פסק-דין בתיק א 217889/02

1.    התובע הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שטר חוב ערוך לפקודתו ולפקודת משה בן מנחם - שניהם מכונים בשטר " הנפרעת". סכום השטר הוא 400,000 ש"ח, צמוד למדד המחירים לצרכן, תאריך עשייתו - 4.1.01 ומופיעות בו המלים: " את התמורה קיבלתי בהסכמת הנפרעת לחתום על הסכם מיום 4.1.01".

ההסכם מה-4.1.01 שאליו מתייחס שטר החוב (להלן: " ההסכם"), נעשה בין הנתבעים לבין שני הנפרעים על פי השטר, אך התובע כאן הוא אברהם גרמיזא לבדו, כשמשה בן מנחם שותפו (להלן: " בן מנחם"), מעיד מטעמו ותצהירי השניים זהים. עוד יצוין כי התאריך הנקוב בהסכם הוא "ינואר 2001" ועל מועד עריכתו המדויק אנו לומדים דווקא משטר החוב.

הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע השטר וקבלו רשות להתגונן.

לטענתם, ההסכם בוטל על ידם לאחר שהופר על ידי התובע ובן מנחם; שטר החוב ניתן על ידם להבטחת סכום של עד 400,000 ש"ח שהיה על האחרונים להעמיד לרשות הנתבעים במסגרת ההסכם, ומשלא עמדו בהתחייבות זו, אין עומדת לתובע כל עילה על פי שטר החוב.

התובע טוען לעומתם: אין כל קשר בין הסכום של 400,000 ש"ח אשר נקוב בהסכם לבין שטר החוב; אף אחת מהחזקות אשר עומדות לו על פי השטר לא הופרכה על ידי הנתבעים; מכיוון שכך, הוא זכאי למלוא סכום השטר.

לחלופין טוען הוא  שבבטלם את ההסכם שלא כדין, הפרו הנתבעים את ההסכם וההפרה הזו מקימה לו זכות לפיצוי בסכום של 20,000$, שהוא הפיצוי המוסכם בגין הפרת ההסכם.

2.    בע"א 5939/96, ויקטור צמח נ' רחל שלבסקי ו-3 אח' (פ"ד נא (5) 598 ): התייחס בית המשפט לשטר חוב שבו נרשם: "התמורה קיבלתי בהתאם לחוזה שכירות מיום... ", באומרו בין היתר את הדברים הבאים :

"שנית, המשפט הנ"ל יוצר במפורש אינטגרציה בין השטר לבין עסקת היסוד. אדם הקורא את השטר נוכח לדעת על פניו שהוא מותנה בתנאים המצויינים בחוזה, ו"הרי יתכן שלא נתקיים התנאי והשטר אינו שווה ולא כלום" (ד"ר י. זוסמן, עמ' 33) (פ"ד נה (4), 193).

ההשקפה לפיה השטר הפך למותנה בזכות אזכור החוזה שעיגן את עסקת היסוד, בוקרה על ידי הנשיא א. ברק בהחלטתו בעתירה לדיון נוסף בפסק הדין הנ"ל, אך גם בהחלטה זו נקבע כי יש לראות את "החוזה והשטר שלובים זה בזה". עוד נאמר :

"אמת, השטר מעניק עילה עצמאית לאוחז. אך קיים קשר פנימי בין השטר לבין עסקת היסוד. קשר זה מאפשר לעושה השטר לטעון להגנתו בתביעה על פי השטר, כי חבותו השטרית פחותה היא לאור עסקת היסוד". (דנ"א 258/98, צמח ויקטור נ' רחל שלשבסקי ו-3 אח', פ"ד נה(4), 193).

כך בענייננו . השאלה אם התובע זכאי להיפרע במלוא סכום השטר כטענתו, כרוכה ושלובה בעסקת היסוד שבמסגרתה נעשה השטר על ידי הנתבעים; ההסכם מוצג בשטר החוב כתמורה לשטר, ויש על כן לפנות להסכם ולעסקת היסוד שעל פיו.

3.    הנתבעים מחזיקים במשק 72 במושב מזור. כשנה לפני ההתקשרות עם התובע ועם שותפו בן מנחם, החלו הנתבעים בהקמת חוות בריאות בנכס שבחזקתם. עובר להסכם, שלד המבנה כבר היה גמור, חלקו אף רוצף, וכן גם הבריכה, אך להשלמת הפרוייקט נדרש להערכת הנתבעים סכום של כ-400,000 ש"ח (פרוטוקול מ-11.11.2004 עמ' 2).

הנתבע 1 תר אחר מקורות מימון וכך התוודע אל התובע ובן מנחם אשר מנהלים עסק שתיאורו בפי בן מנחם הוא:  עסק " שמפנה לבנקים לצורך מתן הלוואות" (פרוטוקול מ-19.4.2005, עמ' 1).

על פי ההסכם, התובע ובן מנחם שוכרים מהנתבעים את החווה, תמורת דמי שכירות חודשיים בסך של 4,000 $- 3,000 $, ומתחייבים להזרים כהלוואה לנתבעים סכום של עד400,000 ש"ח: " לשם המשך בניית "המושכר" (ריצוף, קירות, חלונות, דלתות, תקרה אקוסטית, תאורה ברזים וכלים סניטרים) להלן "הלוואת השוכר" - סעיף 2 להסכם.

ההסכם צופה אפשרות שיידרשו סכומים נוספים " להמשך כגון מיזוג, ריהוט וכדו", שאותם מתחייבים הצדדים להשקיע בחלקים שווים (סעיף 3 להסכם). את ההשקעה הנוספת, לרבות חלקו של התובע ושותפו בהשקעה זו, אמורים הצדדים לממן על פי המוסכם, באשראי בנקאי כנגד בטחונות שהם: "המושכר" ו/או  "הנכס" (סעיף 11 להסכם). כזכור, "הנכס" הוא משקם של הנתבעים.

תקופת השכירות היא בת  10 שנים עם אופציה של השוכר (התובע ושותפו) ל-2 תקופות שכירות נוספות - כל אחת בת 7 שנים.

השכירות מתחילה אומנם במועד חתימת ההסכם, אך את דמי השכירות על התובע ושותפו להתחיל לשלם בפועל רק לאחר: החזר ההלוואה לתובע ולשותפו; החזר ההוצאות וההשקעות לתובעים, וחלוקת רווחים בין הצדדים (סעיף 5 להסכם).

מההסכם עולה שבניית המושכר אמורה להסתיים תוך זמן קצר ביותר ממועד כריתתו, הואיל ותחילת הפעלת המושכר נקבעה כבר ליום 25.3.01 (סעיף 6 להסכם).

את ההסכם  ניסח שותפו של התובע - בן מנחם.