פסק-דין בתיק א 22317/06

            מבוא:

1.         זוהי תביעת הטבה שהוגשה על ידי בנק הפועלים בע"מ (להלן: "התובע") כנגד אליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") במסגרתה הגישה הנתבעת הודעה לצד שלישי כנגד קרפונקל בן זאב יסמין (להלן: "הצד השלישי").

2.         התובע היה בזמנים הרלבנטיים לתובענה דנן מעבידה של הצד השלישי אשר נפגעה בתאריך 2/10/00 בתאונת דרכים (להלן: "התאונה").

3.         התובע הינו מעביד מורשה לפי תקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954 (להלן: "התקנות").

4.         בכל הזמנים הרלבנטיים לתאונה ביטחה הנתבעת את הרכב בו נסעה הצד השלישי.

5.         התאונה הוכרה גם כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל) ולצד השלישי אושרה תקופת אי כושר מיום 3/10/00 ועד יום 8/10/00.

6.         בהתאם להודעת המל"ל (נספח ג' לסיכומי התובע) חלה על התובע החובה לשלם לצד השלישי דמי פגיעה כקבוע בהוראת סעיף 94 לחוק הביטוח הלאומי ומאחר ותקופת אי הכושר שנקבעה לצד השלישי פחותה משנים עשר ימים, אין התובע זכאי להחזר מהמל"ל בגין כך.

7.         הצד השלישי פנתה לנתבעת בדרישה לפצותה בגין נזקיה עקב התאונה ובהתאם לכתב קבלה ושחרור סופי אשר נחתם ביום 17/6/02 פוצתה הצד השלישי בסך של 7,500 ש"ח (להלן: "כתב הסילוק").

8.         בהתאם לכתב הסילוק אישרה הצד השלישי כדלקמן:

"3.       הנני מתחייבת לפצות ולשפות את המבטחים והמבוטחים או מי מהם, מיד עם דרישתם הראשונה על כל דרישה או תביעה, שתוגש נגדם או נגד כל אחד מהם לחוד, על כל סכום שהוא לרבות הוצאות משפט, ריבית ושכ"ט עו"ד, שיידרשו לשלם על פי כל דין, לכל אדם או גוף, הכרוכים או הנובעים במישרין או בעקיפין מן התאונה.

4.     ידוע לי כי הסכום כולל פיצוי עבור תביעות מיטיבים, במידה  וקיימים".

9.         ביום 22/11/07 הודיעו הצדדים לביהמ"ש על הסכם דיוני בתובענה דנן, אשר קיבל תוקף של החלטה ביום 25/11/07, לפיו, בין היתר, יינתן פסק דין על סמך סיכומי הצדדים בכתב והחומר המצוי בתיק ללא צורך בשמיעת עדים, כל צד יהא רשאי לצרף מסמכים רלבנטיים נוספים לסיכומיו וכי התובע והצד השלישי יגישו תגובות לסיכומי הנתבעת.

            טענות הצדדים בתמצית:

10.        התובע טוען בסיכומיו, כי בגין התאונה נעדרה הצד השלישי מעבודתה למשך 7 ימים וכי המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה ואישר לצד השלישי דמי פגיעה החל מיום 3/10/00 מכוח הוראת סעיף 93(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

עוד טוען התובע, כי מתוקף היותו "מעביד מורשה" לפי תקנה 22 לתקנות שילם לצד השלישי את מלוא שכרה בתקופת ההיעדרות, המורכב מדמי הפגיעה לפי חישוב המל"ל והשלמה לשכר מלא לפי הסכמי העבודה והנוהג אצל התובע.

            בסיכומיו העמיד התובע את תביעתו לפי הסכומים אותם שילם לצד השלישי בהתאם לסעיפים 93 ו-94 לחוק הביטוח הלאומי בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה.

לטענתו, הינו זכאי לתבוע מן הנתבעת החזר התשלום ששילם לצד השלישי מכוח חוק הביטוח הלאומי ו/או החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), התשכ"ד-1964 (להלן: "חוק ההטבה") ו/או חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 - לתקופה של 6 ימים, הנכללת בגדר "תקופת הזכאות הראשונה", כאמור בחוק הביטוח הלאומי. כן טוען התובע, כי מכוח חוק ההטבה ו/או עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט- 1979, הינו זכאי לתשלום אף בגין יום התאונה.

11.        הנתבעת מכירה בסיכומיה בקיומה העקרוני של זכות הטבה למיטיב בהתאם לחוק ההטבה. עם זאת, לדידה, דין התובענה דנן להידחות, ובין היתר, מהטעם כי תלוש השכר שצורף כנספח ה' 4 לסיכומי התובע, הנוגע לחודש אוקטובר 2000, אינו מלמד על היעדרות הצד השלישי מעבודתה אצל התובע בפועל וכן כי לא הוכח כי שולם לצד השלישי שכר בתקופת ההיעדרות ומכאן כי לא הוכחה הטבת ההיעדרות. הנתבעת הוסיפה וטענה כי יתכן והמל"ל אישר תשלום דמי הפגיעה, אך אין להסיק מכך כי התובע פעל בהתאם לחובתו ושילם דמי הפגיעה או שהצד השלישי נעדרה בפועל.

לחילופין טוענת הנתבעת כי בהתאם לכתב הסילוק סולקה תביעתה של הצד השלישי, שכללה את כל הפסדי הצד השלישי, לרבות תביעת מיטיבים וכי על התובע להפנות תביעתו אל הצד השלישי.