פסק-דין בתיק א 213541/02

התובע, רינקוב מוטי (להלן: "התובע") עורך דין במקצועו הינו שותף במשרד עורכי הדין ניסים רינקוב סנדרוביץ שותפות לא רשומה (להלן: "משרד עורכי הדין").

פרגרין קרן הון סיכון בע"מ (להלן: "הנתבעת"), הינה שותפות מוגבלת, שהתאגדה לצורך ביצוע השקעות בתחומים שונים.

לטענת התובע נערך בינו לבין הנתבעת הסכם למתן שירות הכולל בין היתר גיוס משקיעים עבור הנתבעת תמורת עמלות בשיעורים משתנים. עוד טוען התובע, כי על פי הסכמת הצדדים, חייבת הנתבעת בתשלום שכר טירחה בסך של 84,000 דולר בצירוף מע"מ תמורת שירותים שסופקו לה על ידי משרד עורכי הדין.

השירות נשוא התביעה הינו הסכם השקעה שנכרת בין הנתבעת לבין חברת ההשקעות של בנק המזרחי (להלן: " מזרחי השקעות") באמצעות התובע.

הנתבעת, לעומתו, מכחישה את חבותה כלפי התובע וזאת בהסתמך על שורה של נימוקים מצטברים וחלופיים לפי ההקשר כאשר המרכזיים שבהם הינם אלה:

א.     אי חוקיות ההסכם.

ב.      הפרת ההסכם.

ג.       הסכום הנתבע מופרז בהתחשב בתנאי ההסכם.

ההכרעה בסכסוך מחייבת התייחסות נפרדת לכל אחד משלושת הנושאים העומדים ביסוד הגנתה של הנתבעת.

א . אי חוקיות ההסכם

לטענת הנתבעת מהווה ההסכם שנכרת בין התובע לבין הנתבעת חוזה בלתי חוקי בהיותו נוגד את איסור העיסוק בתיווך החל על השותפים במשרד עורכי הדין.

שני הצדדים הרבו לעסוק בטיעוניהם בשאלה זו בדבר חוקיותו או אי חוקיותו של ההסכם תוך התייחסות נרחבת ל"תת השאלה" המתעוררת בהקשר זה ונוגעת לטיבו של ההסכם ולסיווגו, היינו, אם מדובר כלל בהסכם תיווך, אם לאו וייחדו לשאלה זו חלקים נרחבים בסיכומיהם.

בשוקלי את טענות הצדדים בעניין זה לא מצאתי את שאלת טיבו של ההסכם והגדרתו כהסכם תיווך לשאלה קרדינאלית.

בראש ובראשונה חשבתי את עצם העלאת הטיעון מצד הנתבעת לבלתי הוגן נוכח הנסיבות האופפות את חתימת ההסכם כפי שאלה הוצגו בפני.

מחומר הראיות של הנתבעת עצמה עולה כי זו נענתה לפניית התובע, להצגת השירות כשירות משפטי וזאת כמחווה כלפי ניסים, תוך טשטוש "האלמנטים התיווכיים" של העיסקה. הנתבעת איפוא במודע, התקשרה בהסכם, הגם שמהותית הינו סוג של הסכם תיווך, בעצה אחת עם התובע ובהסכמה לטשטוש מרכיביו אלה במסווה של חוזה לייצוג משפטי לכל דבר ועניין, כל אחד ממניעיו הוא. לעניין זה ראה עדותו של שי וייל, כפי שהדבר עולה מעמוד 30 לפרוטוקול מיום 09.03.05 בשורות 13-16:

"הסיבה שהמכתב כך בעקבות בקשה אישית של סנדרוביץ אלי שמשה ניסים לא יוצג כמתווך. סנדרוביץ ביקש ממני להשתמש בתואר הזה. לא הייתה לי כל בעיה לעשות את זה, כי הבטחנו שנפעל, שהמשרד של סנדרוביץ יעבוד עם הקרן בהשקעות הספציפיות. כל ההתכתבות שלי ושל סנדרוביץ, היא התכתבות חברית".

הסכמתה זו של הנתבעת שניתנה במועד הקובע ולפיה יערך ההסכם באופן שנערך מבלי שיינתן ביטוי מלא לאופי התיווכי של ההתקשרות, מחייבת אותה ומהווה כלפיה סוג של השתק כחלק מעקרון תום הלב החל על כל העניינים, לעניין זה ראה ע"א 815/81 כליפא נ' שאול ל"ו (3) ע' 78.

גם לגופם של דברים, ובהתעלם מקביעתי הנ"ל בעניין השתקתה של הנתבעת, נראית ההכרעה בשאלת סיווגו של ההסכם כחסרת תוחלת. מסקנה זו הינה בלתי נמנעת בהתחשב בכך שגם לו היינו מקבלים את עמדתה של הנתבעת וקובעים כי מדובר בהסכם תיווך, לא היה בכך כדי להביא לבטלותו נוכח אופייה האינציטנדלי של אי החוקיות. הקביעה כי מדובר באי- חוקיות אינצידנטלית בלבד, מבוססת על ההנחה ולפיה אי החוקיות במקרה זה אינה נוגעת לעצם הפעולה שאכיפתה מתבקשת. לעניין החובה לקיים הסכם הנגוע באי חוקיות אינצידנטלית, ראה ע"א 533/80 אדרעי נ' אליהו פד"י ל"ו (4) 281, בעמוד 287, והשווה לע"א 581/89 אדרי נ' רוזנברג, פד"י מ"ו (5) עמ' 679.

הואיל וכך וכבר בשלב זה של ההכרעה, יש לסכם ולומר, כי טענת הנתבעת לבטלותו של ההסכם, בהיותו בלתי חוקי, ראויה לדחייה.