פסק-דין בתיק א 216228/02

1.         התובעת פתחה יחד עם אימה ז"ל חשבון בנק בבנק הנתבע ( להלן: " הבנק"), וזאת - בחודש מאי 1995. לטענת התובעת, בבקשה לפתיחת החשבון היה סעיף הוותרות בחיים, בו הסכימו בעלות החשבון כי:

" במקרה של פטירת מי מאיתנו, יהיה בעל החשבון הנותר

זכאי להמשיך ולעשות פעולות בחשבון, ולא תחול על הבנק

כל אחריות כלפינו או כלפי חליפינו או יורשינו או הפועלים

מכוחנו כדין, בכל הקשור לחשבון".

החשבון המשותף כלל גם תכנית חסכון דו שנתית "צמרת", אליה הצטרפו התובעת ואימה בשנת 1996, ובסיומה, באוגוסט 1998, הן המשיכו אותה לשנתיים נוספות.

בבקשת ההצטרפות לתכנית החסכון, נקבע כי הוראות הניהול שנמסרו בבקשה לפתיחת חשבון, יחולו עליה, על תכנית החסכון.

2.         בדצמבר 1998 נפטרה אימה של התובעת.

ביולי 1999, הודיע הבנק לתובעת טלפונית כי זכותה לפעול בחשבון - מוקפאת.

הבנק חזר על הודעת זו במכתב מיום 18.1.00 (ת/3). הבנק נימק את הודעתו בכך שמר זאב ברגר (הוא הצד השלישי בתובענה הנוכחית), טען לגבי זכויות בכספים שבחשבון. לכן דרש הבנק, כי התובעת תמציא הסכמה של מר ברגר או צו של בית משפט, לצורך המשך ביצוע פעולות בחשבון.

באוקטובר 2001, בלא שהומצא צו או הסכמה של מר ברגר, נאות הבנק להחזיר לתובעת את השליטה בחשבון.

3.         התובעת טוענת כי הבנק נהג שלא כדין כששלל ממנה את הזכות לפעול בחשבון, וכי כתוצאה מכך נגרמו לה נזקים ממוניים ושאינם ממוניים, שהיא תובעת את תשלומם. התובעת טוענת עוד, כי הנתבעים הפרו את חובת הנאמנות, הסודיות והחסיון, ואף נהגו תוך פגיעה בפרטיותה. בנוסף, נטען כי הבנק הוציא לשון הרע ביחס לתובעת, בתכתובת שלו עם הפיקוח על הבנקים, כאשר הבנק טען כי הוא בודק "חשד לפלילים" בקשר למשיכות בחשבון.

התובעת טוענת כי יש להטיל אחריות אישית על פקידות הבנק, הנתבעות 2-3, וזאת בין היתר מכוח הוראות חוק הבנקאות (שירות ללקוח).

4.         הבנק טוען בסיכומים מטעמו כי הוא עמד בפני דילמה, נוכח טענותיה של התובעת מצד אחד, ושל הצד השלישי, מר ברגר,  מהצד השני.  התובעת טענה כי היא היורשת החוקית של כל הכספים שהיו בחשבון של אימה המנוחה, ומנגד טען מר ברגר , שאף הוא היה היורש של המנוחה, כי הוא הבעלים בחשבון, וכי הוא מתנגד לקיום פעולות בחשבון ע"י התובעת. בנסיבות אלה, לטענת הבנק, הוא ניצב בפני סיכון בכל אחת מהעמדות אותן הוא היה נוקט.

הבנק טען כי סעיף ההוותרות בחיים, בהסכם פתיחת החשבון, אין בו כדי לקבוע את הבעלות בכספים בחשבון. התובעת לא הביאה את הסכם ניהול החשבון, אלא צילום מטושטש של עמוד אחד ממנו.

הבנק טען כי התובעת היא עדה מניפולטיבית, כי היא לא עשתה דבר כדי להקטין את נזקיה, והיא לא פנתה אל מר ברגר ואף לא אל בית המשפט.

הבנק טען כי אין בסיס לתביעה האישית כנגד הנתבעות 2-3.

הבנק טען כי התובעת לא הוכיחה את נזקיה, וכי על כך פנים אם הוא יחוייב בתשלום סכום כלשהו, יש לחייב את צד ג' לשפותו, שכן הבנק פעל על בסיס הצהרותיו וטענותיו של הצד השלישי.

5.         צד ג' טען כי המנוחה הורישה לו בצוואתה "את כל הכספים שעומדים לרשותי בכל חשבון שהוא ובכל תכנית חסכון שהיא בבנק לאומי סניף גדרה, לרבות זכויותי בחשבון 'כוח תשורה חדש'..."