פסק-דין בתיק א 221784/02

עניינה של תביעה זו הינה דרישת התובע לקבלת תגמולי ביטוח מאת הנתבעת בגין גניבת רכבו.

רכב התובע נגנב לראשונה ביום 6.7.02 עת חנה ליד מלון גליל שבנתניה והושב לתובע ע"י המשטרה.

בלילה שבין יום 9.7.02 ליום 10.7.02 נגנב רכבו של התובע בשנית, הפעם, מחנייה ליד ביתו.

בשני המקרים דיווח התובע על מקרה הגניבה למשטרה ולחברת הביטוח.

בשל סמיכות שני האירועים, התעורר חשדה של הנתבעת כי לא באירועי גניבה עסקינן וביום 18.7.02 הגיע חוקר בשם דורון כהן מטעם הנתבעת (להלן: "החוקר") למקום עבודת התובע והחתימו על הסכם פוליגרף (נספח ב' לכתב התביעה), (להלן: "ההסכם").

על פי ההסכם, תוצאת בדיקת הפוליגרף תחייב את הצדדים.

חודשיים לאחר מכן, ביום 18.9.02 שלח התובע מכתב אל הנתבעת, בו חזר בו מהסכמתו להיבדק בבדיקת הפוליגרף (נספח ג' לכתב התביעה).

נוכח חזרת התובע מהסכמתו לעבור את בדיקת הפוליגרף, סירבה הנתבעת לשלם לו את תגמולי הביטוח.

מכאן התביעה שבפניי.

טענות התובע:

התובע טוען כי לא קרא את הטופס שנחזה להיות הסכם הפוליגרף טרם חתימתו, וכי החוקר ניצל את הנסיבות בהן היה שרוי התובע (היה באמצע עבודה) וזאת על מנת להחתימו.

עוד טוען  התובע, כי החוקר לא הסביר לו על מה הוא חותם, ולא הסביר לו כי עומדת לו זכות סירוב לבדיקה בפוליגרף.

טענות הנתבעת:

הנתבעת טוענת כי הפגישה בין נציג הנתבעת לתובע תואמה מראש עם התובע, אשר ביקש כי תערך במקום עבודתו, כי התשאול נעשה באווירה נינוחה, והתובע שיתף פעולה עם החוקר, כי החוקר הסביר לתובע מהי מטרת החקירה ואת משמעות הסכם הפוליגרף עליו חתם התובע.

לכן, סוברת הנתבעת כי את סירובו של התובע לעבור בדיקת פוליגרף חרף חתימתו על ההסכם, יש לראות כוויתור התובע על תביעתו.

דיון:

אין מחלוקת כי התובע דווח למשטרה פעמיים על גניבת רכבו, כאשר בפעם הראשונה הושב הרכב לתובע ע"י המשטרה ובפעם השניה לא נמצא.

כמו כן אין מחלוקת כי החובה של הוכחת עצם אירוע הגניבה של הרכב מוטלת על התובע.

סלע המחלוקת הוא תוקפו של הסכם הפוליגרף שנחתם בין הצדדים בנוגע לשאלת האחריות של הנתבעת.