המחלוקת היא בשאלת גובה הנזק.

ב. נכות רפואית

מטעם בית משפט, מונתה ד"ר בתיה יפה, מומחית לכירורגית כף יד (להלן: "המומחית") אשר קבעה בחוות דעתה כי בעקבות תאונת הדרכים לתובע נגרם שבר של זיז הסטילואיד של האולנה, ובאוקטובר 2004 כתוצאה מנפילתו מאופניו נמצא שבר של טריקוטריום, השבר של זיז האולנה לא התחבר. לתובע יש שינויים ניווניים התחלתיים בצד האולנרי ובצד הרדיאלי של שורש כף היד, המסבירים את כאביו. המומחית ציינה כי נוכח שתי הפגיעות בשורש כף היד, נכותו הצמיתה הכוללת של התובע היא בשיעור 10% על פי סעיף 35 (1) ב' לתקנות המל"ל, אך לא ניתן להעריך מה התרומה של כל אחת מהחבלות (להלן: "חוות הדעת", במ/1).

הצדדים חקרו את המומחית על חוות דעתה.

מסתבר שבזמן עריכת חוות הדעת, לא עמד בפני המומחית התיעוד המתייחס לתאונת העבודה משנת 94 (מוצג א' לתיק מוצגי הנתבעים). בתחילה העידה המומחית כי קרוב לוודאי שהשינויים בשורש כף היד נגרמו ע"י השבר מ-5.10.04 ולא ע"י השבר מ-94 ועל כן, "קרוב לוודאי שהתאונה מ-03 לא הותירה נכות" (פרוט' מיום 6.12.06 עמ' 5 ש' 31). בהמשך החקירה שינתה המומחית את טעמה והעידה: "אני לא יכולה להגיד אם התאונה של 2003 לא הותירה נכות... מה היחס של כל אחת מהחבלות בתוך זה אני ממש לא יודעת להגיד קרוב לוודאי שהתאונה האחרונה החמירה בהרבה את מצבו" (עמ' 6 ש' 8-6).

בחקירתה אישרה המומחית כי לא סביר שהשבר משנת 94 התאחה ויש שבר חדש באותו מקום, כי אז היו שינויים מסביב אשר היו מעידים שהיה שם שבר קודם שהתחבר, וסביר שהשינויים הניווניים אשר נצפו בשנת 2003 מתייחסים לשבר שנגרם בשנת 94 (עמ' 6 ש'

11-10). מצד שני, הסכימה כי אין לייחס את השינויים שנצפו בצילום בשנת 2005 לתאונה משנת 2004, שכן צריכה לעבור לפחות שנה מאז החבלה ועד שיראו השינויים ועל כן, יש להניח שהשינויים הניווניים שנצפו בשנת 2005 מקורם בחבלות בשנת 94 ומתאונת הדרכים ביום 17.6.03.

בשנת 94 אכן נגרם שבר לתובע, אך במהלך 9 שנים ועד תאונת הדרכים אין תיעוד רפואי המצביע על כאב או מגבלה כלשהיא. לעומת זאת, אמנם בתאונת הדרכים לא נגרם שבר, אך תיעוד רפואי עשיר מצביע על תלונות וכאבים (נספחים ה'-טז' לתיק המוצגים).

מהמקובץ עולה כי לא ניתן לקבוע לאיזה משלושת החבלות תרומה גדולה יותר לנכותו של התובע ועל כן, מצאתי לאמץ את מסקנת המומחית ביחס לשתי החבלות כמו גם ביחס לשלושתן ולחלק את הנכות בשעור 10% לשלוש התאונות. לפיכך, אני קובעת שנכותו הצמיתה של התובע היא בשעור שלוש ושליש אחוז.

אמנם הנכות היא ביד הלא דומיננטית, אך נוכח מקצועו והצורך בשימוש באופנוע, אני קובעת כי נכותו התפקודית היא כשעור נכותו הרפואית.

ג. עבודה ושכר

על פי עדותו (ת/1), עובד התובע כחוקר פרטי עצמאי עבור חברות חקירה. עבודת המעקב מתבצעת באמצעות אופנוע והלחיצה על המצמד ביד שמאל בכל החלפת הילוך "הורגת אותו". כתוצאה ממגבלתו, כאשר מדובר במעקב ממושך מחוץ לעיר, נאלץ לוותר על העבודה ועל כן, חלה פגיעה משמעותית בהיקף הכנסותיו.

בחקירתו הנגדית אישר התובע שביצע מעקב עד למושב להבים ליד באר שבע, נסע עד נתניה, עקב אחרי לוכד חתולים באזור גבעת שמואל, בני ברק, רמת גן וכי הוא עובד למרות מגבלותיו (פרוט' מיום 23.1.08 עמ' 16 ש' 7-1). התובע גם העיד שבקטנוע אינו צריך להעביר הילוכים, אך לטענתו, נוכח מצבו הכלכלי אין באפשרותו לרכוש קטנוע כפי שהיה לו בזמן התאונה (עמ' 15 ש' 20-19).

על פי נתוני השכר שצורפו, התובע עבד כעצמאי וכשכיר, אם כי עיקר הכנסתו היתה בהיותו עצמאי. בשנת 2000 הכנסתו החודשית הממוצעת בניכוי מס עמדה על סך 7,012 ש"ח, בשנת 2001 על סך 6,791 ש"ח, בשנת 2002 על סך 7,873 ש"ח, בשנת 2003 על סך 9,858 ש"ח, בשנת 2004 על סך 9,898 ש"ח, בשנת 2005 על סך 7,008 ש"ח ובשנת 2006 על סך 8,852 ש"ח. על סמך נתונים אלה יערך חישוב הנזק.

ד. גובה הנזק