פסק-דין בתיק א 223011/02

כ ל ל י

1.         התובע, מר עטר יהושע, יליד 2.4.1975, נפגע ביום 25.6.02 בתאונת דרכים, אשר ארעה עת רכב על אופנועו, אשר היה מבוטח אצל הנתבעת (להלן: "התאונה"). התובע טוען כי החליק כתוצאה מהימצאותו של כתם שמן על הכביש, וכפי שתיאר בלשונו, במענה לשאלה שהופנתה במהלך חקירתו הנגדית : "נסעתי בבן גוריון, פניתי שמאלה לכיוון כצנלסון, ופתאום החלקתי על כתם שמן בדיוק איך שמתחיל העיקול" (פרוטוקול מיום 20.6.05, עמ' 5).

            הנתבעת מודה באחריותה לתאונה, ולכן עניינו של פסק דין זה רק בשיעור נזקי הגוף שנגרמו לתובע.

הנכות הרפואית

2.         ד"ר א. גרינטל, מומחה בכירורגיה אורטופדית (להלן גם: "המומחה הרפואי"), מונה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתיק זה. ד"ר גרינטל בדק את התובע ביום 16.11.03, שמע את תלונותיו, עיין במסמכים שהועברו אליו ומצא כי בתאונה נגרמה לתובע רגישות לאורך גיד בכיוון העקב, וזאת למרות שלא נצפו שברים בקרסול רגל ימין.

            המומחה הרפואי מציין כי: "בבדיקה ממצא של רגישות לאורך גיד ה- Tibialis posterior עם אזור של רגישות מרובה יותר, רגישות למישוש גם לכיוון העקב. קיימת הגבלה מסוימת בתנועות העקב, וקיימת אפרהנסיביות בתנועה הסובתלרית מימין, במיוחד לאינברסיה וזאת למרות שניתן להגיע לתנועה סובתלרית מלאה" (חוו"ד, עמ' 7).

            בהמשך דבריו הוסיף המומחה הרפואי כי: "למר עטר נגרמה נכות אורטופדית כתוצאה מאותו אירוע של חבלה בתאריך 25.6.02, לאור הזמן שחלף, ולאור הממצאים הקבועים סביר שהנכות הזאת הנה צמיתה... לעיתים התופעות המתוארות משתפרות במשך שנתיים ויותר מהפגיעה המקורית". במקביל לאמור, מציין המומחה הרפואי כי : " משולב גירוי של העצב שמוביל לעקב כף הרגל יחד עם הגבלה קלה בתנועה לעומת הצד השני, וכן רגישות ואפרהנסיביות סובתלרית. השילוב הזה מביא לנכות תפקודית קלה בשיעור של 5%... קיים סיכוי שהנכות תשתפר והנכות תפחת במשך הזמן עקב התהליך השכיח של שפור ארוך טווח" (שם, לעיל).

4.         המומחה הרפואי לא נחקר באשר לחוות דעתו בביהמ"ש ועל כן יש לקבלה ולתת לה את מלוא המשקל, תוך התאמתה לנתונים האובייקטיבים השונים כפי שהובאו במשפט.

"הנכות התפקודית"/פגיעה בכושר השתכרות

5.         "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. יש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע.  כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות...רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה  של  הנכות  על  התפקוד  בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של  התובע  המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"" (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 799 - 800).ו

            בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו.נ

            כאמור לעיל, יש להיזהר מבלבול בין המושגים של "נכות תפקודית" ו"פגיעה בכושר השתכרות". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, בלי שיידרש כלל לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית (ראו עניין גירוגיסיאן הנ"ל, בעמ' 800). לפיכך נפסק עוד כי: "כשמובאות בפני בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של התובע בפועל הם בשיעור מסוים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות כאלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות. שיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד" (ע"א 3526/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו, דינים עליון, כרך נז', 717).ב

6.         אני בדעה, כי גם במקרה הנוכחי משקפת הנכות הרפואית בשיעור של 5% את מידת הפגיעה ביכולת התפקוד של התובע, ומאחר ועיסוקיו משלבים היבט פיזי - עמידה על הרגליים תוך כדי עבודת ספרות, אך גם היבט ניהולי של המספרה; ראוי ליטול נתון זה, או קרוב לו, גם כמדד לפגיעה בכושר השתכרותו, תוך בדיקת יתר הראיות.

7.         בעניין גירוגיסיאן הנ"ל, דובר בעובדת ניקיון, עם נכות רפואית של 23.5%, אך עם פגיעה בכושר ההשתכרות של 50%, בשל היותה נעדרת השכלה כלשהי, וכישוריה, אשר מאפשרים אך ורק עבודה פיזית.ו

            התובע איננו כזה. נכותו פחותה בהרבה מהמקרה הנ"ל. הרושם המתקבל מהראיות ומהעדויות הוא, שמדובר בבחור מוכשר ובעל יכולות, אמנם בעיקר בתחום המקצועי - פיזי, אך גם בתחום הארגוני - ניהולי. הוא מסוגל לעבוד פיסית בעסקו ולספר לקוחות רבים במהלך היום גם אם העמידה קשה לו, ובמקביל גם לדאוג להתנהלותו השוטפת של המקום.

8.         התובע נפגע באמצע שנת 2002- חודש יוני. מעיון בדוחו"ת השומה עולה כי מספרתו של התובע הראתה משנת 1995 מחזור עסקי במגמת עלייה.  כך בשנת 1995 עמד המחזור על סכום של 201,622 ש"ח וההכנסה ממנו על סכום של 50,844 ש"ח, בשנת 1996 עמד המחזור על סך 243,753 ש"ח, וההכנסה ממנו על סכום של 78,578 ש"ח, בשנת 1997 עמד המחזור על סך 286,860 ש"ח וההכנסה ממנו על סכום של 95,521 ש"ח, בשנת 1998 עמד המחזור העסקי על סך 322,419 ש"ח, וההכנסה ממנו בסכום 111,965 ש"ח, בשנת 2000 עמד המחזור העסקי על סך 373,126 וההכנסה ממנו על סכום 124,075 ש"ח, בשנת 2001 עמד המחזור העסקי על סך 418,867 ש"ח, וההכנסה ממנו בסכום של 131,623 ש"ח,  בשנת 2002 עמד המחזור העסקי על סך 412,228 ש"ח וההכנסה ממנו בסכום של 91,841 ש"ח. זו השנה היחידה בה המחזור העסקי אכן גדל, אך ההכנסה לתובע ירדה.

9.         לעובדה כי בדו"ח השומה משנת 2002, עומדים נתונים הסותרים את מגמת העלייה בהכנסתו של התובע לא נתן זה האחרון כל הסבר המניח את הדעת. בנוסף, דומה כי התובע "בחר" שלא לצרף את דו"ח השומה לשנת 1999 המראה נסיגה משמעותית ממגמת העלייה הכלכלית של עסקו (ראו גם עמ' 18-19 לפרוטוקול). רק לאחר הגשתו על ידי הנתבעת (נ/ 5), התברר כי המחזור באותה שנה עמד אמנם על 342,293 ש"ח, אך ההכנסה בשנת 1999 קטנה (92,480 ש"ח) לעומת זו משנת 1998 (111,965 ש"ח), קרי, נסיגה של 19,485 ש"ח. מהצטברות נתונים אלו עולה תמיהה באשר לכושר ולגובה השתכרותו של התובע, ופגיעה בהם בעטיה של התאונה דווקא.

10.       מאידך גיסא, אין משמעות הדבר שלתאונה לא הייתה השפעה כלל וכלל, נהפוך הוא; מדובר בבחור צעיר, דינאמי ובעל מוטיבציה רבה להצליח כלכלית. טבעי שיפעל להתקדם ולהגדיל את הכנסתו. נקודת המוצא צריכה להיות, שאלמלא התאונה ומגבלתו כתוצאה ממנה, היה יכול להשתכר אף יותר. מידת הפגיעה בכושר ההשתכרות צריכה להתבסס, לאור הנתונים דלעיל, על סדר הגודל של הנכות כפי שהמומחה הרפואי קבע, קרי 5%.בשיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד  (עניין דנינו הנ"ל). עוד דומה, כי דרך הפיצוי הגלובלי, תוך התחשבות במכלול הנתונים, תהיה הולמת.

הפסדי שכר לחצי השנה הראשונה (מחצית שניה של 2002)

11.       בחוות דעתו מציין המומחה הרפואי כי: "... ולפי החומר הרפואי התקשה במשך מספר חודשים להניח את כף הרגל מחמת הכאבים. המצב הלך והשתפר במהלך כחצי שנה או מעט יותר" (חוו"ד, עמ' 6 - 7). יש לדייק ולומר כי ד"ר גרינטל לא מציין מפורשות כי לדעתו זו התקופה בה היה צריך להיות התובע באי כושר, אלא הוא "מתרגם" את החומר הרפואי שבו עיין ואת תלונותיו הסובייקטיביות של התובע באוזני רופאיו השונים, לקושי של התובע לתפקד, וביתר פירוט לעבוד במספרתו כרגיל. יש לציין כי בכל החומר הרפואי של התובע למן הגשת כתב התביעה, מתן תצהיר עדות ראשית והגשת סיכומיו, לא נמצאה ולו תעודת מחלה או אישור רפואי המורה על צורך בהיעדרות ממקום העבודה. אין בכך כדי לבטל לחלוטין את טענותיו של התובע בדבר היעדרותו ממקום עבודתו, מה גם שהעיד בכנות וביושר שהגיע לעסק משיקולים כלכליים: "בעיקר הייתי שם, שזה חשוב מאוד... ניהלתי אותה ורציתי שיראו שאני שם... חצי שנה בערך התחלתי לספר וגם לא בצורה אינטנסיבית" (פרוטוקול, עמ' 17). אולם לא ניתן לייחס לתובע היעדרות מוחלטת ממקום עבודתו משך 6 חודשים, היינו מיוני 2002 ועד דצמבר 2002, והפסד כספי מלא בגין היעדרות זו. הייתי לוקח בחשבון את הכנסתו השנתית הממוצעת של התובע בשלוש השנים שקדמו לשנת התאונה; הכנסה זו (לשנים 1999-2001) עומדת, בממוצע, על סכום של 116,059 ש"ח. ההכנסה בשנת 2002 עמדה על סכום של 91,841 ש"ח. סביר לייחס את מירב הקיטון לתאונה, בהתחשב בחוות דעת המומחה, ולהעמיד את הפיצוי בגין תקופה זו על סך (מעוגל, נכון להיום) של 26,000 ש"ח. 

הפסד ההשתכרות לתקופה שלאחר מכן