פסק-דין בתיק א 215875/02

א.        עיקר העובדות וטענות בעלי הדין

1.         התובעת הינה בעלת בית בן 6 חדרים ברח' מלכי ישראל 61 בראש העין (להלן: "הבית"), אותו רכשה בשנת 1998, בכפוף לזכויות שכירות של הנתבעת. הנתבעת הינה חב' בע"מ המשכירה את הבית לכ - 20 עובדיה הזרים.

ביום 22.10.95 שכרה לראשונה הנתבעת את הבית מאת רחמים ורזיאל אחרק (להלן: "הבעלים הראשונים"). בהסכם השכירות שבין הנתבעת לבעלים הראשונים צוין, כי הליקויים הקיימים בדירה הינם "חלק מהדירה לא מסויד, מקלחת חסר קרמיקה יושלם על ידי המשכיר" (סעיף 14 להסכם השכירות).

2.         ביום 26.5.99 שלחה הנתבעת הודעה לתובעת, בה הודיעה כי היא מעוניינת להאריך את הסכם השכירות בחודש אחד, מיום 13.5.99 ועד ליום 13.6.99 (נספח ד' לתצהיר התובעת), למרות זאת לא פינתה הנתבעת את הבית ביום 14.6.99 ולפיכך, נחתם הסכם שכירות נוסף (להלן: "ההסכם הנוסף") בין התובעת לנתבעת.

ההסכם הנוסף נחתם לתקופה של שנה, דהיינו עד ליום 13.6.00.

3.      לגרסת התובעת, בתחילת חודש יוני 2000, פנתה אליה הנתבעת בעל פה וביקשה אורכה לפינוי הדירה. התובעת הסכימה לכך, אך, הדגישה כי הסכמתה כפופה לאמור בסעיף 10 ד' להסכם השכירות, דהיינו, מימוש זכותה לפיצוי המוסכם לאחר איחור של חודשיים במסירת הבית  (להלן:"חודשי חסד"). אין חולק כי, הנתבעת פינתה את הבית רק ביום 27.9.00; לא זו בלבד שהנתבעת איחרה במסירת הבית לתובעת מעבר לחודשיים ימים, היא גם לא שילמה לתובעת את דמי השכירות בגין חודשים אלו, אלא לאחר הגשת כתב התביעה ( לאור סע' 12 לתצהיר התובעת ) ואף לא את הפיצוי המוסכם הנקוב בסעיף 10 ד' כאמור לעיל.

4.      התובעת טוענת בסיכומיה ובתצהירה כי במהלך הקד"מ הובהר, כי בעוד שסכום דמי השכירות עבור התקופה שבין 14/6/00 - 13/8/00 ,הופקדו ע"י הנתבעת,  דמי  השכירות בגין התקופה שבין 14/8/00 -  27/9/00, בסכום של 1200 $  שולמו רק תקופה מסוימת לאחר הקד"מ.  בפועל, שילמה הנתבעת סכום של 5224.5 ש"ח במקום סכום של 5640 ש"ח שחושב ע"י התובעת

( המירה את הסכום הדולרי לשקלי ).

על כן, טוענת  התובעת כי על הנתבעת לשלם את ההפרש בסך של 415 ש"ח, וכן, סכום של פיצוי מוסכם, עפ"י סע' 10 ד', בסכום של 30,174 ש"ח המחושב על בסיס של שלושה וחצי חודשי איחור בפינוי הבית.

5.         התובעת מוסיפה וטוענת כי עוד ביום 22/8/00, דרשה מן הנתבעת לתקן את כל הנזקים אשר נגרמו לבית, אך, הנתבעת לא עשתה כן.

            התובעת הצטיידה בחוו"ד של השמאי צבי בראון להערכת הנזקים בדירה; וזה קבע בחוו"ד אומדן עלות תיקון הנזקים הוא בסך של 12,624 ש"ח כולל מע"מ.

            עוד טענה התובעת כי בשל הנזקים הרבים, לא היה הבית ראוי למגורים למשך תקופה ארוכה.

התובעת דורשת מהנתבעת סכום דמ"ש אותו הייתה מקבלת לו הבית היה ראוי למגורים, והייתה משכירה אותו לאחר, בסך של 16,920 ש"ח.

6.         בנפרד ובמובחן טענה התובעת לנזקים עקיפים בגין התנהגות הנתבעת; אובדן ימי עבודה, הוצאות נסיעות וכן, עגמת נפש ואובדן הנאה ובגינם טענה לפיצוי לפי שיקול דעתו של ביה"מ עפ"י סע' 13 לחוק החוזים (תרופות).

            סה"כ תביעת התובעת נגד הנתבעת הסתכמה לסכום של 76,434 ש"ח.

7.         מנגד טענה הנתבעת כי בהסכם השכירות עם הבעלים הראשונים צוין מפורשות כי נזקים במושכר הנובעים מבלאי  יחולו על המשכיר, קרי, על התובעת (סע' 8 (א) להסכם) עקרון זה מובנה גם בסעיף 5(ב) להסכם הנוסף.

עוד מוסיפה הנתבעת כי התובעת או הבעלים הראשונים לא ביצעו, במשך כל תקופת השכירות, עבודות תחזוקה כלשהם במושכר; הנתבעת מכחישה טענות התובעת כי גרמה לבית נזק.

7.      לשיטת הנתבעת התנאי המזכה את התובעת בפיצויים קבועים מראש על פי סע' 10 ד' להסכם השכירות, לא מתקיים באשר התובעת הסכימה להארכת משך תקופת השכירות ומכאן שאין מדובר כלל באי קיום התחייבות.

9.   הנתבעת טוענת כי ממצאי חוו"ד השמאי, מטעם התובעת, מחזקים דווקא את טענותיה שכן, כל הפגמים המפורטים בחוו"ד מלמדים על כך שאלו נוצרו כתוצאה מבלאי ומשימוש סביר ועוד מוסיף השמאי בחוו"ד כי הובחנו בבית שיפוצים שבוצעו ע"י השוכרת.