פסק-דין בתיק א 22131/06

כללי -

1. עניינה של המחלוקת בתיק זה - סכומים ששילם מעביד לעובד שנפגע בתאונת דרכים שהיתה גם תאונת עבודה.
2. התובע, בנק הפועלים בע''מ (להלן - " המעביד"), היה בזמנים הרלבנטיים המעביד של הגב' זינה אידה קילשטיין (להלן - " העובדת"), שנפגעה בתאונת דרכים ביום 4/5/2000 (להלן - " התאונה").
3. הנתבעת, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, היתה מבטחת האוטובוס בו נסעה העובדת במועד התאונה (להלן - " המבטחת").
4. המעביד שילם לעובדת את מלוא שכרה במשך כל תקופת אי הכושר בה שהתה ולאחר מכן קיבל מאת המוסד לביטוח לאומי החזר לגבי תקופת אי הכושר. לשיטת המעביד, הסכום שקיבל מהמל"ל נמוך מעלות שכרה של העובדת במשך תקופת אי הכושר וליתר דיוק, ההפרש הנטען הינו סכום של כ-2,628 ש"ח נכון ליום 4/5/2000.
5. המעביד טוען כי על המבטחת לפצות אותו בגין ההפרש הנטען מכוח החוק לתיקון פקודת הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), התשי"ד-1957 (להלן - " חוק ההטבה") ומכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - " חוק הביטוח הלאומי").
6. המבטחת גורסת שאין כל מקום לפיצוי כאמור וכופרת בסכומים הנטענים.

מהלך הדיון -

7. הצדדים הסכימו כי פסה"ד ינתן על בסיס החומר הקיים בתיק, לאחר הגשת סיכומים בכתב. עם זאת, לא הסכימו הצדדים על מתן פס"ד לפי סעיף 79(א) לחוק, כפי שהם עושים בתיקים הרבים הדומים המוגשים בעילה זהה, ויש להצר על כך.
8. באופן עקרוני, בפסקי הדין הקודמים שניתנו מטעמי בתיקים דומים, הבעתי את דעתי באשר למספר עקרונות אשר מנחים אותי בהכרעה בתביעות אלו :

(א)    עמדתי היא כי אכן לתובעים בתיקים כאמור (המעבידים) קיימת עילת תביעה כלפי הנתבעות (המבטחות), בהתאם לחוק ההטבה.

(ב)    גובה הפיצוי מאת המבטחות כלפי המעבידים כפוף להוראותיו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - " חוק הפלת"ד"), הואיל ועסקינן בתביעות שיבוב, אשר בהן - כידוע - המטיב אינו זכאי להיפרע מהמזיק יותר ממה שהיה הניזוק זכאי להיפרע מהמזיק. לכן, גם המטיב יהא כפוף למגבלות הקבועות בחוק הפלת"ד (לרבות לענין תיקרת השכר וניכוי מס הכנסה).

(ג)      בנוסף, הרי שהפיצוי למעביד יהא רק בגין אותם רכיבים מהמשכורת של העובד אשר הוכרו על ידי הפסיקה ככאלו אשר לגביהם ינתן פיצוי לעובד שניזוק, לו הוא עצמו היה מגיש את תובענתו בגין התאונה כנגד המבטחת. יש להבחין בהקשר זה בין רכיבים של השכר אשר העובד היה ממשיך לקבל בלי כל קשר לתקופת העדרותו להבדיל מרכיבים אשר כן נגזרים מתקופות אי כושר אלו או אחרות. לדוגמא, לשיטתי, אין לקחת בחשבון רכיבים כגון : שי לחג, תשלום בגין ביגוד ונעלי עבודה, חופשות מיוחדות, משכורת 13, דמי הבראה, מענקים שנתיים מיוחדים וכו'. מנגד, יש לקחת בחשבון תשלום גלובלי לשעות נוספות, אש"ל גלובלי, החזר נסיעות גלובלי (שאינו קשור לנסיעות בפועל),הפרשות של המעביד ל"ביטוח מנהלים" או לקרן השתלמות, אשר לא מופרשות בחודש מסוים בו העובד לא הגיע לעבודה, וכו'.

9. לאור עמדתי העקרונית המפורטת מעלה, אשר כבר פורטה בפסקי דין קודמים בהם ייצגו אותם עורכי הדין את הצדדים - אני סבורה כי הצדדים יכולים לבצע לבד את החישוב של הפיצוי המגיע (אם מגיע) למעבידה, ואני תמהה מדוע הם אינם מצליחים להגיע להבנות באשר לאופן חישוב הפיצוי.
10. בכל מקרה, לאחר יישום ההערות הנ"ל על הנתונים אשר הוצגו בפני בתיק זה, ולאחר עיון בסיכומי התובע (מיום 4/6/2007), סיכומי הנתבעת (מיום 26/6/2007) וסיכומי התשובה של התובע (מיום 4/7/2007) והצרופות לסיכומים אלו - התוצאה היא כי על המבטחת לשלם למעביד סכום של 1,794 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/6/2000 ועד היום.
11. במסגרת החישוב, שמשו אותי הנתונים הבאים :

(א)    אני מסכימה עם טענת ב"כ התובע בסיכומיו ובסיכומי התגובה, לגבי קיומה של עילת תביעה במקרה זה וקיומו של נזק בר פיצוי - למרות העובדה שהפגיעה שנגרמה לעובדת היתה קלה (למרבית המזל).

(ב)    מנגד - אני מסכימה עם טענת ב"כ הנתבעת בסעיפים 1 ו-2 לסיכומיו באשר לאופן חישוב ההפסד היומי.

12. אשר על כן, על המבטחת (הנתבעת) לשלם למעביד (התובע) סכום של 1,794 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/6/2000 ועד היום, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 500 ש"ח + מע"מ כחוק, והחזר אגרת בהמ"ש ששולמה.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים .