פסק-דין בתיק א 214075/02

לפניי בקשה לסילוק תובענה על הסף. לחלופין, מבוקש למחוק את התביעה של המשיב 3 על הסף, בשל העדר יריבות בינו לבין המבקשת.

תמצית העובדות וההליכים הרלבנטיים

1.      המשיבים הינם בני משפחה, בעלי ומחזיקי משק חקלאי במושב גאולים, הכולל שטחי חקלאות ופרדסים, אשר שימשו לפרנסתם.

2.      בשנת 1999 הגישו המשיבים כנגד נתבעים אחרים, תביעה לבית משפט זה, בגין הנזקים הנטענים לפרדסיהם (ת"א 59281/99). במסגרת זו טענו המשיבים, כי נזקי פרדסיהם נגרמו מאבק שנוצר בתהליך ייצור הבטון במפעל שהוקם בסמוך לחלקתם (להלן: "התביעה הראשונה").

3.      בשנת 2002 הוגשה על-ידי המשיבים תביעה זו, בה נטען כי נזקי פרדסיהם נגרמו במהלך ביצוע עבודות תשתית להקמת הישוב צורן, שכללו, בין היתר, פלישה ושימוש בשטח נחלתם של המשיבים, והקמתה וסלילתה של דרך המובילה ליישוב. (להלן: "התביעה השנייה").

4.      לאחר שנדחתה התביעה הראשונה, בפסק הדין שניתן על-ידי בית המשפט (כב' השופטת מארק) ביום 6.10.2005, עותרת המבקשת בבקשה שלפניי, אליה הצטרפו גם המשיבים הפורמלים 1, 3 ו-4, למחיקת תביעה זו .

טענות הצדדים

5.      המבקשת טוענת, כי מאחר ובתביעה הראשונה נפסק, כי הגשת שתי תביעות שונות בהן מועלות טענות הסותרות האחת את השנייה הינה התנהגות בחוסר תום לב העולה כדי דחיית התביעה, הרי שממילא מבוקש להורות גם על דחיית התביעה דנן.

6.      לחלופין, טוענת המבקשת, כי בהתאם לאמור בפסק דינו של בית המשפט קמא, ניתן, ביום 3.5.1004, פסק דין בתיק תמ"ש 36031/98, בו בוטלו זכויותיו של המשיב 3 במשק הוריו. הואיל ואין למשיב 3 כל זכויות במשק, הרי שדין תביעתו להימחק על הסף.

7.      המשיבים טוענים, כי אין מדובר בהעלאת טענות סותרות, אלא באי ידיעת העובדות כהווייתן באשר לגורמי הנזק, ברצונם לשמור על זכותם להיפרע מהמזיקים הנכונים ובאי רצונם להסתכן בהתיישנות עילת התביעה, אם תידחה תביעתם הראשונה  ולא יוכלו להגיש את תביעתם כנגד מזיקים אחרים שגרמו לנזק.

המשיבים מדגישים, כי אין מדובר בהעלאת טענה הפוכה לזו שהתקבלה על-ידי המשיבים בבית המשפט, אלא בהעלאת טענות עובדתיות חלופיות, טרם שהתקבלה הכרעה כלשהי באשר לגורם הנזק לחלקתם.

8.      המשיבים טוענים עוד, כי בניגוד לנאמר בפסק דינו של בית המשפט, אין מדובר בהשתק שיפוטי, שכן תנאי לקיומו הינו הצלחה בהליך הקודם. לשיטתם, מקום בו נדחתה טענה על-ידי בית המשפט, אין בעל הדין מנוע מלהעלות טענה סותרת בהליך מאוחר, כפי שאירע במקרה דנן.

9.      אשר לטענת העדר היריבות, טוענים המשיבים, כי על אף האמור בפסק הדין בתביעה הראשונה, טרם הסתיימו ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה, באשר לזכויות המשיב 3 במשק הוריו, וטרם ניתן פסק דין סופי בעניין זה. לשיטתם, התנהלות בחוסר תום לב תוך שימוש לרעה בהליכי משפט, הינה נחלתה של המבקשת בשל סרבול, הארכת ההליך שלא לצורך והטרדות בית המשפט והמשיבים בבקשות שווא.

דיון

10.  עיון בפסק הדין שניתן בתביעה הראשונה מלמד, כי טענות המשיבים בהליך הראשון היו לנזקים בגין הכחדת הפרדסים שבחזקתם עקב האבק ותשפיכי המלט שהצטברו על אדמת הפרדסים ועל עצי ההדר הנטועים, ממפעל לייצור בטון שהוקם בסמוך לפרדסי המשיבים.

11.  מנגד, טענו הנתבעים שם, כי לא פעולת מפעל הבטון היא שיצרה את הכיסוי על עלי העצים של המשיבים, כי אבק אינו חלק מתהליך הייצור של בטון מוכן ואין הוא נוצר במפעלם. טענתם הייתה, כי בתקופה הרלבנטית לתביעה נבנה היישוב צורן, בו הוקמו מעל אלף בתים ועברו בדרך עפר החוצה את פרדסי המשיבים והמהווה דרך גישה יחידה ליישוב בעת ההיא, מאות אלפי כלי רכב בדרך הכורכר הלא סלולה, ותהליך זה יצר ענני אבק ומלט.

12.  בית המשפט קמא ציין, כי המשיבים התנגדו לטענת הנתבעים בכל תוקף, הציגו ראיות על-מנת להראות שדרך העפר הייתה קיימת עוד בטרם הוקם המפעל, ועמדו על טענתם, כי מקור האבק במפעל הבטון.

13.  דא עקא, שלפי גרסתם הנוכחית של המשיבים, הנזק שנגרם לפרדסיהם מקורו בעבודות תשתיות כלליות שבוצעו במסגרת הקמת הישוב, וכללו, בין היתר, פלישה ושימוש בנחלתם, לרבות הקמת דרך עפר המובילה ליישוב צורן וסלילתה באספלט, הסדרת תוואי גלישת חרום מבריכת מי שתייה, הסדרת תוואי לזרימת מי נגר עילי והנחת קו גלישה למי ביוב גולמי של מתקן שאיבה של היישוב.

טוענים המשיבים, כי פעולות ומעשי הנתבעות בתביעה דנן והסגת גבולם של המשיבים יצרו, בין היתר, מפגעי פסולת, שפכים וגלישת סחף, וכך נמנעה מהמשיבים האפשרות לעבד את מלוא שטחם ולהפיק ממנו את מלוא התמורה אשר ניתן היה להפיק או לחלופין להשכירו לאחר.