פסק-דין בתיק א 218992/02

מנהל חברה משך שיק על סך מליון ש"ח לפקודת ספק שירות של החברה, צירף חותם אך לא הוספה חתימה נוספת הדרושה לחיוב החברה. החברה נכנסה להליכי פירוק, השיק לא נפרע והשאלה הניצבת בפני היא האם יש לחייב את מנהל החברה בחוב נשוא השיק.

העובדות הנדרשות לעניין.

1.   הנתבע היה בעל שליטה, באמצעות חברות אחרות, וניהל את עסקיה של חברת פלייר פור לס בע"מ (להלן: "החברה"), שעסקה בשיווק שירותי תיירות לחו"ל.

התובעת ספקה לחברה שירותי נופש וכרטיסי טיסה לחו"ל ובחודש ספטמבר 2002 הגיעה יתרת חובה של החברה לתובעת לסכום העולה על 1,000,000 ש"ח.

2.   משלא נפרע החוב יזם מנכ"ל התובעת, זהר אנדלמן (להלן: "אנדלמן") פגישה עם הנתבע ביום 18.9.02, במשרדי החברה, בה הובהר לו מפי האחרון כי החברה נמצאת בקשיים אך כי החוב לתובעת יפרע.

באותו מעמד משך הנתבע לתובעת שיק של החברה, על סך 1,000,000 ש"ח כשהוא חתום על ידו בצירוף חותמת החברה מבלי שהוסיף חתימה של מורשה חתימה נוסף.

מועד השיק נרשם מעותד לחודש, היינו ליום 15.10.02 (להלן: "השיק", נספח א' לתצהיר אנדלמן). על גבי ספח השיק רשם הנתבע;

                        "17.9 ניתן ע"י רון גולן".

3.   משהחלו פרסומים בעיתון בדבר קשיים כלכליים אליהם נקלעה החברה ביקש הנתבע מסמנכ"ל הכספים של התובעת, העד אחמד עלימי (להלן: "עלימי") להגיע להסדר לתשלום החוב.

בפגישה שהתקיימה ביום 29.9.02 במשרדי החברה ובנוכחות עלימי, הנתבע, מנהל נוסף של החברה, דני בקנשטיין (להלן: "בקנשטיין") ומנהלת הגביה של התובעת חושב גובה חובה של החברה והוסכם כי הוא עומד על סך 226,030 $ . הנתבע ובקנשטיין חתמו על מסמך המאשר את גובה החוב (נספחים ו' (1) (2) לתצהיר עלימי). כן הגיעו הצדדים להסכמה בדבר הסדר תשלומים שתועד על גבי אותו מסמך.

4.   השיק חולל, החברה לא פרעה חובה על פי הסדר התשלומים אליהם הגיעה עם התובעת, היא נכנסה להליכי פירוק ומכאן התביעה.

עילות התביעה נחלקות לשני ראשים; האחד, העילה השיטרית מכוח חתימתו של הנתבע על השיק. השני, מכוח תפקידו של הנתבע כמנהל ונושא משרה בחברה, עילות התרמית, רשלנות, ניהול משא ומתן בחוסר תום לב והרמת מסך ההתאגדות.

העילה השטרית.

המסגרת הנורמטיבית לבחינת החבות השטרית נתונה בסעיף 25 לפקודת השטרות (נוסח חדש) (להלן: "פקודת השטרות") הקובע לאמר;

                       "25. (א) מי שחתם על שטר בתור מושך או מסב או קבל והוסיף לחתימתו מלים המורות שהוא חותם בשם מרשה או מטעמו או בבחינת נציג, אינו חב על פי השטר חבות אישית; אך תוספת מילים לחתימתו שאינן באות אלא לתאר שהוא מורשה או פועל בבחינת נציג, אינן פוטרות אותו מחבות אישית, ואם הוכח שפעל שלא ברשות או שחרג מתחום רשותו יהא חב על פי השטר חבות אישית.

                       (ב) כשבאים להכריע אם חתימה פלונית על שטר היא של מרשה או של המורשה שבידו נכתבה, הולכים אחר הפירוש המועיל ביותר לכשרותו של המסמך.

א.    טענת הנתבע הינה כי הוא חתם כמורשה חתימה של החברה, בבחינת שלוחה, ועל כן - כך נטען - אין לחייבו באופן אישי מכוח חתימתו על שיק.

אכן מי שחותם על שיק כשלוח, ומבאר כי חתימתו היא מכוח השליחות, הרי שהחתימה תחייב את השולח ולא את השלוח. יחד עם זאת, סעיף 25 (א) סיפא לפקודת השטרות קובע כי חתימה בחריגה מהרשאה תחייב את השלוח. אם כן, שני תנאים מצטברים צריך שיתקיימו לצורך הפטרת המושך על פי חתימתו על גבי שיק; האחד, כי הוא חתם כשלוח והוסיף מילים מהן ניתן ללמוד על השליחות (שכן השיק "נוסע ללא מזוודות"). והשני, כי הוא פעל במסגרת ההרשאה שניתנה לו וללא חריגה ממנה.

כבר מעיון בשיק שחולל ניתן להגיע למסקנה כי השיק נחתם על ידי הנתבע בחריגה מהרשאה. השיק הוחזר על ידי הבנק עם הערה;