פסק-דין בתיק א 220360/02

מבוא

1.         בפניי תביעה כספית לתשלום פיצוי בסך של 700,000 ש"ח בגין הריסת מבנה שהוחזק על פי הטענה על ידי התובע, ברח' סרלין 6 בכפר שלם אשר בתל אביב. הנתבעת היא חברה ממשלתית עירונית העוסקת, בין השאר, בפינוי והריסה של מבנים בכפר שלם.

2.         התובע טוען כי הנתבעת הרסה את המבנה אגב פינוי של מבנה סמוך ביום 14.12.1995, ואף הודתה בכך בכתב ביום 5.1.1997.

הנתבעת מכחישה את עצם קיומו של המבנה נשוא התביעה. לטענתה, מכתבה מיום 5.1.1997 התייחס לפגיעה בנכס אחר, המצוי בבעלות אביו של התובע, אשר עומד על תילו עד עצם היום הזה. מוסיפה הנתבעת וטוענת כי בכל מקרה, התובע לא הוכיח את נזקו אלא התבסס על הפיצוי הרעיוני המגיע למי שמפונה מכפר שלם, על פי קריטריונים של הנתבעת, אלא שבמקרה דנן, התובע אינו זכאי לפיצוי שכן לפי הקריטריונים, הפיצוי משולם רק למי שמפנה את כל נכסיו בכפר שלם, ואילו התובע עודנו מתגורר בכפר שלם, בדירה אחרת.

3.         השאלות הטעונות הכרעה הן האם התובע אכן החזיק מבנה שנהרס ע"י הנתבעת והאם הוכיח התובע את הנזק הנטען על ידו. נדון בשאלות אלה כסדרן.

האם נהרס מבנה השייך לתובע

4.         התובע טען בתצהירו כי עובר לחודש דצמבר 1995 החזיק דירה בת שלושה חדרים ברח' סרלין 6 בכפר שלם, הנמצא בשכנות לביתם של בני וסיגלית גפן. סיגלית גפן היא אחותו של התובע. ביום 14.12.1995, אגב הריסת ביתה של משפחת גפן, נהרסה גם דירתו של התובע. התובע ניסה לבנות מחדש את המבנה שנהרס אך ביום 1.1.1996 הגישה הנתבעת תלונה במשטרה ובעקבות כך הרסה המשטרה את מה שבנה התובע. ביום 29.8.1996 נערכה פגישה במקום ואז הודו נציגי הנתבעת בכך שהרסו בטעות את דירתו של התובע. להוכחת עצם קיומו של המבנה שנהרס, מפנה התובע למכתב שקיבל מאת מנכ"ל הנתבעת דאז, יובל פרנקל, ביום 5.1.1997, ובו נכתב כדלקמן:

            " בהתאם לבקשתך הריני לאשר בזאת, כי ביום 25.12.96 ביצענו הריסת המבנה ברח' סרלין השייך לגפן סיגלית ובני. בעת הפינוי נפגע בטעות הנכס הסמוך לחדרו של בני גפן, ולאחר בדיקת הנושא התברר שהנכס שייך לך. לאור זאת יובא הנושא לדיון בועדת פינויים הקרובה, מתוך מטרה לבחון אפשרות פיצוי עבור הנכס שנפגע"

5.         מטעם הנתבעת העידו מוטי בלנגה, מרכז פרוייקט הפינוי ( להלן: "בלנגה"), לאון כהנא, מודד שערך מדידות של בית משפחת גפן ( להלן: "כהנא") ויובל פרנקל, מנכ"ל הנתבעת במועד הרלבנטי לתביעה ( להלן: "פרנקל").

6.         בלנגה טוען בתצהירו כי הקבלן שהרס את בית משפחת גפן הגיש חשבון בגין הריסה של שטח בן 79 מ"ר בלבד, הוא שטחה המדוייק של בית משפחת גפן. לו היה הקבלן הורס מבנה נוסף, מן הסתם היה מגיש חשבון בגינו. אי הגשת החשבון מלמדת כי לא נהרס כל מבנה נוסף. לדבריו " אין קבלן שיבצע עבודה ולא יקבל על כך תשלום ומזה אני מסיק שלא הרס" (ע' 23 לפרוטוקול). בלנגה מוסיף ומציין כי התובע התגורר במבנה אחר בכפר שלם, כ-30 מ' דרומית לבית גפן, ובשנת 1996 נוהל עימו משא ומתן לפינויו מהנכס האחר. עוד מציין בלנגה כי מזרחית לבית משפחת גפן מצוי ביתו של רחמים ברזילי, אביו של התובע, כאשר לשני המבנים קיר משותף.

7.         המודד כהנא טוען בתצהירו כי בחודש אפריל 1994 ערך מדידות של בית משפחת גפן לקראת הריסתו. בעקבות כך ערך תשריט של הבית וסביבתו. מצפון לבית גפן היתה חצר קטנה, סגורה מכל עבריה ע"י קירות של בתים שכנים. הכניסה היחידה לחצר היתה מתוך חדר בדירת גפן. ביום 25.12.1995, מיד לאחר הריסת בית גפן, ביקר כהנא פעם נוספת במקום. אז הבחין כי בחצר החלו לבצע עבודות בניה. כהנא מוסיף ומציין כי מימדי החצר הם קטנים מכדי שיהיה בה מבנה בן שלושה חדרים.

8.         פרנקל טוען בתצהירו כי אין הוא זוכר כיום לאיזה נכס התייחס במכתבו מיום 5.1.1997, אך אין לו ספק שהמכתב אינו מתייחס להריסה של דירת מגורים שלמה, אלא לפגיעה בנכס שנותר עומד על כנו. הוא מניח כי מכתבו התייחס לפגיעה בקיר המשותף לבית משפחת גפן ולביתו של רחמים ברזילי, אבי התובע.

9.         לתובע אין ראיות כלשהן המוכיחות את קיום הדירה שנהרסה לטענתו, למעט עדותו שלו ומכתבו של פרנקל. כך למשל, התובע לא הציג חשבונות ארנונה, טלפון, חשמל ומים שעשויים היו לבסס את טענתו בדבר קיומה של דירה שנהרסה. התובע הודה כי מזה 15 שנה הוא מתגורר בדירה אחרת, ברח' סרלין 10 בכפר שלם (ע' 16 לפרוטוקול) וכי גם בשנת 1995 התגורר באותה דירה בה הוא מתגורר כיום. לדבריו, הדירה נשוא התביעה היתה פנויה כל השנים, אך בין השנים 1986-1991, כאשר התגורר בשכונת ברבור הסמוכה, נהג לפקוד מדי פעם את הדירה בלווית בחורה (ע' 16 לפרוטוקול). הדירה עמדה ריקה ולא הושכרה משום שלא היה באפשרותו לשפצה והוא לא רצה להכניס שכנים בצמוד לבתי משפחתו (ע' 17 לפרוטוקול). לדבריו, בעת הריסת בית גפן נפגע הקיר המשותף לדירתו ולדירת גפן, ורק בחודש ינואר 1996 נהרסה דירתו כליל (ע' 17 לפרוטוקול). יצויין כי הגירסה בדבר הריסת הדירה בשני שלבים שונה מגירסת התובע בתצהירו, שם טען כי הדירה נהרסה ביום אחד. בחקירתו טען התובע כי הדירה שנהרסה היתה בת 2-2.5 חדרים, תוך שהוא משנה את גירסתו לעומת מה שטען בתצהירו, לפיה היה מדובר בדירה בת שלושה חדרים (שם).

10.        מאידך, לפרנקל ובלנגה מטעם הנתבעת אין כל ידיעה אישית האם היה או לא היה לתובע דירה שנהרסה. פרנקל הוא שכתב את מכתב הנתבעת מיום 5.1.1997 אך נסיבות משלוח המכתב והבדיקות שנערכו קודם לכן אינן זכורות לו.  בנסיבות אלה נודעת חשיבות רבה לעדותו של כהנא, בתור מי שמדד את בית משפחת גפן והסביבה בסמוך לפני ההריסה ומיד לאחריה.

11.        כהנא נחקר על תצהירו ועמד על טענתו כי מצפון לבית משפחת גפן, לא היה דבר זולת חצר בלתי מקורה, התחומה מכל כיווניה על ידי קירות של בתים, והכניסה אליה אפשרית רק מתוך ביתה של משפחת גפן. עדות זו לא נסתרה כמלוא הנימה, והיא מקבלת חיזוק מכך שבזמן אמת, לא מופיע בתשריט שערך כהנא (נספח א' לתצהירו) מבנה כלשהו מצפון לבית גפן. לו היה אכן מבנה כזה, לא היתה כל סיבה שהמבנה לא יופיע בתשריט, כשם שמופיע למשל ביתו הצמוד של רחמים ברזילי. לדברי כהנא, את החצר לא מצא לנכון לשרטט, משום שהיא היתה ריקה (ע' 5 לפרוטוקול). כמו כן הוא ציין כי שטח החצר הוא 4.70X4.90 מ"ר (ע' 7 לפרוטוקול). לדבריו, אגב ההריסה של בית גפן נפגע קיר ביתו של רחמים חדד, ולפגיעה זו ככל הנראה כיוון פרנקל את מכתבו (ע' 4 לפרוטוקול).

ב"כ התובע תוקף את מהימנותו של כהנא משום שהוא משמש מזה כשלושים שנה כמודד מטעם הנתבעת. מאידך גיסא, נזכיר כי גם התובע הוא עד מעוניין בדבר, ולמעשה, ברי כי האינטרס הישיר שיש לתובע בתוצאות המשפט עולה לאין שיעור על האינטרס שיש לכהנא, גם אם עיקר פרנסתו של כהנא הוא בביצוע עבודות עבור הנתבעת.

12.        התובע טוען כי מכתבו של פרנקל מהווה הודאת בעל דין בטענותיו, והוא הדין במכתב מאוחר יותר של ארנון גלעדי, שהחליף את פרנקל כמנכ"ל הנתבעת, מיום 29.10.1998. במכתב זה של גלעדי נכתב כי וועדת הפינויים אינה מתכנסת בשל מחלוקת בין הנתבעת לבין המנהל, וכאשר תתכנס הוועדה, תיבחן אפשרות לפצות את התובע בגין הנכס שנפגע.

כעולה מנוסח מכתבו של גלעדי, הוא נכתב בהסתמך על מכתבו של פרנקל, ואין בו כדי להוסיף עליו דבר.

באשר למכתבו של פרנקל, אין למצוא בו אלא הודאה בכך שבעת הריסת בית משפחת גפן, נפגע הנכס הסמוך לחדרו של בני גפן, וכי הנכס שייך לתובע. אין המדובר על הריסה אלא על פגיעה, וגם אין זה ברור למעלה מכל ספק כי הכוונה לנכס מצפון לבית משפחת גפן, להבדיל למשל מנכס המצוי ממזרח לו, קרי, ביתו של רחמים חדד. כמו כן, במכתב זה נפל אי דיוק אחד לפחות, משום שנאמר בו שהריסת בית גפן היתה ביום 25.12.1996, כאשר לאמיתו של דבר, ההריסה התרחשה ביום 14.12.1995, כשנה קודם לכן, מה שמלמד על העדר הקפדה בתיאור מדוייק של העובדות בגוף המכתב.

מאידך, לזכותו של התובע ייאמר כי אין בפיה של הנתבעת כל הסבר מדוע הודתה בפגיעה בנכס השייך לתובע, אם היה מדובר בנכס השייך לאביו של התובע, ומדוע אם היה מדובר בפגיעה גרידא, לא תוקנה הפגיעה אלא דובר על אפשרות למתן פיצוי. נציין בהקשר זה כי בלנגה הודה בחקירתו כי לא נהוג לשלם עבור פינוי של נכס אלא אם הוא נהרס. לעומת זאת, במקרה של פגיעה בקיר של נכס, נהוג לתקן את הפגיעה ולא להביאה בפני ועדת פינויים (ע' 23 לפרוטוקול). מאידך, פרנקל טען בעדותו כי גם פגיעה בקיר היתה עשוייה להיות מובאת לדיון בפני ועדת פינויים, "הכל לפי המקרה" (ע' 25 לפרוטוקול), משום שחל איסור מוחלט לתקן פגיעות בלא היתר.