פסק-דין בתיק א 217393/02

מבוא

1.         התובע, כהן דוד אליהו (להלן: "התובע"), יליד 1952, נפגע ביום 8.11.01, בתאונה שארעה לו, במהלך עבודתו כנהג משאית ואשר הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), כתאונת עבודה (להלן:"התאונה").

השאלה העומדת להכרעה, בשלב זה של הדיון הינה האם התאונה, על פי נסיבותיה, מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, (להלן: "חוק הפיצויים").

המחלוקת מתמקדת, בשאלת נסיבות ארוע התאונה.  התובע טוען כי החליק ונפגע, בעת שירד מתא הנהג של המשאית, לאחר שהתבקש להזיזה כדי לאפשר מעבר משאית אחרת ואילו הנתבעות טוענות כי התובע נפל מארגז המשאית, בעת שסידר את הברזנט, על גבי המטען, דהיינו; במהלך פעולת טעינת המשאית.

נסיבות ארוע התאונה - העדויות

2.   את נסיבות ארוע התאונה, פרט התובע בתצהירו, כדלקמן:

"1. ביום 8.11.01, במסגרת עבודתי בחברת מסילות קרית גת בע"מ", העמסתי את המשאית, והמלגזן שם את הברזנט על המשאית.

2. לאחר האמור לעיל, נכנסתי למשאית (לתא הנהג) והזזתי אותה בערך כ - 3 מטר קדימה, מכיוון שסמיטרלייר גדול היה מאחורי.

3. עצרתי את המשאית כשהיא עדיין מונעת והתכוונתי לרדת, ואז החלקתי ונפלתי לרצפה...."

3.         בחקירתו הנגדית, נשאל התובע באשר לתאור נסיבות הפגיעה, כפי שנרשם, ע"י דר' רשף, בתיק קופת החולים, ביום 19.11.01, נ/1,:".. נפל ממשאית בזמן העמסה נחבל בראשו איבד הכרתו" והשיב: ".. הסברתי לו שנפלתי מהמשאית מהקבינה . אני לא הייתי במצב בריאותי , שאני יכול להגיד בדיוק איך נפלתי, מה עשיתי, אני זוכר שזה קרה בזמן ההעמסה, עליתי וירדתי כמה פעמים  וזה מה שאני זוכר" (עמ' 14 לפרוטוקול). 

בחקירתו הנגדית, חזר התובע על גירסתו, כי בעת שעסק בפתיחת הברזנט, על גבי המשאית, הגיעה משאית נוספת וכי אז : " ירדתי מהמשאית, לכיוון הקבינה, נכנסתי לקבינה, הזזתי את המשאית 3-2 מ' והמשאית שמונעת לחצתי מקסיברקס התכוונתי לרדת מהמשאית , מהקבינה ונפלתי. זה מה שאני זוכר" (עמ' 17 לפרוטוקול).

כשנשאל התובע באיזה צד של המשאית נמצא לאחר הפגיעה, השיב: "לאחר שהשתחררתי מבית החולים, באתי להגיד תודה שהחזיק לי את הראש, למלגזן, ואז הוא הסביר לי מה קרה. שהייתי שוכב בצד ימין של המשאית. עד כמה שאני זוכר נפלתי מהקבינה ואני לא יודע איך הגעתי לשם.......אני לא יודע באיזה צד של המשאית הייתי אחרי שנפלתי" (עמ' 16 לפרוטוקול). כשעומת התובע עם עדות המלגזן אשר מסר כי מצא אותו, שוכב, בצידה הימני של המשאית ולא מתחת לתא הנהג, השיב כי אינו זוכר וכי אינו יכול להסביר אם עובר לתאונה כבר הספיק לרדת מדרגה מתא הנהג או כיצד הגיע לצידה הימני של המשאית (עמ' 18-17 לפרוטוקול). 

4.         כן העידה, מטעם התובע, גב' רויטל רנדאזי, פקידה בחברת "מסילות קריית גת" - מעבידתו של התובע, בעת אירוע התאונה. גב' רנדאזי העידה  כי טופס ההודעה לחברת הביטוח , (נספח א' לתצהיר, ת/1) כמו גם טופס ההודעה למל"ל, (נספח ב' לתצהיר) , בהם נאמר,: "עליתי על המשאית על הארגז מאחורה  פתחתי את היוטא והחלקתי אחורה, לאחר מכן אני לא זוכר כלום מכיוון שאבדתי את ההכרה  ופינו אותי לבית החולים"  ו- "עליתי על המשאית לכסות את הסחורה נפלתי ואיבדתי את ההכרה" - נרשמו על ידה, בגוף ראשון, למרות שלא שוחחה עם התובע ולא ראתה בעצמה את התאונה וכי הדברים האמורים, נרשמו על סמך מידע שקיבלה מנהגים, אשר את זהותם, אינה זוכרת,  וכדבריה :"הנהגים דיברו ביניהם, שמעתי מה הם מדברים, ומילאתי טפסים. הבנתי שעלה למשאית, נפל ואז שלחתי הכל לחברת הביטוח , .....הבנתי שדוד במצב מאוד קשה , שהוא נפל ואיבד את ההכרה ולכן תיארתי את הדברים בגוף ראשון וככה ניסחתי את הדברים. לא שמעתי מהנהגים שהוא עלה לכסות את המשאית, אז שיערתי שזה מה שהיה" (עמ' 13 לפרוטוקול).

גב' רנדאזי, הוסיפה וציינה כי לאחר זמן, כשעלה בידה לדבר עם התובע והוא סיפר לה את אופן התרחשות התאונה, שלחה הודעה נוספת לחברת הביטוח, (מכתב מיום 30/12/01, נספח ג' לתצהיר) ובה נאמר: "העברתי גרסה ראשונית לאביב ביטוחים על המיקרא (כך במקור - ב.ט.) כדי לא לאחר בדיווח על התאונה על סמך שמועות בלבד של הנהגים שדיברו ביניהם על המקרה, כדי לא לאחר את המועד של מסירת ההודעה. לכן מצורף הגירסה הנכונה לאחר שדיברתי עם הנהג.

גרסת הנהג: גמרתי העמסה נכנסתי לרכב, כדי להזיז אותו מספר מטרים מכיוון שסמיטרלר גדול היה מאחורי ולא יכל להעבור (כך במקור - ב.ט.) הזזתי את הרכב וירדתי ממנו בכוונה לקשור את הברזנט. בירידה מן הרכב החלקתי ונפלתי."

בחקירתה הנגדית, הסבירה העדה כי דיברה עם התובע, טלפונית, לאחר שהשתחרר מבית החולים וביקשה ממנו לספר מה קרה ואת דבריו רשמה ושלחה לחברת הביטוח, וכדבריה :"השיחה ביננו היתה בטלפון ולא פנים מול פנים. לא הצלחתי לדבר כ"כ עם דוד כי הוא לא שמע טוב, אז מה שהצלחתי לצרוח לו זה שיספר לי מה שקרה , כי אני צריכה לשלוח הודעה לחב' הביטוח. מה שהוא סיפר לי זה מה ששלחתי" (עמ' 13 לפרוטוקול). 

5.         עוד ולמען שלמות התמונה יש לציין כי התובע זימן לעדות את רס"ר בוסקילה איתי, שוטר אשר גבה את הודעתו בדבר נסיבות ארוע התאונה. העד אישר כי הודעת התובע, נגבתה על ידו ונרשמה בכתב ידו אך ההודעה האמורה, לא הוגשה כראיה, לאור התנגדות ב"כ הנתבעות.

6.         מטעם הנתבעות העידו מר שמואל למברגר ומר דימיטרי (דימה) סיגלוב, שניהם עובדי מפעל  P.R.S , בקרית גת, אליו הגיע התובע בכדי להעמיס סחורה ולהובילה ליעדה.

מכח הסכמת הצדדים, הוגשה הודעתו של סיגלוב, כפי שנגבתה על ידי חוקר מטעם הנתבעות, ביום 15/10/02, בצרוף תרשים ששורטט על ידו, כתצהיר עדותו הראשית נ/5. מר סיגלוב אשר שימש כמלגזן והעמיס את משטחי הסחורה, על משאיתו של התובע  ציין בהודעתו כי כאשר סיים להעמיס את המשטחים, הרים את הברזנט על גבי המשטחים והתובע שהיה אותה עת, על המשטחים, משך אליו את הברזנט.  סיגלוב הוסיף וציין כי לאחר העמסת הברזנט, נכנס עם המלגזה אל המפעל כדי להביא משטחים נוספים ולאחר שהניח את המשטחים הנוספים, על גבי המשאית, הסתובב וראה את התובע, שוכב על הרצפה, בצידה הימני של המשאית, כמודגם בתרשים ששורטט על ידו. כן הוסיף סיגלוב וציין: " לדעתי מאז שהנחתי את משטח הקרטון על המשאית ועזבתי את המקום, ועד שדוד כהן כנראה נפל , עברו כ- 5 או 6 שניות. אני לא ראיתי את דוד כהן נופל מהמשאית וכפי שאמרתי לך, לפני שראיתי אותו שוכב על הכביש, מספר שניות לפני כן ראיתי אותו על המשאית למעלה מסדר את הברזנט מעל המשטחים שאותם העמסתי קודם" ( נ/5 - 4 שורות אחרונות).