פסק-דין בתיק א 221596/02

1. לפניי תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975. עניינה שלוש תאונות דרכים בהן היה מעורב התובע, בהן נגרמו לו נזקי גוף כנטען בכתב התביעה.

2. כפי הנטען, נפגע התובע בשלוש התאונות כאשר נהג על גבי אופנוע המבוטח על ידי הנתבעת, בתאריכים: 5.5.95 (להלן: "התאונה הראשונה"), 9.5.95 (להלן:"התאונה השנייה"), וכן ביום 25.5.95 (להלן: "התאונה השלישית").

3. הצדדים אינם חלוקים לעניין עצם קרות התאונות ושאלת הכיסוי הביטוחי. עיקר המחלוקת נסבה סביב גובה הנזק.

הנכות הרפואית :

4. בית המשפט נעתר לבקשת ב"כ התובע ומינה בתחום בריאות הנפש את פרופ' אבנר אליצור, פסיכיאטר.

5. פרופ' אבנר אליצור הגיש חוות דעתו, וכן תוספת לה, ואף נחקר ארוכות בבית המשפט. בחוות דעתו הראשונה הפנה המומחה את התובע להערכה נוירו פסיכולוגית אצל גב' שטרן ואף המליץ על בדיקת התובע אצל מומחה בתחום הנוירולוגי.

6. בית המשפט נעתר לבקשת התובע ומינה בתחום הנוירולוגיה את פרופ' עמוס קורצ'ין, מומחה בתחום העצבים. ביום 24.9.01 החליט בית המשפט כי הנתבעת תשא בשכר טרחתו של פרופ' קורצ'ין, לאור הסכמת הצדדים, וקבע כי במידה והמומחה יקבע כי לתובע לא נותרה נכות בתחום הנוירולוגי, יחולו הוצאות שכר טרחת המומחה על כתפי התובע.

7. בתוספת לחוות דעתו ציין פרופ' אליצור  בפרק: "סכום" כי-

"...פרופ' קורצ'ין סבור כי אין כל קשר בין התאונות בנידון לבין הממצאים הצרברליים שנמצאו בבדיקת MRI . גב' שטרן מיחסת את ההפרעות הקוגניטיביות שנמצאו על ידה לפגיעה הצרברלית. על כן אין להם כל קשר לתאונות שבנדון. הפרעות משמעותיות היו לנבדק כבר בעבר טרם התאונה. התאונות כשלעצמן היו קלות לא יכולות להסביר את ההפרעות הנפשיות כפי שמוצגות על ידי הנבדק. קיים רושם חוזר של בודקים מומחים שבדקו אותו אחר התאונות כי קיים מרכיב מגמתי רב משקל. גם בבדיקה שלי התרשמתי בחוסר רצון מגמתי לשתף פעולה בבדיקה".

8. המומחה קבע על סמך התרשמותו "ועל דרך הספק", כי ייתכן וקיימת החמרה במצבו הנפשי של התובע בהתבסס ברקע וברגישותו הקודמת. לכן קבע כי נותרה נכות נפשית צמיתה בשיעור של 10%  לפי סעיף 34 ב' לתקנות המל"ל.

9. גם פרופ' קורצ'ין חווה דעתו פעמיים, ראשית הגיש חוות דעת ושנית תוספת לחוות הדעת. בתוספת קבע המומחה בפרק: "דיון" כי-

"...בבדיקתי לא מצאתי הפרעה בשיווי המשקל או דיסארתריה, ולדעתי לא קיימת הפרעה נאורולוגית, כפי שכתבתי בחוות דעתי הנ"ל. ממצאי בדיקות ההדמיה מראים כי המוחון (צרבלום) הנו קטן מהרגיל. ממצא זה בולט בבדיקות MRI מיום 5.11.95 אך הוא נראה גם בבדיקת C.T. שבוצעה מוקדם יותר (28.8.95). יש לציין כי בדיקת MRI רגישה יותר לשינויים המוחון, ואינני סבור שיש הבדל מהותי בין ממצאי שתי הבדיקות. הממצאים במוחון אינם תוצאה של חבלה, אלא מהווים ממצא התפתחותי. ממצא זה אינו חייב להיות מלווה בסימנים נאורולוגים, ובמקרה הזה לא היו וגם כיום אין סימני חסר צרבלארי".

10. המומחה קבע כי לא נותרה נכות נוירולוגית בתובע כתוצאה מהתאונות ועיקר הממצאים הנם בתחום המומחיות הפסיכיאטרית.

11. ב"כ התובע טוען בסיכומיו כי על בית המשפט לקבוע את נכותו הרפואית בתחום הנפשי של התובע בשיעור של 40% (או לחילופין בין טווח הנכויות של 30% ל- 50%) וזאת בהסתמך על חקירתו הנגדית של פרופ' אליצור.

12. לאחר בחינת הראיות לעניין זה אני קובע כי קביעתו של פרופ' אליצור נכונה היא. פרופ' אליצור בחן את מצבו של התובע לא אחת ואף המליץ להסתייע בייעוץ נוירולוגי ובאבחנתה של גב' שטרן. לא מצאתי סתירה בין קביעותיו בחוות דעתו לבין עדותו בבית המשפט. מכל האמור אני קובע כי נכותו הרפואית של התובע בתחום הנפשי הנה בשיעור 10%  לצמיתות.

הנכות התפקודית :

13. ב"כ התובע טוען בסיכומיו  כי, יש לקבוע את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 50% וזאת בהתבסס על פעילות התובע בעבר, מילדותו ועד להקמת העסק אותו ניהל. וכן בהשוואה למצבו של התובע לאחר התאונה כפי העולה מעדותו ומדוחות החוקרים לפיהם לא עבד כלל.

14. מנגד טוענת הנתבעת בסיכומיה כי, אין לנכותו הרפואית כל השלכה תפקודית. מדובר בנכות נמוכה אשר נקבעה על דרך הספק, לאחר שלוש תאונות קלות, והיא בטלה בשישים אל מול עברו הנפשי של התובע.

15. הגם כי בפני בית המשפט הוצגה תמונה רחבה לפיה התובע לא עבד לאחר התאונה ואף הצטייר כבעל עסק פעיל עובר לתאונות, הרי שטענות אלה לא הוכחו בראיות כנדרש. התובע לא הזמין לעדות את רו"ח שיוכל לפרט את הכנסותיו הריאליות עובר לתאונה, לא הוגשו דוחות שומה התומכים בטענתו לעניין השתכרותו הגבוהה. אין גם להתעלם מהעובדה כי מזמן קרות התאונות ועד ליום מתן פס"ד עברו למעלה מעשר שנים בהם לא ניסה התובע להשתלב במסגרת תעסוקתית כלשהי, חרף העובדה כי פעיל מבחינה ספורטיבית ומנהל שגרת חיים עצמאית.