פסק-דין בתיק א 21484/05

1.         התובעת, חברה המספקת שירותי גז, הגישה תובענה כספית בסדר דין מהיר נגד הנתבעת על סך 2,831 ש"ח. לטענת התובעת היא התקשרה עם הנתבעת בחוזה להספקת שירותי גז לדירתה של הנתבעת בקרית אתא. בגין שירותי גז אלו, כנטען על ידי הנתבעת, נותרה הנתבעת חייבת לה הסכום האמור. לכתב התביעה צרפה התובעת דו"ח כרטסת, המתיימר לאמת את החוב האמור.

2.         הנתבעת התגוננה בפני התביעה. היא הודתה בכך שמחודש אוגוסט 1978 עד לחודש אוגוסט 1998 התובעת סיפקה שירותי גז לדירתה הנ"ל. לטענת הנתבעת עקב מחסור כלכלי שלה היא נותקה מאספקת הגז של התובעת משנת 1998. מאז ועד היום לא חודשה צריכת הגז האמורה באופן שסכום התביעה הוכחש. הגנתה של הנתבעת, כך אקדים ואציין, הייתה מפורטת ומבוררת. היא חייבה מתן מענה עובדתי מפורט לטענות ההגנה המפורטות שלה. וכך, דרשה במפגיע הנתבעת כי התובעת תתכבד ותציין את פרטי חידוש אספקת הגז, כשם שתוכיח, לכאורה, הכיצד נרשמו בדו"ח הכרטסת שלה סכומים מופלגים לפרקי זמן קצרים יחסית.

            בהמשך אף דרשה הנתבעת גילוי מסמכים ספציפיים המאמתים את טענות ההגנה האמורות, ואלו לא ניתנו.

3.         בעקבות הדרישות האמורות הונח בפניי תצהירו של מר אורן גרונברג (להלן - "גרונברג"), מטעם התובעת. התצהיר האמור היה תצהיר קצר ולקוני. הוא לא התמודד, כמעט לחלוטין, עם טענות ההגנה של הנתבעת. כל שחידש תצהירו של מר גרונברג היא הוספת מסמך נוסף באשר לפרטי חובה של הנתבעת. אקדים ואציין כי שני המסמכים האמורים סותרים אחד את השני. הם בוודאי שוללים את יומרתה של התובעת לייחס למסמכים האמורים תוקף של "רשומה מוסדית".

4.         מדו"ח הכרטסת של התובעת נלמד כי קיימת "יתרת פתיחה: 0.00". משמע הדבר מאמת, לכאורה, את מצב "הפתיחה" על פיו הנתבעת לא חייבת לתובעת דבר. בהמשך נטען כי בגין התקופה שמ-9.8.01 עד 11.9.01 חייבת הנתבעת סכום של  1,076.5 ש"ח ובגין התקופה שמיום 29.2.04 ועד 1.4.04 חייבת הנתבעת סכום של 1,755.31 ש"ח.

            מתצהירו של גרונברג נלמד, בניגוד למיומר במסמך האמור, כי החוב על סך 1,076.5 ש"ח "מורכבת מחוב עד לשנת 2001". הכיצד הדבר מתיישב עם התאריכים המפורטים על פיהם מדובר בתקופה קצרה שמ-9.8.01 עד 11.9.01? בהמשך נאמר כי החיוב השני מורכב "מחוב מיום 9.8.01 עד 17.2.01 שנאמד על סך 1,755.31 ש"ח". הכיצד הדבר מתיישב עם התאריכים המפורטים על פיהם מדובר בתקופה אחרת שמ- 29.2.04 ועד 1.4.04?

            ועל מנת להרבות מהומה ומבוכה המסמך השני שצורף לתצהירו של גרונברג מצביע על כך שהחיוב הראשון על סך 1,076.5 ש"ח  נסב באשר לחודשים 5/01 עד 6/01. והגם שחיוב הצריכה בגינו הוא 0.00, הרי הסך 1,076.5 ש"ח נמצא תחת הרישום "שונות", שטיבו לא הוברר לי. באשר לחיוב השני על סך 1,755.31 ש"ח מצויין כי הוא בגין החודשים 01/04 עד 02/04, בניגוד לגרסה הקודמת על פיה הוא מיום 29.2.04 עד 1.04.04.

            קשה להלום מידה כה רבה של חוסר רצינות ברישומיה של התובעת, שלמעט העובדה שהם עושים רושם, כרישומים ממוחשבים, אין בהם מתום.

5.         הנתבעת טוענת, ולנוכח הנתונים האמורים ברי שטענתה מסתברת כהגיונית, כי היא חבה לנתבעת חוב ישן בשיעור 500 ש"ח לערך. לנוכח מצוקתה הכלכלית לא עלה בידיה לשלם החוב האמור מעולם. החוב האמור, לכל הדעות, התיישן זה מכבר. התובעת מבקשת, איפוא, להיפרע בגין חוב ישן, כאשר היא עוטה עליו מחלצות של חוב שוטף חדש.

            התובעת טוענת להיתממותה של הנתבעת. גרונברג מציין כי התובעת שיגרה לנתבעת, מידי חודש בחודשו, חיוב חשבון. דא עקא, אם אכן אלו הם פני הדברים פליאה היא בעיניי מדוע לא מצויים בפניי חיובים חודשיים רבים אלו, ואף הרישומים שבפניי אינם מתיישבים עם חיובים חודשיים שוטפים כאלה. 

6.         משעה שאלו הם פני הדברים מתיימרת התובעת, בגדר סיכום טענותיה, להרחיב חזית בצורה נפסדת ובוטה. וכך, בסעיף 3 לסיכום הטענות, טוענת התובעת לראשונה כי מעת לעת הייתה התובעת מנתקת לסירוגין ומחדשת את שירות הגז לדירת הנתבעת, ואולם טיעון עובדתי זה לא נטען מעולם, ואף תצהירו של גרונברג והמסמכים שצירף אינם מאמתים זאת. בסעיף 35 לסיכום טענותיה מתיימר ב"כ התובעת, שוב תוך הרחבת חזית והגנבת ראיות, ליתן הסברים מפורטים חדשים לעניין מרכיבי החוב הנטען. מבלי להיכנס לפרטים, עסקינן בגרסה חדשה לחלוטין, שלא באה לידי ביטוי עד הנה, וממילא לא ניתנה הזדמנות לנתבעת להתגונן בפניה. ועוד נטען בגדר סיכומי הטענות, לדוגמה בסעיף 33, כי הנתבעת מפעם לפעם שילמה לתובעת תשלומים מתשלומים שונים. אכן טענה חשובה ביותר, שיכולה הייתה אף להזים את הגנתה של הנתבעת. ואולם ראוי היה שתשלומים אלו, ככל שבוצעו בכלל, יוכחו בכתובים  במערכת החשבונאית של התובעת.

7.         הנתבעת, כאמור, מודה בפה מלא בחוב ישן שגמל עד חודש אוגוסט 98. באשר לחוב זה היא טוענת טענת התיישנות ברורה ומפורטת. התובענה שבפניי הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות. אין לי אלא להניח שעל מנת לעקוף את מגבלת ההתיישנות הציגה התובעת מסכת עובדתית שאין לה שחר. ולא זו אף זו, אף במסכת העובדתית האמורה נמצאו סתירות לרוב והיא אינה זוכה לכל אמון מטעמי.

8.         הנתבעת ייצגה את עצמה. משום כך אין בדעתי לחייב בשכ"ט עו"ד. אחייב בהוצאות שיהלמו את הטרחה אותה נאלצה הנתבעת להשקיע, בהדיפתה של תביעה זו.

9.         לפיכך, הנני דוחה את התביעה.

            הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,400 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

10.        המזכירות תמציא העתק מפסק דיני לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום ל' בתשרי, תשס"ז (22 באוקטובר 2006) בהעדר הצדדים.