פסק-דין בתיק א 223240/02

1.         התובע טוען להתרחשותו של אירוע ביטוחי - ותובע את מלוא נזקיו.

            התובע טוען כי הרכב היה מעורב בתאונת דרכים, התהפך לתעלה שבצד הדרך וניזוק.

2.         הנתבעת, היא המבטחת, טוענת כי התובע פעל להגדלת הנזקים שנגרמו לרכב בתאונה - שכן רק מיעוט הנזקים הנתבעים מקורם בתאונה - במטרה להשביתו.

3.         עוד טוענת הנתבעת כי התובע כיזב בהצהרתו בעת עריכת הביטוח ובכוונה הסתיר כי בתאונה קודמת איבד הרכב מערכו, לפיכך חלות הוראת סעיפים 6 ו - 7 לחוק חוזה הביטוח ובהתאם פטורה הנתבעת מתשלום תגמולי ביטוח.

4.         התובע טוען כי רק לאחר התרחשות האירוע הביטוחי נודע לו כי בתאונה קודמת איבד הרכב מערכו ולפיכך מעמיד את תביעתו על סכום הנזקים הראליים שנגרמו לרכב, לאחר שתוקן רכיב ערכו של הרכב, עובר לאירוע.

דיון:

1.         אין מחלוקת כי בטופס ההצעה לביטוח ענה התובע ב"לא" לשאלה אם הרכב היה מעורב בתאונה.

            התובע טוען כי ידע כי הרכב היה מעורב בתאונה אך לא ידע כי לתאונה היתה השפעה כלשהי לעריכת הביטוח, שכן למיטב ידיעתו התאונה הקודמת לא פגמה בערכו של הרכב, שכן בעצמו, רכש הרכב במחיר מלא.

            הנתבעת טוענת כי התשובה הלא נכונה מעניקה לה הזכות לבטל את הפוליסה, והיא ניצלה זכות זו ע"י עצם הסירוב לשלם את דמי הביטוח.

            סעיף 7 לחוק חוזה ביטוח נדרש לתוצאותיו של אי הגילוי.

            בדיקת העובדות במקרה אשר לפנינו, תוך בחינה מדוקדקת של חומר הראיות (הודעות, מתן תשובות לחוקר ובחקירה בבית המשפט ועוד) מגלה שהמבטחת (הנתבעת) נכנסת לגדרו של ס"ק ג', דהיינו זכאית להפחתת דמי הביטוח בהם חבה, שכן מצאתי לקבוע כי לא התקיימו החריגים המפורטים בס"ק (1) ו - (2):

            הנתבעת הפעילה את ברירת הביטול בשלב הסירוב להענות לדרישת התובע; הנתבעת לא הביאה כל ראיה ליחס שבין תגמולי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלה לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים; הנתבעת גם לא הניחה כל תשתית ראייתית, קל וחומר לא הוכיחה, כי מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו.

            כאמור, טענתה היחידה היתה לעניין כוונת המרמה וזו נותרה בגדר אמירה בעלמא.

            לפיכך דין טענת הביטול להדחות.

2.         לאחר בחינת כלל חומר הראיות וטענות הצדדים לגביו, נראה כי אין מחלוקת באשר לעצם התרחשותו של האירוע הביטוחי, דהיינו כי בתאונת דרכים התהפך הרכב לתעלה ונגרמו לו נזקים.

            המחלוקת היא להיקף הנזקים, כאשר הנתבעת טוענת כי הנזקים בחלק השמאלי במכסה המנוע ובחלק האחורי אינם נובעים מהתאונה.

            על נסיבות התרחשות התאונה, דהיינו אופן התהפכות ומצב הרכב בתעלה לאחר שהתהפך לתוכה, העידו התובע שנהג ברכב במועד התאונה, ונוסעת נוספת, גב' משולמי, חברתו של התובע, שהוזמנה כעדת תביעה (אשר העידה רק באשר למצב הרכב לאחר שנעמד בתעלה).

            הנתבעת, אשר כאמור חולקת על גירסת התביעה בנוגע לנסיבות התרחשות התאונה, ידעה על קיומו של עד להתרחשות התאונה, מר רני מנחם (חבר של התובע מהשכונה). פרטיו של מר רני מנחם הונחו בפני החוקר מטעם הנתבעת מר עובדיה ואולם הנתבעת נמנעה מלהזמין עד זה למתן עדות בבית המשפט.

            והרי כלל נקוט הוא מימים ימימה, שבעל דין אשר נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהשגת ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת כנגדו.