פסק-דין בתיק א 21962/06

מבוא וטענות הצדדים

1.       האם מחויבות מוסרית בלתי תחומה בזמן עשויה לכונן חבות משפטית שמועד-קיום בצדה?

2.       לפניי תביעה לפירעון הלוואה שנתנו התובעים לנתבע, בן דודו של התובע 1, בשנת 2002, לצורך סיוע במימון עסק של מסעדה בתאילנד.

3.       התובעים טוענים כי אמנם לא פורש מועד הפירעון, והכוונה הייתה להמתין, לכתחילה, להחזרים מן ההשקעה בתאילנד; אולם לגרסתם - הנתבע התחייב לפרוע את ההלוואה בכל מקרה; וכי בהיעדר החזרים מן העסק - יממש לשם כך נכס שבבעלותו, דירת חדר וחצי בנשר.

4.       הנתבע טוען כי, בנסיבותיו של הקשר האישי הקרוב בינו לבין התובע 1, הוסכם שההלוואה תיפרע מן הכספים שיתקבלו מן העסק שבו הושקעו כספי ההלוואה. הנתבע טוען כי התובע 1, כמוהו כמלווים קרובים נוספים שעדויותיהם נשמעו, הסכים לפירעון המותנה כאמור, ולאפשרות שבהיעדר החזרים מן העסק הנדון - ההלוואה לא תוחזר. לטענת הנתבע טרם התקבלו כספים, והעסק עודנו שקוע בהפסדים. לפיכך טרם הגיע מועד הפירעון.

דיון והכרעה

5.        הנתבע הודה בהלוואה הנדונה במכתב של 'מעין צוואה' לבתו [ת/1], שם כתב, בין השאר: "יפתי... קיבלתי סך של 24,500 (5 אלף $) משגיא ואביטל ואני מחויב".

6.       בכך עבר לנתבע הנטל להוכיח את התנאי הנטען לפירעון, קרי: החזרים מן ההשקעה במסעדה בתאילנד.

7.      הנתבע הוכיח את התנאי הנטען בהודאתו של התובע בחקירתו [פרוטוקול, עמ' 17], כלהלן:

"סוכם שברגע שתהיה לו אפשרות להחזיר את הכסף מתוך ההשקעה בתאילנד, ברגע שהעסק יתחיל לעבוד, הוא ידאג להחזיר מיד, לפני הכול".

8.       בכך עבר הנטל לתובע להוכיח כי הנתבע התחייב, במקרה שההשקעה לא תניב החזרים, לממש נכס כדי לפרוע אותה חרף זאת.

• 9.       האם התובע הרים נטל זה?

התשובה לשאלה אינה פשוטה; כפי שניתן להתרשם מעדותו של הנתבע, בחקירתו בדיון בהתנגדות [פרוטוקול מיום 8.1.06, עמ' 4], כלהלן:

"ש.      לגבי טענותיך בתצהירך, אם לא תקבל רווחים מהמסעדה לא תצטרך להחזיר את ההלוואה?

ת.      אני אחזיר את ההלוואה, יש לי דירה בחיפה. אני לא הולך לאכול לו את הכסף. אני כתבתי את המסמך לבת שלי.

ש.     תסכים איתי שאמרת במפורש לשגיא שאם העסקה תיכשל אתה תמכור את אחת מדירותיך ותחזיר את ההלוואה?

ת.         לא, גם לאמא של שגיא לא אמרתי. אמרתי שאני אחזיר את הכסף, שאני נמצא פה והם יודעים שיש לי גם חוב לאנשים אחרים וגם להם אני אחזיר ואני לא בורח".

10.   דומה כי דבריו אלה של הנתבע, שהנתבע חזר עליהם בעקביות ותוך עשיית רושם מהימן, מאששים את טענת בא-כוחו בסיכומי התשובה לסיכומי המשיב בהתנגדות [פרק ב, סעיף 3], שלפיהם יש להבחין, בגרסת הנתבע, בין החיוב החוזי לפרוע את ההלוואה מהחזרי ההשקעה, לבין הנכונות שלפנים-משורת-הדין לפרעה בכל מקרה ביום מן הימים, ולו על ידי מימוש נכסים.

11.   האם התובעים הוכיחו כי הנכונות כאמור הייתה בגדר חיוב מפורש, להבדיל ממחויבות מוסרית ללא מועד-קיום מוגדר, שאינה אכיפה בדין?

12.   בעדותו [פרוטוקול, עמ' 20] אמר התובע 1:

"אני בניתי על זה שבזמן סביר הוא יידע למכור את הדירות או להחזיר את הכסף באחת הדרכים שהוא חושב. על סמך זה נתתי לו את הכסף".