חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

פסק-דין בתיק א 216347/02

: | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
216347-02
1.5.2006
בפני :
יעל הניג

- נגד -
:
בלילה משה
:
1. עמר עמרם
2. מדינת ישראל

עו"ד פייג
פסק-דין

תובענה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה -1975 .

רקע ונתונים שאינם במחלוקת

  1. התובע, רווק  יליד 25.9.1961, נפגע בתאונת דרכים מיום 24.3.2002 (להלן - " התאונה"). התאונה ארעה עת חצה התובע כהולך רגל מעבר חציה בעיר מגוריו, אילת ונפגע בקרסולו השמאלי על ידי רכב משטרתי נהוג על ידי נתבע 1. אין מחלוקת על חובת הכיסוי על ידי נתבעת 2 ועל היות התאונה  בגדר תאונת דרכים על פי החוק.
  1. התובע טופל בעקבות התאונה בחדר מיון של בית החולים יוספטל אך לא אושפז.
  1. התובע סבל מכאבים והתלונן על אי נוחות משך תקופה ארוכה לאחר התאונה . 
  1. מומחה בית המשפט, אורטופד ד"ר משה יניב (להלן - " המומחה")  הגיש לבית המשפט שתי חוות דעת. בחוות הדעת הראשונה מאוגוסט 2003 (ת/2) שלל קיומה של נכות רפואית צמיתה אצל התובע כתוצאה מהתאונה. ואילו בחוות הדעת השניה מיוני 2005  (ת/3)   מצא לייחס לתובע כתוצאה מהתאונה 2.5% נכות רפואית צמיתה. חוות הדעת השניה הוגשה על פי החלטת בית המשפט בעקבות בקשת התובע וטענתו על החמרה במצבו.
  1. המומחה אישר לתובע אובדן כושר עבודה כתוצאה מהתאונה  בין התאריכים 25.3.02 ו - 30.5.02 (להלן - " תקופת אי כושר").
  1. התובע הינו נרקומן לשעבר אשר נגמל בתהליך ארוך והשתתף עובר לתאונה בקורס לניהול משק בית במכללת אילת (להלן - " הקורס").

המחלוקת

  1. הצדדים חלוקים באשר לגובה הפיצוי ולשיעור נזקו של התובע עקב התאונה.

נכות רפואית

  1. המומחה קבע בסופו של יום כי התובע סובל כתוצאה מהתאונה מ - 2.5% נכות רפואית. איש מהצדדים לא  זימן את המומחה לחקירה על חוות דעתו. זאת ועוד, עיון בחוות דעת המומחה מעלה כי הן מעמיקות, מתמודדות עם נתוני התובע ומנומקות היטב. המומחה לא היסס לשנות את מסקנתו בחוות הדעת הראשונה לאחר בדיקה של התובע ופירט היטב את שקוליו בחוות הדעת השניה.
  1.  כך בין השאר כותב המומחה  בחוות הדעת השניה - " איני יכול לשלול כי הממצא (סביב עצב פרונאלי עמוק, י.ה.) התפתח בעקבות חבלה ישירה  במהלך התאונה.......... טיבה של פגיעה כזו הינו התפתחות הדרגתית של הממצא העצבי. בנוסף קיימים ממצאים בבדיקה החשמלית המרמזים על קיום פגיעה נוספת בתפקוד העצב הפרונאלי שמקורה בשורש העצב. פגיעה כזו אינה  תוצאת התאונה ...על פי המנגנון שתואר על ידי הנבדק. הצירוף של שתי פגיעות כאלה מוכר , ועלול להחמיר תסמינים של פגיעה מבודדת בעצב פריפרי. ממצאי הבדיקה הגופנית כולל הדלדול השרירי והשינוי התחושתי עולים בקנה אחד עם פגיעה פרונאלית שהינה קרוב לודאי  משני מוקדים. קיום פגיעה עצבית כפי שמתואר הינו הליך הדרגתי שאינו בא לביטוי בהדמיה שבוצעה סביב תקופת הפגיעה.".
  1. המומחה ייחס איפוא מחצית מהפגיעה הפרונאלית (בשיעור כולל של 5%) לתאונה ומחצית נותרת לגורם אחר. אכן, מדובר בקביעה על פי הגיון והסתברות אך אינני רואה מה פסול בכך על רקע היות חלק ניכר מהקביעות הרפואיות והמשפטיות בדיני הנזיקין מיוסדות על בסיסים אלה. על רקע זה ובהעדר נתונים משמעותיים לסתור - מצאתי לקבל את ממצאי ומסקנות המומחה  ולקבוע כי נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה הינה בשיעור של 2.5% .

הפסד השתכרות בעבר - נזק מיוחד:

  1. התובע תושב אילת, בן 39 בעת התאונה, בוגר מגמת מסגרות ובעל תעודת מסגר (סעיף 9 לתצהירו ת/1). התובע לא הציג רקע תעסוקתי במקצועות המסגרות אף לא פרט את עיסוקיו בעבר. התובע היה מכור לסמים קשים בעבר ולעדותו (עמ' 7 לפרוטוקול) עבר בשנת 2001 תהליך של גמילה מסמים ונהנה מקצבת המוסד לביטוח לאומי (להלן - " המל"ל). בין החודשים ינואר ואוגוסט 2001 עבד כאיש מכירות שכיר בבית מסחר למוצרי חשמל באילת והשתכר בממוצע 4,600 ש"ח ברוטו לחודש (סעיף 10 ונספח ב' לת/1). התובע לא הציג ראיות על עבודה כלשהי בין החודשים אוגוסט לנובמבר 2001. החל מ - 27.11.01 השתתף התובע בקורס שנועד להכשירו לעבודות בבתי מלון בתחום משק בית, נהנה מקצבה של המל"ל (דמי הכשרה/אבטלה  בסך  139.05 ש"ח ליום, נספח ו' לת/1) ואף החל בהתמחות במלון בתחילת מרץ 2002 (אישור רכז הקורס מר יוסי מילס, נספח ד' לת/1). ההתמחות נועדה להמשך עד סוף חודש אפריל 2002 אך התאונה קטעה אותה (סעיף 11 לת/1).
  1. המל"ל אישר לתובע תקופת אי כושר עבודה עד סוף מאי 2002. הקורס עצמו הסתיים ביום 2.5.02 והתובע עמד בהצלחה בבחינות התיאורטיות וקיבל תעודת גמר (נספח ה' לת/1). על אף זאת לא שב התובע להתמחות ולדבריו אין הוא יכול להתמחות בכל עת כרצונו (עמ' 9 לפרוטוקול). התובע העיד והאמנתי לו, כי הופנה למלון אחר באילת על ידי לשכת התעסוקה ולא התקבל (סעיף 11 סיפא לת/1).   התובע הראה בהתנהגותו כי הוא נחוש להכשיר עצמו ולמצוא עבודה, הראיה כי על אף התאונה השלים את הבחינות וקיבל תעודת גמר לקורס. האמנתי על כן לתובע כי שאף להשתלב בתחום אותו למד בקורס, אך לא הצליח משום שנבצר ממנו להשלים את ההתמחות עקב התאונה. כאן אציין כי התובע לא הראה מה רמת שכרם של בוגרי הקורס שכן השתלבו בעבודה במלונות לאחר הקורס, אם אכן עשו כן.
  1. התובע חזר לעבוד בתחילת שנת 2004 והפעם כאיש תחזוקה בחברה להגנת הטבע ובהמשך עבד בעיריית אילת כנגר וכמסגר עד אוגוסט 2005. לא מצאתי הצדקה, עילה וקשר סיבתי מינימלי בין נכותו הרפואית של התובע לבין אי עבודתו עד שנת 2004. התובע לא צרף תלושי משכורת להוכחת רמת השתכרותו במועדים אלה. במועד זה ולאחריו נפגע התובע בשתי תאונות נוספות לרבות פגיעה בכף הרגל. תאונות אלה אינן משליכות על התובענה שלפני ואינני רואה לעסוק בהן.
  1. הדברים הובאו לעיל בהרחבה על מנת לבסס את המסקנות הבאות: ראשית, התובע לא הראה כי אי פעם השתכר ברמת השכר הממוצע בשוק, אלא ולפרק זמן קצר - פחות מכך. שנית, התובע לא רכש לעצמו מקצוע על בסיסו ניתן לחשב ולו בשיטת אומדן את הפסדי שכרו בעיקר בעבר. שלישית, התובע לא הראה כי נמנע ממנו עקב התאונה לשוב לעבודה קודמת כלשהי. רביעית, על אף כל אלה, הרי התמחותו של התובע נקטעה שלא ברצונו עקב התאונה, התובע שקד בכל זאת להשלים הקורס ולקבל תעודת גמר לפחות עבור הצד התיאורטי של הקורס ולא מן הנמנע, כי לו היה משלים בזמן אמת את התמחותו במלון, היתה לו עמדה טובה יותר בבואו להגיש את מועמדותו לעבודה באותו מלון. מאידך, התובע לא הראה מה היו הפסדיו נוכח רמת ההשתכרות של בוגרי הקורס האחרים שהשתלבו בעובדה בעקבות הקורס, אם עשו כן. התובע אף לא הראה ולא ביסס נמנעות שלו להשלים ההתמחות במלון או במלון אחר, בזמן כלשהו ולו מאוחר לתום תקופת אי הכושר.
  1. הלכה פסוקה היא כי בכל אותם מקרים בהם מתקשה בית המשפט בקביעת הפיצוי בגין אובדן השתכרות בעבר (נזק מיוחד), הן בשל העדר פרטים מספיקים והן בשל נסיבות אחרות המכבידות על החישוב המפורט, ניתן לפסוק בשל נזק מיוחד בגין הפסד השתכרות סכום גלובאלי (ע"א 3793/90, זליג נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ {פדאו"ר, לא פורסם, 94 (1) 141}. ראו אף סיכום ההלכות אצל ד. קציר, פיצויים בשל נזק גוף , 2003, עמ' 18.
  1. דעתי היא כי על ניתן להכיר בתקופת הפסד השתכרות של חודשיים ימים בעקבות התאונה, קטיעת ההתמחות (והצורך לחפש מקום התמחות חדש או לשוב מקום הקודם) ולאחר תום תקופת אי הכושר ולפצות את התובע בגין הפסדי השתכרות בסכום גלובאלי של 5,000 ש"ח (בהנחה כי שכרו כעובד מלונאות מתחיל יהיה כמחצית משכרו כאיש מכירות בשנת 2001). 

הפסד כושר השתכרות בעתיד - נזק כללי

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>