פסק-דין בתיק א 217590/02

רקע:

1.       התובעת, ילידת 1944, עותרת בתביעתה לחייב את הנתבעות לפצותה בגין נזקי גוף אשר נגרמו לה לטענתה, וזאת על-פי הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " החוק"). הנתבעת 1 היא המבטחת בביטוח חובה נכון למועד האירוע. הנתבעת 2 היא נהגת הרכב המבוטח (להלן וביחד: " הנתבעות").

הדיון וההכרעה הינם בנושא הארוע/החבות.

2.       התובעת, בכתב תביעתה, טוענת כי נפגעה בתאונת דרכים ביום 4.12.00, עת עברה במעבר חציה בגבעתיים, לאחר שרכב הנהוג בידי הנתבעת פגע בה (להלן: " התאונה"). כתוצאה מהפגיעה כאמור, נחבלה לטענתה בגבה. (בכתב התביעה נטען לחבלה בחוליה 11 -L.

גירסת התובעת בתובענה הינה כי הרכב "פגע" בה, כך בתצהיר ע.ר. וכך גם בח.נ . (פרוט. 7) והיא מציינת כי הפגיעה הותירה סימן (פרוט. 11).

3.       כאן המקום לציין כי ביום 12.11.00, כ- 3 שבועות לפני התאונה, נפגעה התובעת במהלך עבודתה עת החליקה במדרגות. כתוצאה מפגיעה זו נגרמו לתובעת, כאמור בכתב התביעה, נזקים בחוליות L4-5.

4.       הנתבעות, בכתב הגנתן, מכחישות את עצם קרות התאונה ולחילופין טוענות כי האירוע הנטען אינו עונה על הגדרת המונח "תאונת דרכים" כמשמעותו בחוק.

5.       השאלה המרכזית הינה, האם האירוע שגרם לנזקה של התובעת הינו בגדר "תאונת דרכים", או שמא הפגיעה שגרמה לנזקה של התובעת כאמור - אם היתה - היא כתוצאה ממעשה התובעת עצמה ושאינו בגדר תאונת דרכים.

עיקרי העובדות שהוכחו כדבעי:

6.       ביום 4.12.00 בשעות אחר הצהריים, נהגה הנתבעת 2 ברכבה מסוג פיג'ו, כשלצידה יושבת הגב' שרה שלומן. הנתבעת פנתה ימינה מרח' כצנלסון לרחוב ויצמן בגבעתיים ועצרה את רכבה בסמוך או בתוך גבולות מעבר החציה הואיל והיה פקק תנועה אשר לא איפשר את המשך הנסיעה. באותו הזמן ולאחר עצירת הרכב כאמור, והואיל והרמזור להולכי רגל התחלף לירוק, ירדה התובעת מהמדרכה לכיוון הכביש במטרה לעבור במעבר החציה. במהלך חצייתה את הכביש, איבדה התובעת את שיווי משקלה, נחתה על ישבנה ונחבלה. התובעת פונתה לחדר המיון במרכז הרפואי בת"א ע"ש סוראסקי.

  הראיות מטעם הצדדים:

7.       ראיות מטעם התובעת - עדות התובעת עצמה אליה צורף תרשים ותמונה ממקום התאונה. עדותו של מר פוליצר, בעלה של התובעת, לעניין התרשים שהוכן על ידו ולעניין התמונה שצולמה על ידו, אשר צורפו לעדותה של התובעת.

ראיות מטעם הנתבעות - עדות הנתבעת 2, עדותה של גב' שלומן אשר היתה ברכב בזמן התאונה, העתק פסק דין בת.ד. 13262/01 בביהמ"ש לתעבורה בת"א, מסמכים רפואיים בעניינה של התובעת, שאלון ותצהיר תשובות לשאלון.

שני הצדדים הגישו מסמכים.

יצויין כי בדיון מיום 21.6.06 טען ב"כ התובעת כי הואיל ופסק הדין האמור (בהליך התעבורתי)  אינו פסק דין מרשיע, הרי שממצאיו ומסקנותיו אינם קבילים בעניינו. החלטת ביהמ"ש בעניין היתה כי בשלב זה, אין מקום לפסול קבילותית את הפרוטוקול והכרעת הדין בהליך זה, וזאת להבדיל מהמשקל שיינתן להם בפס"ד בעניינו, לאחר שהצדדים יתייחסו לעניין זה בסיכומיהם.

בסיכומיהם, לא התייחסו ב"כ הצדדים לנושא המשקל הראייתי שיש ליתן לפרוטוקול ולהכרעת הדין כפי שנתבקשו לעשות. יחד עם זאת, בשני הסיכומים מצוטטים חלקים מהכרעת הדין.

עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם:

8.       התובעת טוענת כי נפגעה באירוע מיום 4.12.00 כהולכת רגל, בתאונת דרכים, על-ידי רכב שהיה נהוג על-ידי הנתבעת 2.

התובעת טוענת כי הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה בדבר תזוזת הרכב לאחר שהתובעת החלה לחצות את הכביש.