פסק-דין בתיק א 214496/02

מבוא

1.         התובע, ראבי תייסיר (להלן:"התובע"), יליד 6/9/63, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 22/1/02 (להלן: "התאונה").

2.         הנתבעות אינן כופרות בחבותן לפצות את התובע, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, והמחלוקת הינה, בשאלת גובה הנזק בלבד.

מהות הפגיעה והנכות

3.         לאחר התאונה, נבדק התובע, בחדר המיון, בבי"ח קפלן. מתעודת חדר המיון עולה כי התובע התלונן על כאבי צוואר וגב תחתון. למחרת, פנה התובע בשנית, לחדר המיון, בבי"ח מאיר, והתלונן על כאבי צוואר, גב תחתון וכאבים בעין שמאל. התובע המשיך להתלונן, על כאבי ראש, צוואר וגב תחתון והופנה לטיפולי פיזיותרפיה.

4.         ד"ר אייל סגל, אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, ציין כי בבדיקת התובע, נמצאה הגבלה קלה בהפניית הצוואר, לימין ולשמאל.

ד"ר סגל העריך את נכותו של התובע, בגין פגיעה הצווארית, בשיעור של 3.5%, באופן חלקי ומותאם לסעיף 37(5) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956.

המומחה לא זומן לחקירה ובנסיבות אלה, ראיתי לאמץ את חוות דעתו.

הפסדי השתכרות  בתקופת אי כושר לעבודה

5.         התובע עבד עובר לתאונה ועובד עד היום, בעיריית הרצליה כמפעיל טרקטור, ואחראי אחזקה וניקיון, בחופי הים שבתחומי העיר הרצליה.

6.         התובע העיד כי לאחר התאונה, נעדר מעבודתו, עד ליום 10.5.02, בהתאם לתעודות מחלה שצורפו כנספח ה' לתצהיר. התובע, הוסיף וציין כי בתקופת ההיעדרות שלאחר התאונה, קיבל שכר על חשבון ימי חופשה צבורים שעמדו לרשותו וכן על חשבון ימי חופשה עתידיים.

7.         הנתבעות חולקות על סבירות תקופת אי הכושר הנטענת ומסתמכות, בעניין זה, על הערכת המומחה הרפואי, בדבר תקופת אי הכושר שלאחר התאונה. כן חולקות הנתבעות על ההפסד הנטען.

8.         ד"ר סגל, העריך את הנכות הזמנית, בתקופה שלאחר התאונה, בשיעור של 100% - אי כושר מלא, למשך 6 שבועות מיום התאונה ולאחר מכן, נכות זמנית, בשיעור של 30%, למשך 6 שבועות נוספים.

עדותו של התובע כי נעדר מעבודתו, עד ליום 10.5.02, בהתאם לאישורי מחלה שניתנו בידו, על ידי הרופאים המטפלים, אמינה עלי אלא שיש לזכור כי תקופת אי כושר לעבודה, שהינה למעשה, תקופת נכות זמנית, יש להוכיח, ככל "נושא רפואי", באמצעות חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, ראה לעניין זה; רע"א 6706/95 בטוח חקלאי אגודה שיתופית הדדית בע"מ נ' לשם ואח', פ"ד מט (5) 133.

יחד עם זאת, חוות דעתו של המומחה הרפואי הינה בגדר ראיה המובאת בפני בית המשפט אשר לו נתונה הסמכות להכריע בשאלות השנויות במחלוקת ובכלל זה, בשאלות שברפואה, ראה לעניין זה; ע"א 2160/90 רז נ' לאף ואח', פ"ד מז (5) 170, ע"א 7991/096 אלקבהא נ' כנעאן ואח', תק-על 2000 (1) 181.

כאמור, עדותו של התובע כי נעדר מהעבודה, עד ליום 10.5.02, בהתאם לתעודות מחלה שניתנו בידו ע"י הרופאים המטפלים, אמינה עלי. מנגד, עומדת קביעת המומחה, בדבר תקופת אי הכושר הסבירה, בנסיבות הפגיעה. אמנם המומחה הרפואי לא נחקר, אך נראה לי כי בהתחשב במהות ואופי הפגיעה ובכך שעבודתו של התובע, הינה עבודה פיזית, בעיקרה, סביר יהא להכיר, גם בתקופת הנכות הזמנית, כתקופת אי כושר מלאה, דהיינו, תקופת אי כושר כוללת של שלושה חודשים, לאחר התאונה.

9.         כאמור, התובע העיד כי בתקופת ההעדרות מהעבודה, קיבל את שכרו על חשבון ימי חופשה שנצברו לזכותו וכן על חשבון ימי חופשה עתידיים (עמ' 8 לפרוטוקול). עיון בתלושי השכר שהוגשו מטעם התובע, מלמד כי אכן בחודשים ינואר - מאי 2002, נוצלה כל יתרת ימי החופשה שעמדה לזכות התובע, לרבות ימי חופשה עתידיים (ראה נתוני ניצול ימי חופשה בתלושי השכר לחודשים ינואר - מאי 02).

            התובע זכאי להנות מימי החופשה שנצברו לזכותו ומששכרו בתקופת אי הכושר לעבודה, שולם על חשבון ימי חופשה צבורים, זכאי התובע לפיצוי בגין הפסד השכר, בתקופת אי הכושר לעבודה.

השכר החודשי הממוצע, בשנה שקדמה לתאונה, מסתכם בסך של 10,963 ש"ח ברוטו לחודש ולאחר ניכוי מס, סך של 8,727 ש"ח נטו (ראה נתוני שכר וניכוי מס מצטברים מתלוש השכר לחודש 12/01). בהתחשב בכך שנוצלו ימי חופשה מחד ומאידך, שולמו בתקופת ההעדרות, חלק מרכיבי השכר הקבועים, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין הפסד שכר בתקופת אי הכושר לעבודה, משך שלושה חודשים, בסכום גלובלי של 20,000 ש"ח ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מאמצע התקופה (22/3/02), סך של 25,980 ש"ח.

            הפסדי השתכרות וכושר השתכרות

10.        התובע שב לעבודתו, בחודש מאי 2002, ומאז ועד היום, הינו ממשיך בה כסידרה ולא זו בלבד שלא נגרם לו כל הפסד שכר, אלא ששכרו אף הושבח ועלה.

בנסיבות אלה, משלא הוכח כל הפסד השתכרות, אין מקום לפסיקת פיצוי בגין הפסדי השתכרות בעבר.