פסק-דין בתיק א 222114/02

א.         עובדות:

            התובע יליד 3.7.69, עורך דין במקצועו, נפגע בשתי תאונות דרכים, כהגדרתן בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "תאונות הדרכים"). התאונה הראשונה ארעה ביום 25.1.99 (להלן: " התאונה הראשונה"). התאונה השניה ארעה ביום 2.2.03 (להלן: "התאונה השניה").

            בכל אחת משתי התאונות נגרמה לתובע חבלה מסוג צליפת שוט ( whiplash ) שמהותה פגיעה בחוליות הצוואר. 

            הנתבעת 1 נושאת באחריות בגין התאונה הראשונה. הנתבעות 2 ו - 3 נושאות באחריות בגין התאונה השניה.

            עקב התאונה הראשונה הובהל התובע למיון בבית חולים וולפסון, שם קיבל טיפול ראשוני בגין כאביו, אשר כלל חבישת צווארון ותרופות נגד כאבים. לאחר שחרורו המשיך התובע לקבל טיפולים פיזיאוטרפיים במסגרת קופת חולים (נספחים ח' - י' לת/2).

            בעקבות פגיעתו בתאונה השניה, קיבל התובע טיפול ראשוני במיון בבית חולים איכילוב, ולאחר מכן טיפולים פיזיאוטרפיים ממושכים, וגם טיפולים במרפאת הכאב במסגרת קופת חולים (נספחים יא' - טז' לת/2). 

            הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות, המחלוקת נסובה על גובה הנזק בלבד.

            מטעם בית משפט מונה פרופסור תום הילל, מומחה בתחום האורטופדי (להלן: "המומחה"), אשר קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות צמיתה כוללת בשיעור 10% על פי סעיף 37 (5)א לתקנות המל"ל. 3.3% זקף המומחה על חשבון התאונה הראשונה, ו - 6.6% על חשבון התאונה השניה. 

            הצדדים ביקשו לחקור את המומחה על חוות דעתו.

ב.         חקירת המומחה:

            בחקירתו הנגדית הארוכה עמד המומחה על חוות דעתו ביחס לאחוזי הנכות הצמיתה שקבע לתובע. ביחס לתאונה הראשונה קבע המומחה כי התובע סובל מ - whiplash. אמנם טווח התנועה באזור הצוואר מלא, אך המומחה התרשם שהתובע לא הגזים בתיאור כאביו, ואלה תואמים את תלונותיו ובדיקותיו.

            ביחס לתאונה השניה, קבע המומחה כי התובע נפגע בצווארו במנגנון צליפת השוט וכי פגיעתו קשה יותר מאשר בתאונה הראשונה. בחקירתו הנגדית חזר המומחה על האמור לעיל.

            התרשמתי ממקצועיותו של המומחה, ואני מקבלת את מסקנותיו ביחס לנכות הרפואית של התובע.  חוות הדעת לא נסתרה או הופרכה באופן כלשהו, ועל כן אני קובעת כי נכותו הרפואית של התובע היא כקביעת המומחה ביחס לשתי התאונות.

ג.          הנכות התפקודית:

            לטענת התובע, עיקר עבודתו כרוכה בישיבה ממושכת, ובין היתר מול צג מחשב וקריאה מרובה, ועל כן יש לקבוע כי שיעור נכותו התפקודית  גבוה משיעור נכותו הרפואית.

הנתבעת 1 טענה מצידה כי נכותו הרפואית של התובע בגין התאונה הראשונה מזערית, ולתובע לא נותרה כל נכות תפקודית בגין תאונה זו. 

הנתבעות 2 ו - 3 טענו כי קביעתו של המומחה ביחס לתאונה השניה נסמכת אך ורק על תלונותיו של התובע ולא נותרה לו כל מגבלה תפקודית בעטיה של התאונה.

בנוגע להערכת הנכות התפקודית נקבע :

"הלכה פסוקה היא כי הנכות התפקודית, אשר באה להצביע על הפרעה בתפקודו של מי שנפגע גופנית, יכולה אם כן, להיות זהה או דומה לנכות הרפואית וכך במקרים רבים. אך היא יכולה להיות גם שונה ממנה (ע.א 3049/93, סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פד"י נב