פסק-דין בתיק א 218093/02

לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף.

א.        1.         העובדות:

התובע יליד 1977, עבד אצל הנתבעת כנהג משאית החל משנת 1998 ועד דצמבר 99. במסגרת תפקידו היה על התובע לפרוק סחורה מהמשאית לנקודות הפריקה השונות (חנויות, מסעדות וכו'), על עוזריו הוטל לשנע את הסחורה לחנויות. ביום 25.5.99 החנה התובע את המשאית ועלה לתא העליון שלה על מנת להוריד חלק מהארגזים. בין יתר הארגזים היו גם משקאות מסוג פריגת ענבים, אשר היו מונחים בתוך מכלול הארגזים. כשמצא התובע את הארגז אותו היה אמור לספק לחנות, עמד על מעקה התא העליון של המשאית, ביד שמאל אחז בעמוד המשאית וביד ימין משך את הארגז. תוך כדי פעולה זו נקרע הקרטון, התובע איבד את שיווי משקלו ונפל על הכביש (להלן: "התאונה" - תמונות לגבי משאית כמשאיתו של התובע צורפו כנספח ד' לת/1).

בחקירתו הנגדית חזר התובע ותיאר את אופן התרחשות התאונה:

            "כפי שרואים בתמונה, שמים את הרגל על המעין "סולם" ולאחר מכן מטפסים כפי שרואים את האיש בתמונה. אני טיפסתי על החלק האחורי של המשאית, אני צריך להוציא את הארגז של פריגת ענבים  מהחלק האחורי כאמור, כאשר מסביבי הכל עמוס. הגעתי למעלה החזקתי ביד אחת בקורה של הארגז -ברזל (כפי שרואים בתמונה) עם היד השנייה אני מנסה לשלוף את הארגז, רגל אחת באוויר והרגל השנייה בתוך אחד החריצים של המשטחים כפי שרואים בתמונה, כשניסיתי להרים את הארגז הוא נשמט לי מהיד, אני מאבד שיווי משקל ונופל... המשאית היתה מלאה בארגזים עד למעלה משני הצדדים... זה נכון שארגז הענבים לא היה גלוי, כשאני עולה אני לא רואה אותו, הייתי צריך לנבור כדי למצוא אותו... הארגז היה בחלק הפנימי של המשאית... אני צריך להחזיק את עצמי וגם להרים את הארגז שהוא די כבד. רגל אחת בתוך המשטח, יד אחת מחזיקה בעמוד המהווה חלק ממבנה הארגז, היד השנייה נכנסת לתוך הפינה של הארגז שמשם אני יכול להרימו ואז אני מפעיל כח על מנת להרימו אלי, כשהארגז בידי הוא  נקרע ואז אני כאמור נופל" (פרוט' מיום 30.3.04 עמ' 12 ש' 22-13, עמ' 13 ש' 10-4).

עוד למדנו  מחקירתו הנגדית של התובע כי קו החלוקה עמוס ועבודתו נעשית תחת לחץ של זמן (עמ' 14, ש' 10-9).

2.         עדות יחידה

ב"כ הנתבעת טען כי יש לדחות את גרסתו היחידה של  התובע באשר לנסיבות התאונה וזאת בשל סתירות בעדותו והסתרת פרטים מהותיים בנוגע לעברו הרפואי.

אני סבורה כי אי ההתאמות הן בשולי הסכסוך ולא במהותו.     

אני מקבלת את ההסבר שניתן על ידי התובע כי למרות העובדה שהיו איתו  שני עוזרים, הם לא ראו את התאונה, היות ושינעו את הסחורה פנימה לחנות. העובדים ראו את הארגז קרוע, אך לפחות אחד מהם בשם ירון חג'ג' סירב למסור עדות בשל חשש לסיכון מקום עבודתו ואילו את העובד השני לא ניתן היה לאתר (עמ' 13 ש' 26-17, עמ' 14 ש' 8-1).

אני נותנת אמון מלא באמיתותה של העדות. הנתבעת לא השכילה להביא ראיה כלשהי המערערת את עדות התובע ביחס לנסיבות התאונה והימנעות מהבאת ראיה או עדים פועלת כנגד בעל דין, אשר נמנע מלהביאה (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח' פ"ד מה (4) 651, 659).

ב.         דיון:

הנתבעת כמעבידתו של התובע חבה חובת זהירות מושגית למנוע "סכנות צפויות לעובד" אשר מעביד סביר יכול וחייב היה לצפותן מראש (ע"א 663/88 שיריזאן נ' לבידי אשקלון פ"ד מז (3) 225 וע"א 145/80 וקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פ"ד לז (1) 113, 126). חובת הזהירות המושגית כוללת חובות משנה כמו לספק "סביבת עבודה בטוחה", לנקוט בשיטות עבודה בטוחות, להדריך את העובדים ולפקח על עבודתם באופן שלא תרבץ סכנה לפתחם. זאת ועוד; המעסיק אינו יוצא ידי חובתו רק על ידי אספקת ציוד מתאים במקום העבודה, אלא עליו גם לפקח באופן יעיל על ביצוע כראוי של כל ההנחיות על ידי העובדים (ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה ואח' פ"ד מב (1) 415, 420, ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון נ' אסתר מרציאנו פ"ד לו (2) 592, ת.א. 556/93 מורלי אשר ואח' נ' שלמה רבן ואח' תק-מח 99 (1) 6535). ככל שאמצעי הזהירות פשוטים יותר אין מניעה מלהכיר בחובת הזהירות לגביהם, גם מההיבט הנורמטיבי של המדיניות המשפטית.

בענייננו, מתקיימת גם חובת הזהירות הקונקרטית שכן על הנתבעת, כמעביד סביר, היה לצפות את אפשרות נפילתו של התובע .

הנתבעת לא סיפקה כל אמצעי בטיחות לצורך ביצוע עבודת הפריקה מהמשאית, לא סולם, פיגום, או כל משטח יציב אחר, אשר היה בהם כדי למנוע את נפילתו של התובע במהלך ביצוע פעולת הפריקה. התובע גם לא קיבל כל הסבר או הוראות לענין ביצוע עבודתו בנוגע לפעולת הפריקה (סעיף 20 לת/1 עמ' 14 ש' 18-15).

במקרה דנן לא ננקטו אמצעי זהירות נאותים, לא סופקו אמצעי בטיחות לצורך ביצוע העבודה, גם לא ניתנו הוראות או אזהרות מפני סיכונים ולא היה כל פיקוח במהלכו ניתן היה להעמיד את התובע על הסיכון שהוא מצוי בו במהלך ביצוע העבודה.

"... עובד, כפי שציינו, בשל רצונו להוכיח את עצמו, עלול שלא להקפיד עם אמצעי הבטיחות ועל המעביד לקחת בחשבון עובדה זו" (ת.א. 556/93 מורלי אשר ואח' נ' שלמה רבן ואח' תק-מח 99 (1) 65535).

            נוכח האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת התרשלה כלפי התובע.

ג.         אשם תורם: