פסק-דין בתיק א 221077/02

יסודה של התביעה בפני היא בתאונת דרכים שארעה בתאריך 9.3.2000 , סמוך לעיר יריחו. התובעת מס' 1 היא חברת "נץ הראל" - חברה להשכרת רכב , כאשר תובעת מס' 2 - סקאי השכרת רכב בע"מ - היא סניף בת של תובעת מס' 1 (ולהלן:"התובעת"). התובעת השכירה את הרכב למר כהן יעקב יהודה (ולהלן:"שוכר הרכב" / צד ג'1)  ובתאריך 9.3.20000 היה הרכב מעורב בתאונת דרכים קשה,  עת התנגש במשאית. חברת כלל (ולהלן:"הנתבעת")סירבה לשלם תגמולי הביטוח לתובעת בטענה כי ברכב לא נהג שוכר הרכב אלא קטין, אשר נהרג בתאונה קטלנית זו.
כמו כן. נשלחה הודעת צד ג' על ידי הנתבעת, לשוכר הרכב ולעיזבון המנוח ישראל צימרמן ז"ל. צד ג' 1 הוא ששכר את הרכב וחתם על המסמכים והמנוח ישראל צימרמן, ז"ל, נהג ברכב השכור באירוע התאונה.

עד כאן , ועל פי עובדות אלו, לכאורה, עסקינן בתאונת דרכים נוספת, אחת מיני רבות. אולם מסכת עובדות נוספת הסתתרה מאחורי תאונה זו ומה שנתגלה היה מורכב הרבה יותר ממה שנראה לעין.

  טענות הצדדים

טוענת התובעת כי השכירה את הרכב לאדם אשר היה רשאי לנהוג בו על פי הפוליסה. הנתבעת, לעומת זאת, טוענת כי ברכב לא נהג שוכר הרכב אלא אחר, קטין בשם ישראל צימרמן ז"ל, אשר ברשותו לא היה רישיון נהיגה. לעובדה זו, טוענת התובעת,  אין כל רלבנטיות לעניין תשלום תגמולי הביטוח. זהות נהג הרכב בעת התאונה אינה משנה כהוא זה לעניין חיוב הנתבעת בתשלום תגמולי הביטוח. עיקר טענת התובעת כי הואיל והשכירה את הרכב לאדם שהיה רשאי לנהוג בו על פי חוק, או על פי הפוליסה לצורך עניין זה, הרי  שכל עוד לא הרשתה לאף אחד אחר לנהוג ברכב, חייבת הנתבעת לשלם תגמולי ביטוח לתובעת. תביעתה של התובעת היא לתשלום שווי הרכב והתוספות שנרכשו עבורו, הפסדי הכנסה ועלות מימון רכב חלופי.

מאידך, טוענת הנתבעת , כי מי שנהג ברכב בעת התאונה, היה קטין אשר לא החזיק ברישיון נהיגה. אולם בכך לא שגי, שכן הטענה העיקרית של הנתבעת כי התובעת ידעה היטב כי היא משכירה את הרכב לקטין ו/או למי מטעמו, בידיעה כי הוא הוא מי שינהג ברכב. במקרה כזה , הרי שאין כיסוי  ביטוחי על פי הוראות הפוליסה ועל כן פטורה המבטחת מתשלום תגמולי ביטוח לתובעת.

כמו-כן, צד ג' 1 , הלא הוא שוכר הרכב, אינו מכחיש כי שכר את הרכב  מהתובעת, אולם לטענתו, לא הירשה למנוח לנהוג ברכב כלל וכלל והמנוח למעשה נטל את הרכב ללא ידיעתו וללא רשותו.

אלו טענות הצדדים בקליפת האגוז.

עדויות צדדים

מטעם התובעת העידו רחל חיים (עת/2) ומלכה בדש (עת/3). עת/1 היה אהרון זייצוב אולם הלה לא העיד. הגב' חיים היא בעלת מניות בחברת ההשכרה ועבדה כל העת בחברה. בעלה , ניסים חיים אף הוא בעל מניות ויחד עם מלכה בדש, אחותה של עת/2 הם מנהלים ועובדים בחברת ההשכרה שבנדון.

מטעם הנתבעת העידו ארליך מרדכי (עה/1) ושאול נוימן (עה/2) , אשר היו ברכב עם המנוח במועד התאונה. צד ג/1  יעקב כהן יהודה, שוכר הרכב, אף הוא העיד .

למעט תצהירי הצדדים, הוגש תיק המשטרה על ידי הנתבעת, רצוף בהודעות עדים, תרשימים, דוחות פעולה וכיוצא באלו.

דיון

השאלה העיקרית הניצבת בפני, בבואי לבחון את הראיות שבפני, בנסיבות העניין, היא האם אכן היה כיסוי ביטוחי במקרה דנן.
מטעם התובעת העידה רחל חיים (עת/2), בעלת מניות בחברה, כאשר היא ובעלה, ניסים חיים, מנהלים את החברה. אחותה- מלכה בדש אף היא עבדה בחברה (עת/3)

הנתבעת הוכיחה כי התובעות נהגו, כענין שבשגרה ובאופן קבוע, להשכיר כלי רכב שונים למנוח. לכאורה אין בכך כל פסול, אולם המנוח היה קטין ועובדה חדשה ונוספת אשר נתגלתה היתה כי השכרת הרכב לא נעשתה ישירות למנוח, כי אם לצד ג'. קרי, ההשכרה לצד ג' היתה פיקטיבית, ככסות עלה תאנה לשוכר האמיתי. השכרת הרכב במקרה דנן, לא היתה שונה, ככל הנראה, מכל הפעמים האחרות. המנוח היה מוכר היטב לסוכנות . ההשכרה במקרה זה, נעשתה בשעת לילה מאוחרת , בחצות, בזמן שסוכנות השכרת הרכב היתה סגורה ולאחר שהמנוח התקשר לפלאפון האישי של הגב' רחל חיים (עת/2) . פרטי חוזה ההשכרה מולאו  עוד קודם זמן ההגעה של המנוח וחבריו לסוכנות.

עדותה של גב' רחל חיים, אשתו של ניסים חיים, מבעלי הסוכנות, היתה תמוהה ופתלתלה, שכן בכל פעם שנשאלה שאלה לא נוחה , העדה 'לא זכרה', דבר המעיד על מהימנותה ואמינותה. התחמקותה וזיכרונה אשר תיעתע בה לפרקים , לא מצא הד בליבי. ישנן נסיבות אשר קשה מאוד להתעלם מהן: בעלה הוא מנהל החברה והיא בעלת המניות בחברה. אחותה עובדת עימה בסוכנות. גב' חיים מעידה כי לאחר שקיבלה שיחת טלפון מיעקב כהן, אותו לא הכירה ומבחינתה היה שוכר זר, יצאה מביתה לכיוון משרדי החברה על מנת להשכיר לו רכב בחצות הלילה. לטענתה:  "הכירו אותו כנראה במשרד. אני לא זוכרת ממש..לא יודעת" (עמ' 11 לפרוטוקול). איננה זוכרת אם הגיעה למשרד פעמים אחרות נוספות בחצות הלילה, שכן חוזה ההשכרה נחתם בחצות.

ואם בכך אין די, הרי שלא ברורה לי העובדה כיצד אישה לבדה, בחצות הלילה, מסיעה ברכבה 3 בחורים, שאינה מכירה, על מנת להשכיר לאחד מהם רכב??? בחקירתה הנגדית תשובתה לשאלת עורך הדין היתה בפשטות שאכן כך נהגה ואת שאר הפרטים אינה זוכרת, או אחותה מלכה בדש, יודעת. לאורך כל חקירתה הנגדית תשובותיה היו פתלתלות ומתחמקות , דבר המעיד כאלף עדים על אמינותה. זאת ועוד כבעלת סוכנות להשכרת רכב, העידה גב' חיים  כי לא בדקה אם כרטיס האשראי שהציג לה צד ג' 1 תקף או גנוב, ועם זאת מסרה רכב בשווי 100,000 ש"ח לאדם זר לחלוטין. כמו כן , עובר לחתימה על חוזה ההשכרה לא נבדק רישיון הנהיגה של צד ג' או תעודת הזהות שלו. נימסר רישיון זמני מנייר, אולם לא צילמה את רישיון הנהיגה. אינה זוכרת מדוע. 
עת/2 העידה כי לא הכירה את המנוח, אולם תמוהה בעיני העובדה כי למרות שלא הכירה את המנוח נסעה לאסוף את השוכר על מנת לדאוג כי יקבל רכב מסוכנות ההשכרה שלה. יתרה  מזו, כאשר הגיע המנוח עם חבריו, ביניהם השוכר, לסוכנות ההשכרה , לא נדרשו למלא כל פרטים והחוזה היה מוכן מראש. והכל כאשר מדובר באדם זר, כביכול,  שאיננה מכירה כלל.