פסק-דין בתיק א 214286/02

בפני תביעה שעניינה חוב נטען ע"י התובעת, בגין פרויקטים שונים שהיא ביצעה כקבלן משנה של הנתבעת.

התובעת, חברה בע"מ העוסקת בייבוא, שיווק ומכירה של מערכות כיבוי אש "ירוקות" (שאינן פוגעות באוזון). הנתבעת הינה חברה בע"מ העוסקת בעבודות בנוגע למערכות גילוי וכיבוי אש. במהלך השנים 2000 עד המחצית הראשונה של שנת 2002 זכתה הנתבעת במכרזים בפרויקטים שונים בארץ, בתחום עיסוקה. בין הצדדים הוסכם כי התובעת תבצע כקבלנית משנה של הנתבעת עבודות במספר פרויקטים בארץ, בין השאר, פרויקט ארנה בבת ים, פרויקט "מרכז העסקים" ברמלה, פרויקט מגדלי טויוטה, פרויקט תחנת הרכבת ברחובות, פרויקט תחנת רכב פרדס חנה, פרויקט ביה"ס חתני פרס נובל ופרויקט בית נועם בקרית אונו.

לטענת התובעת, נותרה הנתבעת חייבת בגין הפרויקטים האמורים סך כולל של 333,560.35 העומד נכון ליום התביעה על סך של 369,022 ש"ח. הנתבעת מכחישה את החוב בכלל, וביחס לכל פרויקט ופרויקט בפרט, וכן טענה כי בין הצדדים היו הסכמי ""גב אל גב" (back to back), כי התשלום בגין חלק מהפרויקטים בוצע ישירות לתובעת על ידי המזמין, וכן טענות קיזוז.

התובעת הגישה בקשה לתיקון כתב תביעה בה עתרה למחיקת סעיפי התביעה המתייחסים לפרויקט תחנת הרכבת ברחובות ופרויקט ביה"ס חתני פרס נובל, וזאת בשל כך, שהתברר לה כי הכספים בגין אותם שני פרויקטים נגבו ישירות מהמזמינים, ומשכך אין עוד צורך בתביעתם. הנתבעת התנגדה לתיקון זה, בין השאר, מהטעם, שלטענתה, מעיד הדבר על התנהלותה הלא תקינה של התובעת וניסיונה לגבות את הסכומים האמורים פעמיים שלא כדין.

ביום 16/2/2005 ניתנה החלטת כב' השופטת נ' גרוסמן המקבלת את הבקשה. הנתבעת בחרה להשאיר על כנו את כתב הגנתה המקורי, שהתייחס גם לשני פרויקטים אלו מאחר, ולטענתה, הדיון בהם רלבנטי לעניין טענות הקיזוז שלה. לפיכך צומצמה התביעה לחמישה פרויקטים (פרויקט ארנה בבת ים, פרויקט "מרכז העסקים" ברמלה, פרויקט מגדלי טויוטה, פרויקט תחנת רכבת פרדס חנה ופרויקט בית נועם בקרית אונו), וסכומה הועמד לאחר התיקון על סך של 287,180.68 ש"ח, נכון למועד הגשת התביעה.

חלק הארי של טענות הצדדים מתרכז בפרויקט "בית טויוטה", ומשכך אדון בו ראשון.

פרויקט מגדלי טויוטה.

הצדדים מסכימים כי בחודש יולי 2000 קיבלה התובעת מהנתבעת את תוכניות המבנה והמפרט הטכני של מערכת גילוי אש ועשן, שנערכו ע"י המזמין, וכי בהסתמך על מסמכים אלו, הגישה התובעת לנתבעת הצעת מחיר פאושלית בסך 335,555 ש"ח, לא כולל מע"מ.

לטענת התובעת, בגין פרוייקט זה, נותרה הנתבעת חייבת לתובעת סך של 232,821.14 ש"ח כולל מע"מ.

המחלוקת הראשונה שבין הצדדים ביחס לפרוייקט בית טויוטה נוגעת למהות ההתקשרות ובין כך מחלוקת עיקרית האם מדובר בחוזה שבו תניית "גב אל גב" ומה משמעותה.

השניה, דינן של העבודות "החריגות" שנטען שבוצעו ע"י התובעת.

השלישית, דינן של טענות הקיזוז שהעלתה הנתבעת.

התובעת טוענת בסיכומיה טענה כללית ביחס לכל הפרויקטים, כי יש להבחין בין פרויקטים בהם פעלה גם לביצוע עבודות לבין פרויקטים בהם פעלה רק לאספקת חומרים, וזאת בהתייחס לדיון בסוגיית ההתקשרות ה"גב אל גב". לטענתה, בכל הנוגע לפרויקטים בהם פעלה רק לאספקת סחורה, מקום בו ספקה אותם, לא יכולה להיות מחלוקת כי על הנתבעת לפרוע את החוב בגין האספקה. עוד טוענת התובעת, כי בכל הנוגע לשאלת ה"גב אל גב" ביחס לכל הפרויקטים, יש להפריד בין מרכיב ההזמנה והאספקה של הסחורות לבין מרכיב ביצוע העבודות. לגבי מרכיב אספקת הסחורה - אם סיפקה סחורה, על הנתבעת לשלם בגינה. לעניין העבודות - מקום בו התעוררה מחלוקת בין הצדדים, על בית המשפט להכריע לגופה.

אקדים ואומר כי טענה ואבחנה זו הועלו ע"י התובעת לראשונה בסיכומיה, ומהוות הרחבת חזית, אשר הנתבעת התנגדה לה. בשל כך בלבד יש לדחות טענה זו.

גם לגופו של עניין, אין לקבל את ההפרדה שמבקשת התובעת לערוך בין רכיבי אותה התקשרות (בין אספקה לבין ביצוע עבודה). מדובר בהפרדה מלאכותית שאינה אפשרית, ואינה עומדת בקנה אחד עם ההתקשרות שבין הצדדים כפי שעולה מ"הסכם להזמנת עבודה למערכת גילוי וכיבוי אש עבור פרויקט מגדלי טויוטה". בין הצדדים קיימת אמנם מחלוקת לעניין נוסח הסכם ההתקשרות המחייב בנוגע לתנית ה"גב אל גב", וכל אחד מהצדדים הציג את הנוסח התקף לדעתו באשר לסעיף זה, ולכך אתייחס בהמשך, אך אין ביניהם מחלוקת לגבי סעיפי מהות ההתקשרות. מהתקשרות זו עולה בברור כי ההתקשרות לאספקת סחורות ולביצוע עבודות היא בבחינת מקשה אחת, בלתי ניתנת להפרדה.

בין הצדדים מחלוקת לעניין קיומה של תנית "גב אל גב" בהסכם ההתקשרות בפרויקט זה. כל אחד מן הצדדים הציג נוסח הסכם התקשרות, אשר לטענתו הוא התקף, כשהשוני היחידי ביניהם נוגע לתנית ה"גב אל גב". למרות זאת, יובהר כי גם מבלי להידרש למחלוקת זו, אליה אתייחס בהמשך, הרי שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה, לפי מה שכן מוסכם בין הצדדים ואין עליו מחלוקת, ולא הציגה חשבון מאושר, בגין החוב הנטען על ידה. בהסכם ההתקשרות שנחתם בין הצדדים נקבע:

" המזמין ישלם את תמורת ההזמנה רק לאחר ביצוע ובדיקה מתאימה לתנאי ההזמנה ואחרי שהמזמין אישר את החשבון שהוגש".

סעיף זה מופיע בשני הנוסחים השונים של ההסכם שהוצגו ע"י הצדדים.

לטענת הנתבעת, התובעת לא צרפה כל חשבון לאישור. לטענתה, התובעת שלחה לאישורה חשבון, שלא הוגש ע"י התובעת, המתחלק ל"עבודות" (בסך 117,983 ש"ח) ול"חריגים" (בסך 106,426 ש"ח), אך המזמין סרב לאשר את החריגים. לגבי העבודות, טענה הנתבעת כי המזמין הראשי לא אישר סכום של 76,181 ש"ח שנדרש בשל עבודות שלא בוצעו ולא שילם אותו לנתבעת. משכך גם היא לא אישרה ולא שילמה סכום זה לתובעת. מיתרת הסכום, 41,801 ש"ח, טוענת הנתבעת כי היא הודיעה לתובעת שהיא מקזזת סך של 2,340 ש"ח בגין נזקי הצפה, ואישרה לתשלום סך של 39,462 ש"ח בלבד. סכום זה, שולם בדיעבד, לטענת הנתבעת, בדרך של קיזוז.