פסק-דין בתיק א 22435/07

רקע

מונחת בפני תביעה כספית בסך ­­­­­­­­­­­29,086 ש"ח.

חלפי פתרונות דפוס מתקדמים בע"מ (להלן: " התובעת"), הינה חברה המספקת פתרונות דפוס לחברות ולפרטיים.

ג'י סי אי אלרון (להלן:" הנתבעת"), הינה חברה פרטית בעוסקת בסחר ברכיבי אלקטרוניקה ונמצאת בבעלות משותפת של חברה יפנית ומר אושר אלרון המשמש כמנהלה (להלן: " מר אלרון").

 בכתב תביעתה טענה התובעת כי בתאריכים 07/09/05,31/08/05,17/11/05 סופקו לנתבעת עבודות דפוס שונות וזאת בהתאם לדרישתה של הנתבעת. העתק חשבונית 4082 על סך 24727 ש"ח  צורף כנספח א' לכתב התביעה.

בת.ע.ר מטעם שאולי שולי חלפי אשר משמש מנהל התובעת (להלן: "חלפי"), נטען כי במהלך חודש אוגוסט 2005 פנה אדם בשם דוד הרפז / גולדברג (להלן: "דוד") ובמהלך הפגישה בין הצדדים הובהר כי התשלום בגין העבודות הינו במזומן בלבד. כאשר נמסרה הודעה כי העבודות אשר הוזמנו מוכנות ועליו להסדיר את התשלום טען כי אין באפשרותו לשלם בעבור הסחורה, אולם מאחוריו עומד גוף גדול אשר משמש כספונסר, ובמעמד הפגישה התנהלה שיחה בין מנהל התובעת ומנהל הנתבעת.

לטענת התובעת מלבד התשלום הנ"ל לא עמדה הנתבעת בהסכם עם התובעת, לגישתה על אף פניות הן באמצעות מכתבי דרישה והן באמצעות שיחות טלפון חוזרות ונשנות, דחתה הנתבעת את הדרישה לתשלום מסיבות שונות, אך לא הכחישה את קיום החוב.

התובעת טוענת כי עמדה בכל התחייבויותיה, אולם הנתבעת היא אשר הפרה את התחייבותה לשלם בעבור הסחורה הנדונה, לאחר שנכרת הסכם בין הצדדים לאחר שבוצע קיבול בהתנהגות.

לאור האמור דורשת התובעת כי הנתבעת תישא בסכום החשבוניות בסך 26,086 ש"ח וכן בסך של 5,000 ש"ח בגין הפרת חובת תום הלב בקיום חוזה. לאחר שכל ניסיונות התובעת לגבות את החוב האמור עלו בתוהו, לא נותרה בידיה כל ברירה אלא להגיש תביעה זו כאשר סכום החוב צמוד ומשוערך ליום הגשתה.

הנתבעת הכחישה טענות התובעת מכל וכל. לשיטתה, מר אלרון והנתבעת כלל אינם מכירים את מר חלפי המשמש מנהל התובעת, ולמיטב ידיעתה לא הוזמנו כל עבודות דפוס מעת התובעת.

לטענת הנתבעת לא צורף כל מסמך המעיד על בקשה או הזמנת מוצרים מאת התובעת ולגישתה לא בכדי מאחר ולא בוצעה כל הזמנה מעין זו. להשערתה מזמין העבודות הינו דוד אשר תחום עיסוקו הינו הפקות דפוס.

במהלך שנות השמונים ביצע מר דוד עבודות דפוס בעבור הנתבעת, ובמסגרת זו נוצרה הכרות בין מר דוד ובין מר אלרון. לטענת הנתבעת בינה ובין מר דוד לא היו קשרים עסקיים במשך כ- 20 שנה, אולם בשנת 2005 עם היקלעו של מר דוד לקשים כלכליים ביקש את עזרת הנתבעת בכיסוי חובותיו ובייחוד חובות אשר נצברו אל התובעת.

בחודש אוגוסט 2005 פנה מר דוד למר אלרון בבקשה לכיסוי חובו אצל התובעת בסך של 24,727 ש"ח בגין עבודות אשר הוזמנו ממנה. משכך פנה מר אלרון לתובעת בבקשה כי החשבונית בגין העבודות תונפק על שם הנתבעת. במקביל שלחה הנתבעת שיק לכיסוי החוב (העתק השיק צורף כנספח ב' לכתב ההגנה).

בתחילת חודש נובמבר 2005 פנה מנהל התובעת בדרישה לתשלום בעבור עבודות דפוס כלשהן, על אף שהובהר כי התשלום בגין העבודה הראשונה בוצע כמחווה חד פעמית כלפי מר דוד.

לגישת הנתבעת היא לא יצרה כל מצג אשר ייתן לתובעת להבין כי קיימת התחייבות מצידה לכיסוי חובותיו של מר דוד, לגישתה מעולם לא נתבקשה כל הצעת מחיר לביצוע העבודות, וממילא לא קיבלה את העבודות הנדונות.

תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

דיון

לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לקבל  בחלקה את התביעה והכל כפי שיפורט להלן.

הכרעות שיפוטיות הן שאלות של פרשנות הראיות המובאות בפני ביהמ"ש. הפרשנות איננה מדע מדויק. לכן, פסיקה שכולה נוטה לכיוון אחד מעוררת תהיות לגבי הבדיקה והדרישה שנעשתה באותו עניין. החלטה של מאה אחוזים במקרה הנוכחי  כלפי צד אחד מעלה חשש שיעשה עוול  גדול במשפט.ו

עמדו בפני גרסתו של זה למול גרסתו של זה, ולאחר ששמעתי את הצדדים תוך עיון בראיות שהוצגו בפני, נחה דעתי שבתיק זה אין תשובה מלאה של נכון או לא נכון קרי "כזה ראה וקדש".

לאחרונה נשמעים קולות הקוראים למתן הכרעות שיפוטיות משוקללות. וראה לעניין זה מאמרו המאלף של כב' השופט שלמה לבנוני, "הכרעה דיכוטומית או פסיקה משוקללת? האמנם "הכל או לא כלום?", (פורסם ב"עלי משפט" בהוצאת המכללה האקדמית למשפטים, נובמבר 2003, עמ' 531). במאמר זה עומד המחבר על הצורך להימנע במקרים המתאמים מפסיקה בסגנון "הכל או לא כלום". המחבר מציע להעדיף במקרים המתאמים, אמנם לא ככלל אלא כחריג לכלל, את דוקטרינת "הפסיקה המשקללת" המביאה לידי ביטוי את מכלול השיקולים העובדתיים והמשפטיים העומדים לפתחו של השופט. אין המדובר בפסיקה על דרך הפשרה הדורשת את הסכמת הצדדים, אלא כחלק מהשיקולים המנחים את בית המשפט בהליך קבלת ההחלטות.ו