פסק-דין בתיק א 214642/02

בפני תובענה כספית על סך 1,617,136 ש"ח שהוגשה ע"י רוכש דירה כנגד מוכריה וכנגד עורך הדין שטיפל בעיסקה.

רקע עובדתי

הסכסוך נסב סביב זכות במקרקעין, אשר הוגדרה על ידי בעלי הדין כדירה בת 3 חדרים, מטבח וחדרי שירות בקומת הגג בבניין בן 7 קומות המצוי ברח' דרך נמיר 134 ת"א (להלן: "הדירה") והידועה גם כחלקה 548 בגוש 6106 תת חלקה 17 והנמצאת בשכונת בבלי בת"א.

חדר אחד של הדירה היה בנוי מבלוקים ואילו שני החדרים הנוספים היו בנויים, חלקם או מרביתם, מעץ. המטבח וחדר האמבטיה קורו בגג אזבסט.

בחודש אוקטובר 1997 פירסמו הנתבעים 1 ו-2 מודעה בעיתון בה הציעו למכירה את הדירה נשוא ענייננו תמורת סך של 250,000$.

התובע נענה למודעה, ביקר בדירה ביחד עם אימו ואחיו וזו נשאה חן בעיניו עד מאד והוא הביע את רצונו לרכשה.

ביום 16.10.97 נחתם בין התובע לבין הנתבע מס' 1, כיום עו"ד ואז משפטן שעבד במס הכנסה ואשתו (להלן: "גילבאי") זכרון דברים שנערך בכתב יד על ידי גילבאי ובו סוכם על מכירת הדירה + חניה אחת תמורת סך של 230,000$.

במעמד חתימת זכרון הדברים חתם התובע על נספח בו הצהיר כי ידוע לו כי "חלקים מהדירה" נבנו ללא היתר.

התובע פנה לעו"ד מטעמו, הנתבע מס' 3 (להלן: "עו"ד ברגר") על מנת שיטפל בעיסקה.

עו"ד ברגר הכין חוזה מכר אשר נחתם על ידי בעלי הדין ביום 22.10.97 לפיו הדירה, בתוספת 2 חניות, נמכרת לתובע תמורת 230,000$.

להסכם המכר צורפה הצהרת גילבאי לפיה הצהירו כי במהלך 18 השנים האחרונות עובר לחתימת ההסכם לא הוגשה על ידי עירית תל אביב כל תביעה בגין בניה בלתי חוקית בדירה וכי לא הוצא בגינה צו הריסה במהלך תקופה זו.

החוזה הופקד במשמורת אצל עו"ד ברגר ולא נמסר לצדדים במעמד החתימה, על מנת לאפשר לעו"ד ברגר לבצע את הבדיקות הדרושות שכן החוזה נחתם במהלך חג הסוכות, תקופה בה סגורים משרדי העיריה ומשרדי הממשלה.

לאחר תום חופשת הסוכות ביצע עו"ד ברגר את הבדיקות שסבור היה שיש לבצע והודיע לתובע כי ניתן לבצע את העיסקה.

בתחילת חודש אפריל 98' קיבל התובע את החזקה בדירה, הרס את חלקי המבנה שהיו בנויים מעץ ו/או אחרים והחל בבנייה חדשה, עשויה יציקות עמודים ובלוקים, תוך הוספת חדר נוסף ותוך גלישה אל עבר לקו הבנין.

חיש קל הוציאה עירית ת"א צו הריסה מנהלי כנגד הבניה ולאחר משאים ומתנים הרס התובע את כל הבנוי על הגג והחל בתהליך של הוצאת היתר בניה, תהליך שהשתרע על פני שנים לאור העדר אחוזי בניה ולאור הצורך לנקוט בהליכי הקלה וויתור השכנים על זכויותיהם.

מכל מקום, בסופו של תהליך קיבל התובע בשנת 2002 היתר לבנית דירה בת 3 חדרים+ ממ"ד+ פרגולה והדירה החדשה, אשר מוערכת על ידי שמאי הנתבעים בכ- 360,000$- 390,000$, אמנם נבנתה לתלפיות והתובע מתגורר בה ביחד עם זוגתו ובתו.

הטרוניה המרכזית נשוא התובענה מתמקדת בטיעון לפיו הצהירו גילבאי בפני התובע כי הפגם שדבק בדירה מחמת בניה בלתי חוקית מתמקד במטבח בלבד ששטחו כ- 4.5 מ"ר, שעה שבפועל נתברר כי הדירה רשומה בטאבו בשטח של 21.5 מ"ר בלבד וכי כל כולה ללא היתר בניה. עוד נטען להתרשלות הפרקליט שטיפל בעיסקה.

טענות הצדדים

כנגד גילבאי טוען התובע למצגי שוא, הטעיה, הונאה ותרמית. לדבריו, ידעו גילבאי כי דירתם בנויה ללא היתר, כי ההיתר היחידי בנמצא מתייחס לחדר מכונות בשטח של 21 מ"ר וכי הוצאו בעבר כנגד הדירה צווי הריסה, והסתירו זאת ממנו.

התובע טוען כי גילבאי הציגו בפניו מצג שוא לפיו רק התוספת למטבח בשטח של כ 4.5 מ"ר בנויה ללא היתר, וכי העלימו ממנו במכוון את נסח הרישום וחשפו בפניו רק את שטר המכר, היוצר לכאורה את הרושם כי הכל כשורה. לדבריו, לו ידע את האמת לאמיתה, לא היה רוכש כלל את הדירה. עוד טוען התובע כי הנתבעים עשו שימוש ציני במגבלת הראייה ממנה הוא סובל וניצלו את חוסר יכולתו לבדוק את הטעון בדיקה.

כנגד עו"ד ברגר טוען התובע לרשלנות ולאי מילוי חובותיו המקצועיות והאתיות כעו"ד.