פסק-דין בתיק א 21612/00

1.         ביום 16.3.00 פגע רכב במנוח יעקב אליהו ז"ל (להלן: " המנוח"), אשר נהג באופנוע המבוטח אצל הנתבעת, וגרם לו שברים בשורש כף ידו השמאלית, שברים בצלע החמישית, שברים בשיניו וחבלות בגופו (להלן: " התאונה"). המוסד לביטוח לאומי (להלן: " המל"ל"), הכיר בתאונה כתאונת עבודה וועדה רפואית מטעמו קבעה כי למנוח נותרה, בגין התאונה, נכות אורטופדית צמיתה בשיעור של 19%.

בתביעה זו, אשר הוגשה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפיצויים"), תבע המנוח פיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו בתאונה.

ביום 13.11.03, כשלוש שנים לאחר הגשת התביעה, נפטר המנוח, ללא קשר לפגיעתו בתאונה, וכתב התביעה תוקן באופן שהתובע 1 הינו עזבונו, התובעת 2 הינה אלמנתו (להלן: " האלמנה") והתובעת מס' 3 הינה בתו הקטינה.

יצויין, כי למנוח היו שש בנות ועל פי צו הירושה, אשר צורף לסיכומי התובעים, היורשת היחידה של המנוח הינה  האלמנה, לאחר שבנותיו של המנוח, לרבות התובעת מס' 3, הסתלקו מחלקן בעזבונו.

פסק דין זה ניתן, בהסכמת הצדדים, לפי סעיף 4(ג) לחוק הפיצויים, ומאחר שהסכמת הצדדים הותנתה בהיות פסק הדין מנומק, אנמק בקצרה.

2.         המנוח היה יליד 16.6.1946, ובעת התאונה היה בן 54 שנים.

עובר לתאונה עבד המנוח כרתך ושרברב בחברת "ארד דליה בע"מ", והשתכר, על פי טענת ב"כ התובעים, אשר הנתבעת לא התנגדה לה, כ- 5,400 ש"ח (משוערך להיום).

ביום 14.3.00, יומיים לפני התאונה, קיבל המנוח מכתב פיטורין, על פיו נכנסו פיטוריו לתוקף ביום 16.4.00.

בעקבות התאונה וניתוחים אשר עבר התובע בשורש כף ידו, אושפז התובע תחילה למשך 7 ימים, ולאחר מכן פעמיים, למשך 3 ימים בכל פעם, ופעם למשך יומיים. סה"כ היה התובע מאושפז 15 ימים.

התובע עבר טיפולי פיזיוטרפיה  במשך שלושה חודשים, וכן מספר ניתוחים.

מהתאונה ועד יום 1.3.01, נקבעו למנוח, ע"י המל"ל, נכויות זמניות בשיעורים של 60%, 100% ו- 40% (להלן: " התקופה הראשונה"), ומיום 1.3.01 ועד יום 9.7.03 (להלן: " התקופה השניה"), נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 19%. כשלוש שנים ורבע לאחר התאונה - ביום 9.7.03, בעקבות ניתוח נוסף בידו של המנוח, נקבעה לו נכות זמנית בשיעור של 40% (להלן: " התקופה השלישית"). כחודשיים לאחר מכן נפטר המנוח, כאמור - ללא קשר לתאונה.

אין חולק שמהתאונה ועד לפטירתו לא חזר המנוח לעבודה.

טענת הנתבעות לפיה קיבל המנוח משכורת גם עבור מחצית חודש אפריל 2000 (עד לכניסת פיטוריו לתוקף), לא הוכחה, ותלוש השכר האחרון שהוגש הינו מחודש 3/00.

כאב וסבל -

נכותו הצמיתה של המנוח היתה, כאמור, בשיעור של 19%. הנכות שנקבעה לו כחודשיים לפני פטירתו היתה נכות זמנית, אשר לא ניתן לחשב לפיה את הפיצוי בגין כאב וסבל.

לפיכך, לפי 19% נכות ו - 15 ימי אשפוז, ובניכוי גיל, מגיע למנוח, נכון להיום, פיצוי בסך של 31,061 ש"ח.

הפסדי השתכרות -

לגבי התקופה הראשונה, קשה לדעת כמה זמן, לולא התאונה, היה עובר עד שהמנוח היה מוצא עבודה, אם בכלל, בין היתר גם בהתחשב בגילו, אולם לאור כך שהוא עבד, ברציפות, ולאור תצהיר האחראי עליו במקום העבודה, מר אברהם אליצור, מוכנה אני להניח שהוא היה מוצא עבודה בתוך 6 חודשים ממועד פיטוריו, ובחודשים אלה הוא היה זכאי, לולא התאונה, לדמי אבטלה.

לפיכך, לגבי תקופה זו (10.5 חודשים) נכון יהיה לפסוק לתובע, את מלוא ההפסד, על פי ממוצע שכרו, דהיינו - סך של 56,700 ש"ח.