פסק-דין בתיק א 218495/02

רקע:

1.         התובע עוסק ביצור תוצרת חקלאית.

            הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") עוסקת בשיווק תוצרת חקלאית.

            הנתבעים 2 ו- 3 (להלן: "איתן/דוד/הנתבעים") הם מנהליה ובעליה של הנתבעת.

2.         נשוא התביעה הם שני הסכמים, שנעשו בין התובע ובין הנתבעת, לפיהם התחייב התובע לגדל ולספק לנתבעת תוצרת חקלאית והנתבעת התחייבה לרוכשה.

            ההסכם הראשון הוא מחודש פברואר 2000 לאספקת חסה (להלן: "הסכם החסה"). ההסכם השני הוא מחודש ספטמבר 2000 לאספקת כרוב לבן וכרוב אדום (להלן: "הסכם הכרוב").

3.         הצדדים חלוקים בעיקר בשאלת הכמות, אותה היה צריך התובע לספק מחד, והנתבעת לרכוש מאידך, על פי שני ההסכמים.

            יש מחלוקת קטנה יותר בדבר הכמות שסופקה למעשה.

4.         בתביעה העיקרית טוען התובע, כי הוא גידל ומוכן היה לספק את כל הכמות על פי ההסכמים, אולם הנתבעת נמנעה מלרכוש ממנו את מלוא הכמות.   התביעה בעיקרה היא לתשלום עבור הכמות שלא נרכשה, בהתאם למחירים שסוכמו.

            בתביעה שכנגד טוענת הנתבעת, כי התובע לא היה מסוגל לספק את מלוא הכמות, שהתחייבה לה, כך שהיא  נאלצה לרכוש את הכמות החסרה מספקים אחרים ובמחירים גבוהים יותר. זו עיקרה של התביעה שכנגד.

            עוד טוענת הנתבעת בקשר לחלק מהסחורה, כי היא סופקה לה באיכות ירודה, והנתבעת נאלצה לעיתים לפצות את לקוחותיה עבור אותה סחורה או לספק להם סחורה חלופית.  התובע מכחיש טענה זו,  וטוען כי כל הסחורה שסיפק היתה באיכות טובה.

הסכם החסה

5.         ההסכם הוא מחודש פברואר 2000, למשך שנה אחת (נספח א' לתצ' תובע). הכמות היומית של ראשי חסה: 1300 (1150 חסה ערבית, 150 חסה עגולה עטופה). המחיר לראש חסה : 1 ש"ח.

            הצדדים הסכימו לשינוי המחיר,  מחודש אוגוסט ואילך ל - 1.10 ש"ח (תצ' איתן, סעיף 19).

6.         סך כל הכמות השנתית, לשיטת התובע:  405,000  (ס' 3 תצ' תובע).

            סך כל הכמות  השנתית, לשיטת הנתבעת: 343,200 (ס' 45 תצ' איתן).

            ההפרש נובע ממחלוקת אחרת שנבעה בין הצדדים: לשיטת התובע ימי האספקה השבועים הם שישה, לשיטת הנתבעת - חמישה  בלבד.

7.         לטענת התובע, הוא סיפק 176,412 ראשים (ס' 3 תצ' תובע).

            לטענת הנתבעת, התובע סיפק 191,407 ראשים (לאחר קיזוז 6089 יחידות שהושמדו בגין איכות ירודה).