פסק-דין בתיק א 217345/02

1.         בנק איגוד לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") הגיש תביעה כספית  בסך 1,201,824.82 ש"ח בסדר דין מקוצר נגד משה עזר (להלן: "הנתבע") בשל חוב כספי, שהנתבע נותר חייב לבנק בחשבון דיבטורי עסקי שפתח על שמו.

2.         הנתבע הגיש בקשת רשות להגן בטענה, שריביות בהן חויב החשבון היו מנופחות, וכן העלה טענות קיזוז, שיפורטו להלן.

ביום 3.7.03 הודיעו הצדדים לבית המשפט על הסכמה, לפיה תינתן לנתבע רשות להתגונן בכל הטענות שהעלה, למעט הטענות המתייחסות לריבית.

לפיכך, למרות שב"כ הנתבע חזר והעלה בסיכומי טענותיו את הטענה בדבר הריבית המנופחת, כיוון שלא ניתנה לנתבע רשות להתגונן בטענה זו, מתעלמת אני ממנה, שכן בהתאם להסכמה בין הצדדים, שקיבלה תוקף של החלטה, אין מחלוקת בין הצדדים באשר לשיעור הריבית.

נותר לבית המשפט לדון בטענות הקיזוז, שאדון בהן להלן.

            הטענה בדבר נזקים שנגרמו לנתבע כתוצאה מסירוב הבנק להעביר סך של כ- 18,000 $ מחשבון הנתבע לחשבון החברה הצרפתית    L.J.W .

3.         גרסת הנתבע:

לגרסת הנתבע, במהלך חודש נובמבר 1998 הקים עסק ליבוא מצרפת של מוצרי איכות לנעליים ולכף הרגל ושיווקם לשוק המקומי (להלן: "עסק היבוא").

במסגרת העסק הנ"ל, נחתם בינו לבין חברה צרפתית בשם L.J.W (להלן: "החברה הצרפתית") הסכם בלעדיות. הוסכם בין החברה הצרפתית לנתבע, כי הנתבע יהיה הנציג הבלעדי של החברה הצרפתית בארץ. במסגרת עסק היבוא הנ"ל, בעקבות אספקת סחורה לנתבע על ידי החברה הצרפתית, היה אמור הנתבע להעביר לחברה הצרפתית סך של  12,594 $ בדצמבר 1999 וסך של 6,467 $ בסוף ינואר 2000, סכומים שהיו אמורים לשמש לפרעון חשבוניות שקיבל הנתבע מהחברה הצרפתית.

הנתבע העיד, כי נתן הוראה למנהל סניף הבנק מר משה כהן במהלך חודש דצמבר 1999, להעביר לחברה הצרפתית סך של 12,594 $ ובקשתו סורבה, וכן סורבה הבקשה להעביר סך של 6,467 $ בסוף ינואר 2000.

לגרסתו של הנתבע, הסירוב של הבנק לבצע העברות הנ"ל היה שלא כדין, שכן יתרת החובה בחשבונו של הנתבע במהלך דצמבר 1999 נעה בין 141,047 ש"ח ל- 209,081 ש"ח ובסוף ינואר 2000 עמדה יתרת החובה על סך 296,869 ש"ח, ואילו מסגרת האשראי, שהיתה לו בבנק באותם מועדים, עמדה על סך 350,000 ש"ח (וזאת לאחר שהוגדלה מ- 150,000 ש"ח ל- 350,000 ש"ח לאחר שעבוד דירת המגורים של אמו של הנתבע לבנק ב- 29.9.99), ובנוסף היו מופקדים לזכות חשבונו בבנק שיקים דחויים בעשרות אלפי שקלים ששימשו לביטחון.

לגרסת הנתבע, הסירוב שלא כדין של הנתבע להעביר הסכומים הנ"ל לחברה הצרפתית,  גרם לאבדן אמונו של מנהל החברה הצרפתית בנתבע, להפסקת ההתקשרות העסקית של החברה הצרפתית עם הנתבע, לגרימת הפסדים ומניעת רווח לנתבע ולקריסת עסק היבוא שלו.

להוכחת שיעור הנזק שלו המציא הנתבע חוות דעת של מומחה מטעמו - רואה החשבון מר אסף קיש, שאמד את הנזק בסך של 384,000 ש"ח.

4.         גרסת הבנק:

גרסת הבנק ביחס לסירוב להעביר הסך הכולל של 18,000 $ בדצמבר 1999 / ינואר 2000 הובאה באמצעות עדותו של מנהל הסניף - מר משה כהן (להלן: "כהן").

כהן העיד כי:

א)         הסיבה לשעבוד דירת אמו של הנתבע הייתה, שבסוף ספטמבר 1999 ביקש הנתבע לאפשר לו להעביר סך של  17,000 $ לספק בחו"ל, שעה שהיתה לנתבע מסגרת אשראי בסך 50,000 ש"ח בלבד, ואילו יתרת החובה באותה עת עמדה על סך של  231,000 ש"ח (עדות זו מסתייעת בנספח ה' לתצהירו). לדברי כהן, אישר העברת  הסך הנ"ל כנגד העמדת בטחונות נוספים. מסיבה זו שועבדה דירת האם והסכום של 17,000$ הועבר בספטמבר 1999 לספק בחו"ל.

ב)         בקשתו של הנתבע מכהן להעביר לספק בחו"ל הכספים סך של כ- 18,000 $ לא היתה בדצמבר 1999 ובינואר 2000, אלא לראשונה רק ב- 30.5.05, כאשר יתרת החובה של הנתבע בחשבונו עמדה על סך 456,338 ש"ח. כהן סירב לאשר העברת הכספים ואף ערך תרשומת בקשר לכך (נספח ט' לתצהירו).

לגרסת כהן הסירוב היה הגיוני לנוכח החריגה הגדולה ביתרת החובה הרבה מעבר למסגרת האשראי המאושרת, ולנוכח העובדה, שהנתבע הרבה להבטיח הבטחות נוספות, שלא עמד מאחוריהן (סעיפים 11, 12, 13, 18 לתצהיר כהן).