פסק-דין בתיק א 217329/02

פתח דבר

סכסוך בין גיסים הגיע עדי בית משפט זה, כאשר הוא חוצה יבשות וימים. הסכסוך מר וב"כ הצדדים נסחפו אף הם לתוכו, תוך שהם מתגוששים איש עם רעהו בסיכומים, מפליגים בהגשת תשובות והודעות לתיק בית המשפט, ומטיחים בצד שכנגד אשמת מניפולציה וכיוב' האשמות, שראוי היה כי לא תיכללנה בסיכומי ב"כ הצדדים.

עובדות המקרה

1. התובע הוא איש עסקים המתגורר בישראל. הנתבע מתגורר בקליפורניה והוא חירש-אילם מלידה. הנתבע נשא לאישה את אחותו של התובע, אף היא חרשת-אילמת. בני הזוג התגוררו מאז נישואיהם בארה"ב, והתובע סייע לאחותו מבחינה כספית, מאחר שהוא איש אמיד.  
2. לדברי התובע, בתאריך 1.4.94 או סמוך לכך, ביקר הנתבע בישראל וקיבל ממנו הלוואה בסך של 35,000 דולר. התובע טוען בתביעתו, כי הנתבע התחייב להחזיר את ההלוואה תוך חמש שנים, והחזיר מתוכה סך של 10,000 דולר בלבד.
3. התביעה מתייחסת ליתרת ההלוואה בסך 25,000 דולר, אשר לדברי  התובע לא הוחזרה לו עד היום. התביעה הוגשה בסד"מ, כאשר היא נתמכת במכתב מיום 1.10.94, שנשלח לרו"ח של התובע, ובו מאשר הנתבע כי נותר חייב לתובע סך של 25,000 דולר. המכתב צורף כנספח א' לכתב התביעה (להלן: "המכתב").
4. בבר"ל ובתצהיר הנלווה אליה טען הנתבע, כי לא קיבל הלוואה כספית כלשהי מהתובע. עוד נטען, כי המכתב שצורף לתביעה הוא מעשה זיוף ומעולם לא נכתב על ידי הנתבע או נשלח על ידו למאן דהוא.

המחלוקת

5. המחלוקת בין הצדדים פשוטה לכאורה - האמנם הלווה התובע לנתבע סך של 35,000 דולר, כאמור במכתב, אם לאו?
6. ציינתי כי המחלוקת פשוטה לכאורה, שכן במהלך שמיעת העדויות נפרשה בפני מקצת ממסכת חייהם של הנתבע ורעייתו - הלא היא אחותו של התובע. התברר, כי בני הזוג מסוכסכים ומנהלים ביניהם הליכי גירושין קשים בארה"ב, המלווים בהאשמות כי הנתבע היכה את רעייתו ואף זייף מסמכים, כדי למשוך כספים מחשבונו של התובע בארה"ב. אין בכוונתי להרחיב את הדיון בטענות אלה, ואיזכורן לא נועד אלא כדי להדגיש את העוינות השוררת בין הצדדים כיום.

גרסת התובע

7. בתצהיר עדותו הראשית ציין התובע, כי במהלך שנת 1993 ביקש ממנו הנתבע הלוואה בסך 35,000 דולר, לצורך עסקיו הפרטיים, וזאת לתקופה של מספר שנים. ההלוואה ניתנה בתשלום אחד במזומן, בשטרות של דולרים ארה"ב, בעת ביקורו של הנתבע בישראל (סעיף 5 לתצהיר).
8. התובע הוסיף והעיד, כי מלכתחילה לא ביקש ריבית עבור ההלוואה, אך הוסכם בין הצדדים כי תוחזר תוך שלוש שנים. ביום מתן ההלוואה, החזיר הנתבע לתובע סך של 10,000 דולר, בטענה שאינו זקוק לסכום זה, אך היתרה לא הוחזרה עד היום (סעיף 6 לתצהיר).
9. כראיה למתן ההלוואה, הפנה התובע להצהרת הון, שהוגשה על ידו לרשויות המס בשנת 1994. התובע טען, כי הסכום שהלווה לנתבע הוא בבחינת נכס אישי, שהיה עליו להצהיר עליו, ולכן הודעה בגינו נכללת בהצהרת ההון (נספח א' לתצהיר עדותו הראשית).
10. בנוסף טען התובע, כי לפי עצת רו"ח דרור חרזי, שערך את הצהרת ההון מטעמו, ביקש  מהנתבע את המכתב, שנשלח ישירות לרו"ח חרזי. במכתב אישר הנתבע את דבר קבלת ההלוואה, ואת העובדה שנותר חייב לתובע סך של 25,000 דולר (סעיף 8 לתצהיר).
11. התובע ציין, כי לא האיץ בנתבע להחזיר את ההלוואה, מאחר שהנתבע הוא גיסו. ברם, לאחר שנודע לו מפי אחותו נטלי, כי הנתבע הכה אותה, עזב את הבית ומשך כספים מחשבונו תוך זיוף חתימתו, החליט לדרוש את החזר ההלוואה בצירוף ריבית (סעיפים 11-14 לתצהיר).
12. במהלך חקירתו הנגדית חזר התובע על גרסתו, כאמור לעיל, תוך שהוא טוען, כי ההלוואה ניתנה לנתבע לשלוש עד חמש שנים ומציין, כי היה ברור לו שההלוואה תוחזר עם דרישתו ולא יאוחר מתום חמש שנים (עמ' 10 לפרוטוקול).
13. התובע נחקר חקירה נגדית ארוכה ומתישה ע"י ב"כ הנתבע. חלק ניכר מהשאלות עליהן נשאל התובע בחקירה נגדית, גלשו לסכסוך בין הנתבע לרעייתו, לסקירת מסמכים שהוחלפו כחלק מסכסוך זה, ולליבון טענות מטענות שונות, שהנתבע ביקש להטיח בתובע באמצעות בא-כוחו. ראוי לציין, כי החקירה בנוגע לטענות אלה, גרמה להתמשכות הדיון ולהקצנת האווירה באולם בית המשפט, שלא לצורך, וב"כ הצדדים לא השכילו להימנע מכך, גם לאחר  שהתבקשו לעשות כן.
14. התובע טען, כי שלח לנתבע הודעות דואר אלקטרוניות (אי-מיילים), בהם נדרש הנתבע להחזיר את ההלוואה. כאשר התבקש להציג את המיילים כראיה מטעמו, טען התובע כי לא נשמרו ברשותו (עמ' 15). בהתייחס למיילים אחרים, שהוצגו לתובע במהלך הדיון,  אישר התובע כי ההלוואה אינה נזכרת כלל וציין, כי מדובר בהם על כספים אחרים, שהנתבע משך מחשבונו של התובע שלא כדין. מיילים אלה לא הוצגו כראיה, על אף שהתובע נשאל עליהם באריכות ע"י ב"כ הנתבע.
15. רו"ח דרור חרזי הוזמן כעד תביעה, ובתצהיר עדותו הראשית ציין, כי זכור לו שבמהלך שנת 1994 נדרש התובע להגיש הצהרת הון, והצהיר בפניו כי הלווה 35,000 דולר לגיסו. לדבריו, ביקש מהתובע אסמכתא למתן ההלוואה, וכעבור זמן קצר נשלח אליו המכתב באמצעות פקס. רו"ח חרזי ציין, כי הפקס נשלח על נייר טרמי, ולכן צילם אותו וצירף את הצילום להצהרת ההון של התובע (סעיפים 3-4 לתצהיר עדותו הראשית).