פסק-דין בתיק א 2263/03

מר אריה להב (להלן: "להב") הינו איש עסקים. בחשבונות בנק אותם ניהל בבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") נוצרו יתרות חובה. ב-1993 נטל מהבנק הלוואה לכיסוי יתרות החובה בחשבונותיו. לפרעון ההלוואה שיעבד להב לטובת הבנק במשכנתה מדרגה ראשונה  את זכויותיו (מחצית) במגרש שנפל לו בירושה יחד עם אחותו מאביהם.

בשנת 1997 התקשרו להב ואחותו עם קבלן בעיסקת קומבינציה במסגרתה התחייב הקבלן לבנות על המגרש בית מגורים כששמונה מהדירות יבנו עבור אריה להב ואחותו, 4 דירות לכל אחד.

כדי לאפשר את ביצוע העיסקה התבקש הבנק, והסכים, להמיר את המשכנתה על זכויות להב במגרש בשיעבוד זכויותיו של להב בארבע הדירות שיועדו לו בעיסקת הקומבינציה.

עסקיו של להב כשלו ולא עלה בידו לעמוד בהתחייבויותיו הכספיות כלפי הבנק, ועל כן נאלץ הבנק לפנות למימוש 4 הדירות.

3 דירות נמכרו, אולם לא היה בתמורה שהתקבלה כדי סילוק החוב, ועל כן נקט הבנק בהליכי מימוש הדירה הרביעית. דירה זו שימשה החל משנת 2000 למגורי להב ואשתו, התובעת, וכשהגיע אליהם הודעת פינוי נזעקה התובעת והגישה את התביעה שלפני בה טענה כי מכח הילכת שיתוף הנכסים בין בני זוג הזכויות במחצית הדירה הן שלה, ומאחר והיא לא שיעבדה את חלקה בדירה, אין תוקף לשיעבוד ככל שהוא מתייחס למחצית הדירה.

עוד טענה התובעת בהסתמכה על הילכת ע"א 3002/93 בן צבי נ' סוטין, פד"י מז(ד) כי הבנק ידע, או לפחות היה על הבנק לדעת, שבהיות אריה להב נשוי, דירת המגורים של המשפחה משותפת לו ולתובעת גם אם הזכויות בה רשומות בשמו של אריה להב לבדו.

דיון

א.         חזקת השיתוף

כאמור זכויותיו של להב במגרש דנן נפלו לו בירושה מאביו. על נכס כזה לא חלה חזקת השיתוף, וחזקה עליו כי הבעלות עליו מוקנית בשלמותה ליורש. אכן, גם לגבי נכס כזה פתוחה בדרך בפני בן זוגו של היורש להוכיח כי הוסכם לכלול אותו ברכוש המשותף, אולם הראיות שהוצגו על ידי התובעת להוכחת טענתה אינן משכנעות כלל ועיקר.

התובעת, כך לפי עדותה שלה, לא היתה מעורבת בעיסקת הקומבינציה (ר' עמ' 8 לפרוטוקול).

כשנמכרו שלושת הדירות הראשונות, התובעת לא היתה מעורבת בהליך המכירה. התובעת לא ידעה איזו דירה נמכרה, באיזה מחיר, ולאיזה בנק שולמה  תמורת המכר. אם סברה התובעת שהנכסים שנפלו לבעלה בירושה מאביו הם חלק מהרכוש המשותף, כיצד זה עמדה מנגד כשנמכרו 3 הדירות הראשונות?

לתמיכה בטענתה בדבר היות הדירה בבעלות משותפת הציגה התובעת גירסה לפיה השתתפה בהוצאות פיתוח המגרש עליו נבנו הדירות, ולראיה לאמיתות גירסתה הציגה ראיה לתשלום 2,000 דולר לאדריכל.

טענתה זו של התובעת אינה מקובלת עלי.

ראשית, על פי סעיף 16 לחוזה הקומבינציה כל עלויות הבניה, התכנון, הפיתוח, תשלומים למומחים, אדריכלים ויועצים למיניהם הוטלו על הקבלן.

שנית, גם אם שולמו לאדריכל 2,000 דולר, חלה מחציתם על אחותו של הנתבע 1.

שלישית התובעת לא הוכיחה שהתשלום לאדריכל בסך 2,000 דולר נלקח מכספים משותפים של התובעת ובעלה (ראה עמ' 9 שורה 7 לפרוטוקול).

בשולי הדברים אוסיף כי בעלה של התובעת העיד (עמ' 9 שורה 26 לפרוטוקול) כי לו ולאשתו לא היה אף פעם חשבון משותף. בדרך כלל בני זוג המקיימים משטר של שיתוף בכל רכושם מנהלים חשבונות בנק משותפים. הפרדה מוחלטת בחשבונות הבנקים  לאורך כל שנות נישואי התובעת ובעלה אינה מתיישבת עם טענה התובעת כי היא ובעלה נהגו שיתוף גורף ברכוש.

מסקנתי מהאמור לעיל היא שלא הוצגה תשתית ראייתית מניחה את הדעת שיש בה כדי לבסס ממצא בדבר הסכמה להכליל את מחצית המגרש שנפלה לבעלה של התובעת בירושה מאביו ברכוש המשותף.

ב.         לאור מסקנתי בסעיף א לעיל, לא ראיתי טעם להדרש לשאלת השיתוף בחובות.

ג.          לדירת מגורי המשפחה מעמד מיוחד, ובדרך כלל הנטיה היא לראות בה רכוש משותף, גם אם הזכויות בה נרשמו בשמו של אחד מבני הזוג.