פסק-דין בתיק א 220572/02

התביעה, בקליפת אגוז :

1.         התובע, העוסק בתחום הקולנוע למחייתו, צילם סרט המתעד את סיפור אהבתו לקורולה, אזרחית גרמניה. לטענת התובע, הוא השקיע חמש שנות עבודה מחייו ליצירת סרט זה, שבמהלכן הוא כתב את התסריט, ביים, תחקר וצילם בעצמו 22 ימי צילום (להלן: "חומר הגלם").

2.         הנתבע הינו במאי ומפיק סרטים הפועל בין השאר באמצעות חברת ההפקות "אלזה הפקות בע"מ" (להלן: "חברת אלזה").

            התובע פנה לנתבע על מנת שיפיק סרט מחומר הגלם שברשותו.

3.         בעקבות פנייה זו חתמו הצדדים על שני הסכמים - נספח א' ונספח ב' לכתב התביעה. אין מחלוקת בין הצדדים כי נספח א' נחתם על מפית של בית קפה בו נערכה הפגישה, ואילו נספח ב' נועד להרחיב את אותו הסכם ראשוני. הפסקה הרלוונטית בהסכם נספח ב' הינה פסקה מס' 3, הקובעת כהיא לישנא : "ואתה (התובע) לא מתחייב להשקיע בסרט שקל אחד וכמובן לאחר כיסוי הוצאות הסרט נתחלק בהכנסות שווה בשווה, כלומר 50% לכל אחד".

4.         לאחר חתימת ההסכמים החל הנתבע בהפקת הסרט "רן וקורולה" (להלן: "הסרט") והביאו לידי מוצר מוגמר.

            ביום 22.5.01 חתם הנתבע, באמצעות חברת אלזה, על הסכם עם שידורי קשת בע"מ (להלן: "קשת", ו" הסכם קשת"). בהסכם קשת התחייבה חברת אלזה למכור את זכויות השידור בסרט לקשת, בבלעדיות למשך שלוש שנים. בתמורה להענקת זכויות השידור, שילמה קשת לחברת אלזה סכום של 60,000 דולר.

5.         אין מחלוקת בין הצדדים כי קשת שילמה לידי חברת אלזה, באמצעות הנתבע, את הסכום המוסכם בהסכם קשת, והסרט שודר בישראל.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע לא העביר לתובע דבר מתוך התמורה הנ"ל.

6.         המחלוקת בין הצדדים היא האם זכאי התובע לקבל סכומים כלשהם מתוך התמורה הנ"ל : התובע הגיש את תביעתו על סכום המהווה מחצית מהתמורה אשר שולמה על ידי קשת וזאת בטענה שאין הוא נותן אמון בנתבע לגבי הוצאותיו הנטענות בגין הפקת הסרט. לפיכך, הוגשה התביעה על מחצית מההכנסות, בהתעלם מההוצאות, אולם לאורך הדרך טען התובע כי יהיה מוכן להכיר בחשבוניות חיצוניות אשר הוגשו לנתבע או לחברת אלזה במהלך הפקת הסרט, ולהפחית הוצאות אלה מהתמורה.

7.         מאידך, טוען הנתבע, שהסכים לקבל לידיו את הפקת הסרט, לאחר שהתובע שב והפציר בו לקבל על עצמו את העבודה, ולאחר שהוא בעצמו לא הצליח להשלים את הצילומים ולערוך את הסרט. הנתבע טען שהשקיע משאבים רבים בהפקתו של הסרט וטען שעלות הפקתו מסתכמת בסך 473,482 ש"ח.

8.         לפיכך, מאחר ועלות הפקה גבוהה מההכנסות, ועל פי סעיף 3 להסכם בין התובע לנתבע (נספח ב' לכתב התביעה) יש להתחלק בהכנסות אך ורק לאחר כיסוי ההוצאות, אין מקום לבצע תשלום כלשהו לתובע ודין התביעה להדחות.

העדויות והראיות :

9.         בהליכים המקדמיים, לאחר שהתבררה השאלה שבמחלוקת כנזכר לעיל, הצעתי לצדדים לפנות למומחה מקצועי מהתחום, אשר " יבחן את החשבוניות אשר הוצגו על ידי הנתבע, ויתן את חוות דעתו המקצועית, האם ההוצאות הנטענות אכן הוצאו לצורך הפרוייקט ו/או האם מדובר בהוצאות סבירות" (ראה החלטה מיום 28/11/05, בעמוד 5 לפרוטוקול).

10.       התובע נתן את הסכמתו כבר בעת הדיון ואילו הנתבע הודיע בכתב מאוחר יותר לבית המשפט כי הוא מסכים להצעה. בית המשפט הציע שלושה מומחים מהתחום (ראה החלטתי מיום 28/12/05), אולם למרות ששמות המומחים המוצעים נשלחו לצדדים כארבעה חודשים לפני מועד ההוכחות, ההצעה לא יושמה והצדדים התייצבו לדיון ההוכחות, במהלכו נשמעו התובע מטעם התביעה ועדי ההגנה: הנתבע, רואה החשבון מר אייל סימנטוב (להלן: "רו"ח"), אשר הגיש את דו"ח מיון הוצאות ההפקה בנוגע לסרט (נ/5); הגב' אירית ענתבי, אשר באמצעותה הוגשה חשבונית עבור דיגיטציה, ע"ס 23,897 ש"ח (נ/4א); וכן הוגשה החשבונית של יוסי ברוש, ע"ס 4,720 ש"ח (נ/3א).

11.       גם בתום שמיעת הדיון חזר בית המשפט והציע לצדדים לפנות למגשר, אולם הצעה זו נדחתה ולפיכך יש מקום ליתן פסק דין על סמך החומר שבפניי.

ההכרעה :

12.       לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בראיות אשר הוצגו בפניי, קובעת אני שדין התביעה להתקבל, בחלקה. אנמק קביעתי זו.

13.       העניין המובא להכרעה בפני בית המשפט הינו כאמור עניין ההוצאות אשר הוצאו לשם הפקת הסרט : עלי לקבוע האם אכן הוכח שההוצאות הנטענות אכן הוצאו בפועל ו/או האם סבירות הן. שאלה זו הוגדרה על ידי הצדדים ובית המשפט כבר בהליכים המקדמיים, ולא הייתה כלל במחלוקת.

14.       נטל ההוכחה בעניין שבמחלוקת מוטל על הנתבע : אמנם, : "המוציא מחברו עליו הראיה", והתובע הוא שהגיש את התביעה לקבלת סכומי כסף מהנתבע. אולם, התובע הוכיח, ושאלה זו לא היתה במחלוקת, שהסרט הניב הכנסות. התובע הוכיח, באמצעות ההסכם, וגם שאלה זו לא היתה במחלוקת, שזכאי הוא לקבל 50% מהרווחים שנותרו לאחר ניכוי ההוצאות. ההוצאות כולן הוצאו על ידי הנתבע ולתובע לא היתה כל ידיעה, בטרם החל הליך זה, מה הן אותן הוצאות נטענות. ההוצאות כולן הן בידיעתו ובשליטתו של הנתבע, ולפיכך, אם טוען הוא כי לא נותרו כל סכומים לחלוקה לתובע, עליו הנטל להוכיח מה הן אותן הוצאות שהוצאו בהפקת הסרט.

15.       ומה הן הראיות אשר צרף הנתבע בתמיכה לטענותיו שעלות הפקת הסרט הסתכמה בסך של 473,482 ש"ח ? -