פסק-דין בתיק א 22534/04

1. התובעת חברה לזגגות רכב הגישה כנגד הנתבעים תביעה כספית בדיון מהיר לתשלום סך של 761 ש"ח בגין החלפת גומיות שנעשתה ברכבו של הנתבע מס' 1 אביו של הנתבע מס' 2.

2. הסכום של החלפת הגומיות הינו 280 ש"ח +מע"מ, התביעה כוללת גם תביעת "הוצאות גביה" ו"הוצאות מכתב התראה".

3. בתחילה הוגשה התביעה רק כנגד בעל הרכב הנתבע מס' 1, אך משטען הנתבע מס' 1 כי לא הזמין את שרותי התובעת וכי היה בחו"ל במועד הנטען, צורף בנו של בעל הרכב כנתבע נוסף, הנתבע מס' 2.

4. לישיבת ההוכחות התיצבו מר לוסיא לוסיאן מטעם התובעת והנתבעים בעצמם, משלא הגיעו הצדדים לפשרה העיד ונחקר כל אחד מהמצהירים הנ"ל ולאחר מכן סיכמו הצדדים טיעוניהם בע"פ.

5. לאחר ניתוח העדויות עדיפה בעיניי גרסת הנתבעים והנני סבור כי דין התביעה להדחות.

6. חשוב לזכור כי לתובעת אין מסמך כלשהו התומך בגרסתה, כגון הזמנת עבודה או מסמך החתום ע"י מי מהנתבעים למרות שעיון בחשבונית שצורפה לתביעה מראה כי בפינה השמאלית של המסמך נרשם "כ. עבודה 29503", היכן הוא אותו כרטיס עבודה עלום ומדוע מוסתר תוכנו מבית המשפט.

7. בסופו של יום מדובר בגרסה בע"פ מול גרסה בע"פ, המצהיר מטעם התובעת טוען כי בתחילת העבודה סוכם עם הנתבע מס' 2 כי ישלם עבור הגומיות, לעומת עדות הנתבע מס' 2 שטוען כי מסר הרכב וקבלו בחזרה לידיו ללא כל הערה או רמז כי נושא הגומיות טעון תשלום מיוחד שאינו מכוסה ע"י חוזה הביטוח ובנסיבות אלו עדיפה בעיניי גרסת הנתבעים המקבלת חיזוק ממספר גורמים.

8. המצהיר מטעם התובעת אינו מצהיר מידיעה אישית, הוא לא פגש את הנתבע מס' 2 בעת הכנסת הרכב לתיקון ולא שוחח איתו, כל שידע לספר הוא כי "האדון נחום דיבר עם מנהל העבודה והוא טען שאין לו כסף. ולכן שיחררנו את הרכב", אלא שדווקא אותו מנהל עבודה שהינו עד מפתח מבחינת התביעה לא הובא להעיד. אם לא די בכך הרי שהאמירה שצוטטה לעיל כנימוק לאי התשלום באותו מעמד אין לה זכר בכתב התביעה ואפילו לא בתצהיר העדות הראשית ת/1, שהוגש לאחר שידעה התובעת את גרסת הנתבעים ולמעשה הוא אוזכר לראשונה רק  במהלך החקירה הנגדית.

9. הכיצד יודע וזוכר מנהל התובעת על שיחה שנערכה לכאורה עם בנו של בעל הרכב כמי שהתחייב לשלם עבור העבודה לפני כ-4 שנים! ומידע חיוני זה נעלם מידיעת התובעת בעת הגשת התביעה שהוגשה בתחילה רק נגד בעל הרכב -הנתבע  מס' 1 כאשר נטענה כלפיו גרסה עובדתית סותרת לפיה הוא זה שהזמין ישירות את העבודה, רק משהציג דרכון המאשר שהייתו בחו"ל באותו מועד צורף הנתבע מס' 2 כנתבע נוסף.

10. גם התנהגות התובעת מבחינת לוחות הזמנים מעוררת תהייה לגבי אמינות גרסתה. על פי תצהירו של הנתבע מס' 2 (נ/1) העבודה בוצעה ביום 19.10.01, הנתבע מס' 2 לא נחקר לגבי נתון זה.  הכיצד מבוצעת עבודה ביום 19.10.01 ורק ביום 20.11.01 מוציאה התובעת חשבונית. הכיצד מפר לכאורה הנתבע התחיבות לתשלום ביום 19.10.01 והפנייה הראשונה אליו נעשית רק ביום 4.4.02 (המכתב צורף כנספח לתביעה). בעדותו של מר לוסיא לוסיאן הוא תאר כי את החשבונית מוציאים למחרת יום העבודה, הכיצד שיטת עבודה זו מתיישבת עם עובדות המקרה שבפניי.

11. דווקא העובדה כי התובעת באותו מעמד גם החליפה שמשות וגם החליפה גומיות כשאין מחלוקת כי חברת הביטוח שילמה עבור החלפת השמשות, מחזקת את עדות הנתבע מס' 2 שבעת הפקדת הרכב בידי התובעת ידע כי חברת הביטוח נושאת בעלות התשלום כולו.  למעשה שוכנעתי מעדותו של הנתבע מס' 2 כי הוא הגיע להחלפת שמשות ברכבו של אביו אצל התובעת כשהוא יודע שהכסוי הביטוחי חל על העבודה כולה, התובעת יצרה מצג אם לא מעבר לכך, כי כך הדבר, היא קבלה הרכב עבדה עליו ולאחר מכן החזירה לידיו את הרכב מבלי שהוא נדרש לחתום על מסמך כלשהו.

12. חשוב לזכור כי טענת התובעת  כי למרות  התחייבותה כלפי המבטחת לתיקון שמשות ללא תמורה, היא זכאית מבעל הרכב לתשלום עבור הגומיות המחזיקות את השמשות הינה דרישה חריגה. ניתן להמשיל דרישת התובעת להתחייבות להעניק ארוחת חינם אך לדרוש תשלום עבור שימוש בכלי האוכל. בנסיבות אלו הנני מצפה מהתובעת להעמיד מראש את  מקבל השירות על דרישה חריגה זו ולתעד זאת בכתב.

13. ההמתנה הארוכה של חודש ימים מיום ביצוע העבודה ועד להוצאת החשבונית מחזקת ההנחה כי נשכח מהתובעת לבקש מהנתבע תשלום עבור הגומיות או שמא נזכרה בעובדה זו רק בחלוף חודש משהגיע התשלום מחברת הביטוח שכלל תשלום רק עבור השמשות.  אם כך ארע הדבר אין לתובעת אלא להלין כנגד עצמה ומן הראוי היה כי תנהיג דרך פעולה מסודרת הכוללת החתמת כל לקוח שאמור לשלם מכיסו את עלות העבודה, עוד בטרם בוצעה העבודה.

14. בטרם סיום אבהיר כי תמוה בעיניי הכיצד עבודה בסכום של 238 ש"ח הופכת בעת הגשת התביעה לתביעה בסכום של 761 ש"ח. ניפוח סכומי התביעה דווקא בסדרי גודל כאלה  מאלץ לפעמים התדיינות ללא כל סיבה ענינית.

15. אשר על כן הנני מורה על דחיית התביעה כנגד שני הנתבעים.

16. בהתחשב בהליכים המקדמים ובדיון העיקרי שחייב בין השאר את הנתבעים לפנות לעו"ד לשם אישור הגשת תצהיריהם הנני מחייב התובעת לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט בשיעור של 700 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 

17. מאחר והתובעת טרם שילמה המחצית השנייה של האגרה, המזכירות תודיע לצדדים כי ניתן פסק דין, אך עותק ממנו ניתן יהיה לקבל רק לאחר תשלום האגרה.

ניתן היום ה' בכסלו, תשס"ו (6 בדצמבר 2005)

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים