פסק-דין בתיק א 216968/02

רקע

מונחות בפני שלוש תביעות שאוחדו.

בתאריך ה - 23/04/02 הגישה חברת מבני תעשייה בע"מ, העוסקת בבניית דירות ובתים, בקשה לביצוע שטר שהיה באמתחתה בסך 25,000 ש"ח אשר נמשך על ידי משפחת דנינו. מהות השטר הייתה לביטחון כנגד חובותיהם של מש' דנינו לחב' מבני תעשייה אשר בנתה להם את ביתם במהלך הרחבת הקיבוץ שדה נחום (להלן: "הנכס").

בתאריך ה- 16/06/02 הוגשה התנגדות לביצוע השטר. בהסכמת הצדדים, ניתנה רשות להתגונן כנגד השטר בתאריך ה - 25/11/02 על ידי כב' הרשמת כוכבה לוי. הדיון הועבר לבית משפט השלום (ת"א 216968/02).

בתאריך ה - 11/02/03 הגישה חברת מבני תעשייה תביעה נוספת כנגד מש' דנינו וזאת על סך 9,629 ש"ח (ת"א 17314/03). עיקרה של תביעה זו נובעת מן הטענה כי חובותיה של מש' דנינו כלפיה אינם מסתכמים בסך של 25,000 ש"ח. נהפוך הוא, לאחר הפחתת סכום השיק, והפחתה נוספת כנגד טענת קיזוז שהועלתה על ידי מש' דנינו נותר סכום זה לזכותה.

בתאריך ה - 25/02/03 הגישה משפחת דנינו תביעה כנגד חברת מבני תעשייה בע"מ בסך 238,948 ש"ח (ת"א 19988/03). עקב סכומה ולמרות שאיננה נחשבת לתביעה העיקרית, ברור היה כי תביעה זו תהווה את סלע המחלוקת העיקרית בין הצדדים. משכך, ולמען הנוחות בלבד יקראו מוטקה ונועם דנינו כ "התובעים" וחברת מבני תעשייה בע"מ תקרא "הנתבעת".

תביעתם של התובעים מבוססת על מספר מרכיבים. בתאריך ה - 01/11/98 נחתם בין התובעים והנתבעת הסכם מכר למען בנייתו של הנכס והעברתו לידיהם של התובעים. ההסכם כלל חובה על הנתבעת לפיה יהיה עליה להשלים את מלאכת הבנייה תוך 18 חודשים. כל יום לאחר מכן יגרור אחריו קנס בסך של 20$ ארה"ב. לשיטת התובעים, הנכס היה אמור להימסר לידיהם (לאחר תקופת מחווה נוספת של 30 יום) עד לתאריך ה -20/05/00. עם זאת, הנכס נמסר, לאחר איחור לא קצר, רק בתאריך ה - 29/11/00. בגין איחור זה, תוך הפחתה של 2,506 ש"ח שכבר שולם לתובעים על ידי הנתבעת, נותר חוב בסך 18,721 ש"ח.

המשיכו התובעים וטענו כי הנכס נמסר לידיהם עם ליקויים רבים כאשר הנתבעת, למרות שקיבלה מספר הזדמנויות לתקנם, בחרה שלא לעשות זאת. על פי חוות הדעת מטעמם של התובעים, עלות התיקונים של ליקויים אלו הוערך בסך של 150,600 ש"ח.

בנוסף, קיימים בבית ליקויים אשר אינם ניתנים לתיקון ומשכך, גרמו לירידת ערכו של הנכס בסך של 70,567 ש"ח.

בנוסף לסכומים אלו יש להוסיף את הוצאותיהם של התובעים ואת עוגמת הנפש שחוו עקב הבעיות דנן בסך המשוערך ל - 30,000 שקלים נוספים.

הדיון בשלושת התיקים אוחד בתאריך ה - 13/04/03 על ידי כב' סגנית הנשיאה יהודית שבח והונח על שולחני.

דיון

בכדי לבסס את טיעוניהם לגבי הנכס, כל צד הציג בפני בית המשפט חוות דעת מקצועית אשר תפרט ותאיר את עיניי בית המשפט מהם אותם ליקויים (או העדרם) אשר בגינם זכאים התובעים לא רק להפחתת חובותיהם כלפי הנתבעת (אשר לא הופרכו) אלא לקבלת סכום ניכר עקב רשלנות הנתבעת עת נבנה הנכס. הלכה למעשה, תביעת התובעים מהווה גם את הגנתם המורכב אך ורק מטענת הקיזוז.

התובעים, צירפו לכתב תביעתם חוות דעת של אינג' גוכמן אליעזר (להלן: "גוכמן") אשר פירט את הליקויים והחוסר בנכס בפועל ובנוסף, חוות דעת של מר לזר גיל (להלן: "לזר"), שמאי מקרקעין אשר העריך את ירידת הערך של הנכס בגין הליקויים שאינם ניתנים לתיקון. חוות דעתו של גוכמן פירטה ליקויים רבים. ביניהן, פורט על חדר שירותים שנבנה בגודל קטן יותר מתכניות הבנייה, סטיות של קירות ועקמומיות, חלונות שאינן בגודל תקני, עבודות איטום לקויות, עבודות אינסטלציה ונגרות שאינן תקינות, סדקים בריצוף ובקרמיקה ועוד. חוות דעתו של לזר פירטה כיצד התקרה נמוכה מגובה הרצפה שלא עפ"י תכנית הבנייה ועוד מספר ליקויים.

הנתבעת התכחשה לאמור בתביעת התובעים. לטענתם, לא היה כל איחור במסירת הנכס לידיהם והם עמדו בלוח הזמנים שנקבע. הנתבעת ציינה כי אכן הובטח כי הנכס יושלם תוך 18 חודשים אולם בהסכם היו תנאים לכך שתחילת הבנייה לא תחל עד לאחר שיתקבל היתר הבניה וכן כי יוחתמו 26 חוזים (קרי דיירים). הדייר ה - 26 חתם מספר חודשים לאחר התובעים, ומשכך לא היה כל איחור. בנוסף, חובם של התובעים כלפי התובעת קוזז בדמי קנס של 93 ימים וזאת לפני שהוגשו התביעות. משכך, אין כל עילה כנגד הנתבעת לעניין איחור במסירת הדירה. כמו כן, התובעים חתמו על טופס שכותרתו "נספח תמורה" (נספח א' לכתב ההגנה) אשר מפרט בסעיף האחרון כי הנתבעת אינה מחוייבת להתחיל את עבודות הבנייה אלא לאחר קבלת התשלום השני (במסלול תשלומים) אשר נקבע לפירעון בתאריך ה - 01/02/99. משכך, האיחור המקסימלי במסירת הנכס לא יכול להיות מעל לארבעה חודשים. איחור זה קוזז מחובותיהם של התובעים וכן נמסר לידם שיק בעבור שאר ימי האיחור.

לעניין הליקויים הנטענים וירידת ערך הנכס הגישה הנתבעת חוות דעת מטעמה של מר גיל נאמן (להלן: "נאמן"). בחוות דעת זו לא נמצאו ליקויים או ירידות ערך למעט ממספר תיקונים קוסמטיים כגון בידוד צנרת המים על הגג, סתימת חור שנקדח, איטום חורים בצד החיצוני של אחד הקירות, התקנת מרזב תקני וכו'. סך כל עלות התיקונים לשיטתו של נאמן מגיעים ל - 3,960 ש"ח בלבד, כאשר לדידו, רוב הסטיות והליקויים שנטענו על ידי התובעים עומדים בסטיית התקן המותרת על ידי חוקי התכנון והבנייה.

הנתבעת אף שלחה הודעת צד ג' לחברת א.ב תכנון חברה קיבוצית לאדריכלות יעוץ והנדסה בע"מ (להלן: "צד ג'") אשר הייתה זו שתכננה את הנכס. לשיטתה של הנתבעת, הרי שחלק מהליקויים הנטענים אם לא כולן, נבעו מתכנון לקויי. המדובר בליקויים אשר פורטו בחוות הדעת של גוכמן בחלקה וכן את מלוא הנזקים המפורטים בחוות דעתו של לזר, שכאמור מתייחסת לליקויים שגרמו לירידת הערך של הנכס.

צד ג' התכחש לטענות דנן, ולשיטתם, הרי שהליקויים המתוארים, באם קיימים, הרי שמדובר בליקויים שנבעו מביצוע לקוי ולא עקב תכנון לקוי. משכך, אין צד ג' אחראי לנזקים שנתבעו.

בתאריך ה - 04/09/03, נוכח מורכבות הנושא, ועקב העובדה כי חוות הדעת שהוגשו על ידי בעלי הדין אינם חופפים ולו במעט, מצאתי לנכון למנות מומחה מטעם בית המשפט אשר יתן חוות דעת אובייקטיבית. באותו מעמד מונה מר משה סיגורה (להלן: "המומחה") כמומחה מטעם בית המשפט. לאחר שערך המומחה שני ביקורים בנכס הגיש לבית המשפט את חוות דעתו בתאריך ה - 09/02/04. עם זאת, הצדדים דרשו לחקור את המומחה ומשכך, היה העד הראשון שנחקר בתאריך ה - 07/11/06. בדיון שלאחריו בתאריך ה - 10/12/06 העידו בפני עדי הצדדים.

לדידי, לאחר ששמעתי את העדויות, עברתי על המסמכים ועל חוות הדעת, מצאתי לנכון לקבל את תביעות הנתבעת במלואן וכן לקבל את תביעת התובעים בחלקה והכל כפי שיפורט להלן.

איחור במסירת הדירה