פסק-דין בתיק א 22764/05

1.         עסקינן בתביעה שהגישה התובעת ביום 4.4.2005, על סך 300,500 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, בעת פינויה מדירת המשיב מס' 1.

            לאחר שמיעת עדויות הצדדים, הסכימו באי כח הצדדים כי פסק הדין יינתן על יסוד העדויות שנשמעו, ללא צורך בסיכומים.

2.         הרקע

אין חולק כי התובעת שכרה בעבר דירה ברח' הרא"ה 7 ברמת גן. בעל הדירה היה מר מרדכי טנא ז"ל, אשר הלך לעולמו ביום 31.12.2001, ואשר עזבונו הוא הנתבע מס' 1, והנתבע מס' 2 הוא בנו ואחד הנהנים מן העזבון.

עפ"י חוזה השכירות אשר צורף לתצהיר העדות הראשית של התובעת, חוזה השכירות נחתם ביום 5.9.1997. תקופת השכירות המקורית היתה ל-12 חודשים, מיום 1.8.97 ועד ליום 31.7.98. בתום כל שנה הוארכה כנראה השכירות לשנה נוספת. הארכה אחרונה היתה עד ליום 31.7.01, כפי שנרשם על עותק חוזה השכירות (ת/1).

התובעת חדלה כנראה, בשלב כלשהו, לשלם את דמי השכירות עפ"י חוזה השכירות, וביום 21.6.01 נשלח אליה מכתב בדואר רשום מעורך דין שולביץ, שהיה אז בא כוחו של מר מרדכי טנא, המשכיר. במכתב נאמר כי התובעת הפרה את חוזה השכירות בכך שחדלה לשלם את דמי השכירות החל מיום 1.1.2001, והצטבר חוב בסכום השווה ל- 4,200 $. התובעת הותרתה כי אי תשלום דמי השכירות מהווים הפרה יסודית של החוזה וכי אם לא תשלם את חובה - ייאלץ המשכיר לנקוט נגדה בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותו לגביית החוב.

העתק המכתב נשלח גם לערבה מטעמה, גב' דפנה דוידי, אשר זכתה במכתב התראה נוסף מעו"ד שולביץ, מאותו מועד, ובו הותרתה הערבה כי התובעת מפרה את חוזה השכירות ואם לא תפרע את חובותיה יוצג לפרעון שטר חוב שהערבה חתומה עליו כבטחון להסכם השכירות.

אין גם חולק כי בשלב כלשהו הדירה התפנתה מן התובעת.

נסיבות פינוי הדירה ונזקים שנגרמו לתובעת בפינוי הם נשוא המחלוקת בין הצדדים.

3.         טענות התובעת

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מיום 16.11.2006 (להלן: "התצהיר") ותצהיר עדות משלים מיום 4.6.2007.

עפ"י האמור בתצהיר, חוזה השכירות האחרון בין הצדדים היה בתוקף עד ליום 31.7.04. משהוצג לתובעת במהלך החקירה הנגדית עותק חוזה השכירות, על פיו תקופת ההארכה האחרונה הסתיימה ביום 31.7.01, הודתה גם התובעת כי האמור בתצהירה הינו כנראה בבחינת טעות (עמ' 15, ש' 11).

יחד עם זאת טענה התובעת כי ניהלה מו"מ עם המשכיר, להאריך את תקופת השכירות לחמש שנים נוספות, אך מוסכם כי המו"מ לא הבשיל כדי חוזה חתום בין הצדדים.

לטענת התובעת, " בחודש יוני 2001 או בסמוך לכך" (סעיף 7 לתצהיר), לאחר ששבה מנסיעה של מספר ימים בחו"ל, הגיעו לביתה שלושה גברים, פרצו את הדלת באופן ברוטאלי ביותר, טענו בפניה כי חתמו על זכרון דברים להשכרת הדירה עם המנוח וכי הם רשאים להיכנס לדירה. לטענתה, הם התנהגו אליה באופן מחפיר, תקפו אותה פיזית, הרסו את מיטלטליה ורמסו את כבודה (סעיף 8 לתצהיר). התובעת הזעיקה את המשטרה כדי לפנות את הגברים מהדירה, אך במקום שהגברים יפונו, פינתה המשטרה אותה לאחר שהציגו בפני השוטרים זכרון דברים לגבי הדירה.

התובעת טוענת כי בעצם פונתה מהדירה כאשר כל מיטלטליה נשארו שם וכי נגרם לה נזק כבד כתוצאה מאובדן ריהוט ומיטלטלין, כפי שפורטו בתצהירה, בסכום כולל של 300,500 ש"ח.

התובעת מסבירה כי באותה עת היתה חברתו של יהלומן, בני שמיר, אשר דאג לרווחתה הכלכלית, והיא חיה ברמת חיים גבוהה ביותר, והוא אף זה שדאג לחלק מן הריהוט והציוד שהיו בדירה.

בנוסף, טוענת התובעת, כי עבדה באותה עת בענף היהלומים וכל זאת כדי להסביר את מקורותיה הכלכליים שאפשרו לה רמת חיים כפי שפורטה בתצהירה.

4.         בתמיכה לתצהירה, הביאה התובעת לעדות את תני אהרוני - מכר שלה, אשר נתן תצהיר ביום 16.11.2006. לטענתו, הוא מכיר את התובעת מאז שנת 2000, ביקר בדירתה מספר פעמים והתרשם מביקוריו בביתה של התובעת כי היא חיה ברווחה כלכלית וברמת חיים גבוהה, ונסעה תכופות לחו"ל. הוא העיד על כך כי התובעת עסקה בתחום היהלומים, כי היתה לה מערכת יחסים עם יהלומן בשם בני שמיר שתמך בה כלכלית. עוד מעיד מר אהרוני כי בשנת 2001, בתאריך שלא זכור לו, התקשרה אליו התובעת וטענה כי יש שלושה גברים שמבקשים לפנותה מביתה. הוא הגיע לדירה ומצא שם את השכן, ברוך שטורם, שלושה גברים ואת המשטרה. הגברים הציגו זכרון דברים על השכרת הדירה, והמשטרה לא מנעה את פינויה של התובעת אשר בוצע בכח ע"י מי שכונו על ידו בשם "הפולשים".

5.         תמיכה נוספת לגירסתה הביאה התובעת בדמות תצהירו של מר בנימין שמיר, אשר הודה כי הוא הכיר את התובעת מאז שנת 1993, ביקר בדירתה בתדירות גבוהה, פעם-פעמיים בשבוע עד שנת 2002. במהלך היכרותם העביר לה כספים, מאות שקלים בחודש, מתנות - טבעת יהלום בכ- 2,000 ש"ח, ריהוט מחברת דירן בשווי אלפי שקלים, וכן תמונות וכד חרסינה בשווי מאות שקלים. עוד הצהיר מר בנימין שמיר כי התובעת חיה ברמת חיים ממוצעת עד גבוהה ולא היתה לה כל בעיה כספית.

6.         אקדים ואומר, כי האמור בתצהירים שהגישו התובעת והעד מטעמה, מר אהרוני, קועקעו מן היסוד. מר בנימין שמיר לא טרח כלל להתייצב לחקירה על תצהירו.

7.         עדותה של התובעת