פסק-דין בתיק א 219779/02

מבוא

1.         בפני תביעת התובע, יליד 7.8.62, בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שאירעה ביום 17.2.01 (להלן: "התאונה").

2.         התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה ב חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן : " החוק").

3.         הנתבעות הנפיקו פוליסת ביטוח אשר ביטחה במועד התאונה את השימוש במונית בה נהג התובע, וזאת בהתאם לפקודת ביטוח כלי רכב מנועי תש"ל-1970.

4.         אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק בלבד.

5.         פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את חקירתו הנגדית של התובע, עיינתי במסמכים שהוגשו ע"י הצדדים לרבות דוחות הועדות הרפואיות במל"ל וכן שמעתי את סיכומיהם בע"פ בפני של ב"כ בעלי הדין וזאת בתום שמיעת הראיות ביום 6.7.05.

            כן עיינתי בפסיקה שהוגשה ע"י ב"כ בעלי הדין לרבות בפסיקה שהוגשה ע"י ב"כ הנתבעות ביום 12/7/05 .

6.         כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם צוין אחרת.

מהות הפגיעה והנכות

7.         התובע, נהג מונית שכיר במקצועו, הועבר ממקום התאונה באמבולנס לביה"ח "ברזילי" באשקלון. בבדיקה בחדר המיון אובחנו אצל התובע, בין היתר, חבלות בראש, כתף וגב.

            התובע שוחרר מביה"ח עם הוראות להמשך טיפול ומנוחה בביתו.

8.         ועדה רפואית לעררים במל"ל קבעה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10% בגין טנטון בלי הפחתת שמיעה בתדירויות הדיבור, לפי סעיף 72 (4) (ד) II ל תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), ובגין מגבלה מזערית בתנועת הצוואר - 5% נכות לפי סעיף 35 (1) (א-ב) מותאם לתקנות, וסה"כ 14.5% נכות.

9.         הועדה הרפואית לעררים מצאה כי אין מקום להפעלת תקנה 15 מאחר ולדעתה "... אין כל הגבלה בהמשך עבודתו הרגילה והמלאה ללא הגבלה תפקודית כנהג מונית".

            קביעה זו אינה מחייבת לצורך ההכרעה בתיק זה.

10.       הנכות הצמיתה נקבעה בתחולה מיום 31.7.01, כאשר עד לאותו מועד היה התובע באובדן כושר עבודה מלא בהתאם לאישורי אי הכושר שניתנו לו ע"י רופאיו.

11.       קביעת דרגת הנכות ע"י הועדה הרפואית לעררים הינה קביעה עפ"י דין כהגדרתה בסעיף 6ב  לחוק.

12.       לטענת התובע, "... לאחר התאונה הייתי בטיפול ובמעקב רופא וקיבלתי טיפולי פיזיוטרפיה וטיפול תרופתי... מאז התאונה ובעקבותיה הנני סובל קשות מטנטון באוזניים ומירידה בשמיעה... מכאבי ראש ומכאבים והגבלה בתנועות הצוואר... נפגע מאוד תפקודי וכושר השתכרותי ואינני מסוגל עוד לעבוד ולנהוג במוניתי שעות רבות כפי שהייתי נוהג לפני התאונה..." (סעיפים 6, 7 ו-10 לתצהיר התובע).

13.       בפני הועדה הרפואית לעררים התלונן התובע על "כאבי גב תחתון. כאבי ראש תמידיים באזור המצח באזור המכה. כאבים בצוואר חזקים מאוד. לאחר הליכה של 500 מטר עייף והרגל השמאלית מתחממת. צלצולים באוזניים תמידיים. מצד שמאל בעיקר ירידה בתחושה ובכח ביד שמאל וגב  בפנים משמאל בעין דקירות. תרופות נגד כאבים" (סעיף 20 לדוח הועדה מיום 4.9.02).

14.       בעדותו בבית המשפט, כמו גם בתצהירו, טען התובע כי עובר לתאונה עבד כנהג מונית שכיר והשתכר סך של כ- 4,000 ש"ח נטו לחודש, אולם מעבידו הנפיק לו תלושים על סך של 2,000 ש"ח בלבד. לטענת התובע, עובר לתאונה עבד 12 שעות ביממה ולא סבל מכל בעיות רפואיות (עמ' 6 לפרוטוקול ישיבת יום 6.7.05).