פסק-דין בתיק א 22208/07

נתבע 2 הגיש בקשה למתן רשות להתגונן (להלן - הבקשה), וביום 27.5.07, התקיים דיון בבקשה.

דיון

הלכה פסוקה היא, כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר אמת. כך ייטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. הלכה ידועה זו ביסס בית המשפט העליון בפסיקות רבות כבע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם) ובע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל פ"ד נט(3), 41. אולם כלל הוא, כי נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן חייב להידרש לפרטי טענות ההגנה שלו (ע"א 18/66 חפץ נ' אוצר הקבלנים בע"מ, פ"ד כ(3) 265). אין די בקיומה של מחלוקת עובדתית בין הצדדים, כדי להצדיק מתן רשות להתגונן. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה אם נהיר, כי אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו והיא בבחינת "הגנת בדים" (ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם).

המבקש בענייננו, לא ירד לפרטי פרטיה של ההגנה כנדרש על פי הפסיקה בבקשת רשות להתגונן. הוא לא פירט באופן מלא אודות נסיבות עשיית התחייבויותיו האישיות כלפי התובעת, כאשר, "... לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו ... כשם שלא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא 'הגנת בדים'..." (ע"א 594/85, איתן זהבי נ' מגרית ואח', פ"ד מב(1), 721, 722).

לטענת המבקש היה מנהל בחברה תקופה מסוימת, כאשר ביצע תפקיד ניהולי בלבד, חתימותיו ניתנו במסגרת תפקידו ולא באופן אישי (סעיף 4 לתצהירו). לטענת התובעת, התביעה האישית מבוססת על כתב הצהרה והתחייבות מיום 24.03.03 (נספח ה' לכתב התביעה), עליו חתם המבקש והתחייב באופן אישי לכיסוי חובות נתבעת 1.

כשנשאל המבקש האם הזמנת הרכב בוצעה על ידו, השיב "אם אתה שואל אם כתוב השם שלי למטה, שכתוב שרון בן, אז כן וזה לא החתימה שלי ואין גם חותמת. אז יכול להיות כי עבדנו במשך שלוש שנים עם אוויס שישבו באותו בניין, יכול להיות שהמזכירה היתה מזמינה רכב ובגלל שהכירה אותה אז נתנו לה את הרכב עם אותה חתימה" (עמ' 4 לפרוטוקול).  

בבחינת המסמכים האמורים לא נראה, כי המבקש חתם על הזמנת הרכב נשוא כתב התביעה.  כשנשאל המבקש, האם חתם על כתב ההתחייבות האישית השיב, "כן זאת החתימה שלי ויש חותמת של החברה וחתמתי לא על אחד אלא על מספר כאלה" (עמ' 5 לפרוטוקול).

כתב ההתחייבות, קובע כדלהלן:

"אני הח"מ בן שרון ... מתחייב בזה כלפיכם לשלם עפ"י דרישתכם הראשונה, את כל הסכומים אשר תחייבוני בגין השכרת כל כלי רכב אשר אני ו/או מי מטעמי אשכור ו/או שכרתי מכם ..., וזאת בהתאם למחירים המופיעים על גבי חוזה ההשכרה ו/או חשבונית ההשכרה ו/או על פי כרטיס הנהלת החשבונות שלכם ובהתאם לכל תנאי השכירות המפורטים משני צידי החוזה ו/או על פי חשבונית ההשכרה, לרבות תשלומים בגין שירותים נלווים ולרבות תשלומים בגין נזקים לכלי הרכב ..." (הדגשה הוספה).

יוצא אפוא, שבין אם חתום המבקש על ההזמנה ובין אם לאו, הרי שההזמנה הוצאה מטעמו ומטעם נתבעת 1 ולו מטעם זה יש לדחות טענתו, כמצוין במפורש בכתב ההתחייבות לעיל. אין חולק, כי בזמנים הרלוונטיים להזמנת הרכב, המבקש היה בעל מניות בחברה או מנהל בחברה, וחתם על כתב ההתחייבות במודע.

"הדיון בבקשה לרשות להתגונן מיועד לסנן בקשה של אדם, שהוגשה נגדו תביעה בסדר דין מקוצר, להיאבק על זכותו להיכנס לשערי בית המשפט ולזכות בהכרה כ"נתבע", בתביעה שהוגשה בסדר דין מיוחד זה. עול ההוכחה המוטל עליו בשלב זה הוא מצומצם... אין הוא חייב להראות בשלב זה כיצד יוכיח את הגנתו ואת הגירסה העובדתית המועלית בבקשה..." (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , מהדורה שמינית, עמ' 374). המבקש לא הציג הגנה לכאורה. המבקש חתם על כתב ההתחייבות במועד בו היה מנהל החברה ועליו לשלם את אשר התחייב.

לאור האמור, אני דוחה את בקשת נתבע 2 למתן רשות להתגונן והתובעת זכאית לפסק דין על יסוד כתב התביעה ונספחיו.

אני מחייב את נתבע 2 לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך 3,023.31 ש"ח וכן 277 ש"ח הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ש"ח בתוספת מע"מ כדין. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 11.03.07 ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום כ"ד בסיון, תשס"ז (10 ביוני 2007) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.