פסק-דין בתיק א 21970/04

מבוא

1.         התובעת היתה הבעלים הבלתי רשום של חטיבת קרקע בשטח של 3,000 מ"ר בחלקה 15 בגוש 7052 בדרך שלמה 38 בתל אביב ( להלן: "חטיבת הקרקע"). עקב הליכי הפקעה שניהלה הנתבעת ( להלן: "העיריה") בקשר לחטיבת הקרקע, נכרת ביום 9.4.1995 הסכם בין התובעת לבין העיריה והוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב, שהגדיר מהם השטחים המופקעים ומהו הפיצוי שישולם לתובעת בגין ההפקעה ( להלן: "ההסכם"). מרבית שטחה של חטיבת הקרקע לא היה בחזקתה של התובעת, משום שהיה מושכר למחזיקים שונים שקיימו במקום מוסכים ובתי מלאכה. עם זאת, בחזקת התובעת היה מוסך נטוש שנקרא מוסך יהלום, ואשר השוכר הקודם שלו נטש אותו בשנת 1993 או בשנת 1994. במסגרת ההסכם הופקע גם שטח של 158 מ"ר בחזית מוסך יהלום, המסומן בספרה 3 בתשריט שצורף להסכם (מוצג ת/2). יתרת מוסך יהלום, בשטח של 378 מ"ר, המסומנת בספרה 4 בתשריט ת/2, נותרה בחזקת התובעת ( להלן: "יתרת מוסך יהלום").  ההסכם קיבל תוקף של פסק דין ביום 10.4.1995 במסגרת תיק ה"פ 1080/94.

2.         ס' 7 להסכם קבע כדלקמן:

            " העיריה תבנה על חשבונה- תוך 60 יום ממסירת ההחזקה לגבי כל שטח מהמפורטים להלן- קיר בלוקים ושער ברזל הזהים לקיים, וזאת על גבול קו ההפקעה במותר מוסך יהלום, במותר מסגרית שרעבי ובמותר מוסך פרץ, וכן תזיז את חיבורי החשמל והמים הקיימים אל תוך שטח המוסך הנשאר בידי פרקש. הוראות סעיף זה לא יחולו במידה שהוועדה המקומית או העיריה ירכשו את השטח כאמור בסעיף 9 דלהלן."

3.         התובעת טוענת כי העיריה הפרה את התחייבותה זו בכך שלא הזיזה את חיבורי החשמל והמים אל תוך שטח יתרת מוסך יהלום. עקב כך, נמנעה ממנה היכולת להשכיר את המוסך בתור שכזה, והיא נאלצה להשכירו תמורת סך חודשי השווה ל- 100 דולר בלבד. התובעת טוענת כי על העיריה לפצותה בגין הפסד דמי השכירות שנגרם לה מחמת כך בשבע השנים שקדמו להגשת התביעה.

4.         העיריה טוענת כי לא היו מעולם חיבורי חשמל ומים בחזית מוסך יהלום שהופקעה, וממילא לא היתה מוטלת עליה החובה להתקין על חשבונה חיבורים כאלה בשטח של יתרת מוסך יהלום. עוד טוענת העיריה כי גם אם היתה מוטלת עליה חובה כזו, אין כל קשר סיבתי בין העיכוב בביצוע החיבורים לבין הנזק הנטען על ידי התובעת, ומכל מקום, התובעת לא פעלה לשם הקטנת נזקה הנטען בכך שלא הזמינה את ביצוע החיבורים על חשבונה.

5.         השאלות העיקריות הטעונות הכרעה הן האם בחזית המופקעת של מוסך יהלום היו חיבורי חשמל ומים, ובהנחה שהתשובה לכך חיובית, האם קיים קשר סיבתי בין אי העתקתם של חבורי החשמל והמים אל יתרת מוסך יהלום לבין הנזק הנטען ע"י התובעת והאם התובעת פעלה לשם הקטנת נזקה.

האם הוכח קיומם של חיבורים לחשמל ולמים

6.         העיריה טוענת כי על אף לשונו של ההסכם, לא היו בחזית מוסך יהלום חיבורים לחשמל ולמים. לראייה היא מצביעה על תעודת עובד ציבור מטעם חברת החשמל ועל רשומות מוסדיות פנימיות שלה, מהן עולה כי בשנת 1995 לא היה בשטח שהופקע מונה מים פעיל, והמונה שהיה קיים במתחם (ולא ברור אם בשטח המופקע), פורק מחמת אי שימוש עוד בשנת 1993.

7.         בענין זה העידו מטעם העיריה שלושה עדים: אלי אגמון, רדו סבין וארמן ביבס. העד היחיד בעל הידיעה האישית הוא רדו סבין, מנהל מחלקת מבצעים בעיריה, בהיותו מי שביצע ביום 17.7.1995 את בניית החומה החדשה ושער הברזל בחזית של יתרת מוסך יהלום, בגבול השטח שהופקע. ממכתבו של העד עולה כי הוא בנה חומה ושער חדשים, וכי העביר את שעון החשמל מהקיר החיצוני שנהרס לקיר הפנימי החדש. יחד עם זאת, סבין אינו מתייחס כלל בתצהירו לשאלה האם היו במקום חיבורי חשמל ומים. גם מחקירתו עלה כי אין לו מושג האם היו במקום חיבורים לחשמל ולמים אם לאו, וכי כל זכרונו מתמצה במה שכתוב במכתבו מיום 17.7.1995 (ע' 11 -12 לפרוטוקול). גם העד אלי אגמון אישר שאין לו כל ידיעה בנושא (ע' 18 לפרוטוקול) והעד ביבס ארמן הסתמך רק על רישומי העיריה.

8.         אל מול אלה, עומדת לשונו הברורה של ההסכם, המדברת בעד עצמה ומלמדת כי היו בשטח המופקע חיבורים לחשמל ולמים, ועל כן התחייבה העיריה להעתיקם אל תוך יתרת שטח המוסך. אין המדובר בהסכם שנוסח אגב אורחא, אלא בהסכם מפורט ביותר המשתרע על פני שבעה עמודים, שנחתם על ידי עורכי הדין שייצגו את הצדדים, וחזקה על מנסחיו כי התכוונו לכל מילה שנכתבה בו.

בהקשר זה יצויין כי מי שניסח את ההסכם מטעם העיריה- עו"ד גבי פריאל, לא זומנה משום מה לעדות מטעם העיריה. יצויין עוד כי עו"ד פריאל ערכה סיור בשטח יחד עם מנהלה של התובעת, קודם לעריכתו של ההסכם (ראה עדותו של חיים פרקש בע' 16 לפרוטוקול). המנעות זו של העיריה מזימונה של עו"ד פריאל לעדות, פועלת לחובתה:

            " ככלל, הימנעות צד מהבאת ראיה, או מהעדת עד, כמוה כראיה נסיבתית, העשויה להקים, לחובתו של אותו צד, חזקה עובדתית כי אילו הובאה אותה ראיה, היה בה כדי לפגוע בגרסתו (ראו י' קדמי על הראיות (חלק ג, תשנ"ט) 1391)." (ע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק   פ"ד נו(1), 539 ,עמ' 551-552).

" אי הבאתו של עד רלוונטי מעורר, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו,וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה שכנגד." (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח'   פ"ד מה(4), 651 ,עמ' 658-659).

9.         עוד יש לציין כי בחודש נובמבר 2003 חיברה העיריה את יתרת מוסך יהלום לרשת המים, ובחודש אפריל 2004 דאגה העיריה לחבר את יתרת מוסך יהלום לרשת החשמל, בעקבות הליכים לפי פקודת בזיון בית משפט שנקטה התובעת נגד העיריה. גם עובדה זו מחזקת את המסקנה כי העיריה עצמה סברה שלפי ההסכם עליה לדאוג לחבר על חשבונה את יתרת מוסך יהלום לרשת המים והחשמל.

10.        הרשומה המוסדית לפיה מונה המים שהיה במקום פורק בשנת 1993 אינה מלמדת על העדר חיבור למים. נהפוך הוא: דווקא העובדה שבעבר הותקן במקום מונה מים, היא הנותנת שהיה גם חיבור למים, ופירוק המונה אין פירושו פרוק צנרת המים שהיתה במקום.

11.        אכן, מתעודת עובד הציבור של חברת החשמל עולה כי אין בחברת החשמל רישום לגבי חיבור חשמל בחזית מוסך יהלום (השטח המסומן בתשריט בסיפרה  3) בשנת 1995, אלא שאין בכך כדי להסביר מדוע היה מונה חשמל בקיר החיצוני של חזית מוסך יהלום, אותו העביר סבין לקיר הפנימי החדש. קיומו של המונה על הקיר הישן שנהרס מחזק את המסקנה כי היה שם בעבר חיבור חשמל. מכל מקום, תעודת עובד הציבור מתייחסת לשנת 1995 לבדה, ואילו המוסך ננטש על ידי השוכר הקודם ראובן תעיזי בשנת 1993 או 1994, מה שעשוי להסביר מדוע בשנת 1995 הוא לא היה רשום אצל חברת החשמל כשטח המחובר לרשת החשמל.

12.        חיזוק למסקנה לפיה אכן היו חיבורים שלא הועברו ליתרת שטח המוסך ניתן למצוא בפניות המוקדמות של התובעת אל העיריה, בין השנים 1996-1998, בהן התלוננה הנתבעת אודות הפרת ההסכם מצד התובעת, אך לא זכתה למענה ענייני. ניתן היה לצפות מהעיריה כי תשיב לתובעת ותטען את מה שהיא טוענת כעת, קרי, כי בשטח שהופקע לא היו חיבורים לחשמל ולמים ועל כן אין עליה כל חובה לחבר את יתרת שטח המוסך למים ולחשמל, אך טענה זו לא הועלתה מעולם קודם להליכים לפי פקודת בזיון בית משפט שנקטה התובעת נגד העיריה. למעשה, מדובר בטענה כבושה שהועלתה רק בעקבות ההליכים המשפטיים שנקטה התובעת.

13.        סיכומו של דבר, באתי לכלל מסקנה כי בשטח המופקע היו בעבר חיבורים לרשת החשמל והמים, ועל כן שומה היה על העיריה לדאוג להעברת החיבורים אל השטח של יתרת מוסך יהלום. משלא עשתה כן העיריה קודם לשנת 2003, היא הפרה את ההסכם.

האם קיים קשר סיבתי בין מחדלי העיריה לבין הנזק הנטען