פסק-דין בתיק א 21337/02

1.         התובע, יליד 27.3.38, הגיש תביעתו זו לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש), בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, ביום 29.3.01, כאשר מעד תוך כדי ירידתו במדרגות  בית הכנסת "נאות שלום" בשכונת ורדיה אשר בחיפה (להלן: "התאונה").

לגירסת התובע אירעה התאונה עקב מעשה או מחדל מצד הנתבעים לאחר שהושארו באתר הבניה, ברזלים שהיו במדרגות, אבנים, חומרי בניה, לכלוך וכן עקב העדר גידור ושילוט האוסר על מעבר במקום וכן העדר מעקה אחיזה. לעניין הפגיעות הגופניות נטען, כי עקב התאונה, התובע פנה לקופת חולים שם נבדק וצולם בצילומי רנטגן. התובע סבל מחבלות ברגל ימין, בכתף וביד ימין ולפיכך כתפו של התובע הושמה במתלה. מאחר שמצבו של התובע הלך והחמיר, נערכו בדיקות נוספות אשר הבהירו כי התובע סובל מקרע בגידי הכתף. ידו של התובע הושמה במתלה לתקופה ארוכה של יותר משלושה חודשים, והתובע עבר טיפולי פיזיותרפיה וזריקות וכן טופל במרפאת כאב.

2.         הנתבעת 1 היא חברת הבנייה, שבצעה את עבודת הבנייה של בית הכנסת ונתבע 2 הינו מנהלה של נתבעת 1 אשר ערב להתחייבויותיה בהתאם להסכם מיום 15.12.99 (ת/4 למוצגי התובע). ביחס לאמור בגירסת התובע, הנתבעים כפרו  בנסיבות אירוע התאונה ובאחריותם לאירועה. כמו כן הצדדים חלוקים בשאלת היקף הנזק שנגרם לתובע בעקבות התאונה.

שאלת האחריות:

3.         ראשית יש לבחון את שאלת האחריות של הנתבעים או מי מהם. התובע טען כי  נתבעת 1 אחראית כלפיו מכוח עוולת הרשלנות. בחינת יסודות העוולה מחייבת ראשית לבדוק, האם קיימת חובת זהירות על שני היבטיה (המושגית והקונקרטית) של נתבעת 1, כלפי התובע. האם קיימת חובה לנקוט באמצעי זהירות סבירים כנגד הסיכון. נראה כי התשובה לשאלות אלה הינה בחיוב. בנסיבות המקרה שבפני, קיימת לנתבעת 1 חובת זהירות מושגית וקונקרטית לשלומם של כל הנמצאים בבית הכנסת בזמן הבנייה והיא גם  אחראית לבל יהיו בבית הכנסת מכשולים וסיכונים גלויים ונסתרים, וכן לגידור מקומות מסוכנים והצבת שלטי אזהרה. נתבעת 1 הייתה צריכה לצפות את הנזק שיכול להיגרם לקהל המתפללים בבית הכנסת במידה ולא יוסרו אותם מכשולים וסיכונים.

המחלוקת מתמקדת בשאלה הבאה והיא האם הופרה חובת הזהירות. דהיינו האם הנתבעת 1 התרשלה כלפי התובע. שאלה נוספת ואחרונה שתיבחן היא האם יש קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק.

4.         לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות כפי שהוגש ע"י הצדדים נראה כי אומנם הנתבעת 1 הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע. לעומת זאת מצאתי כי דין התביעה כנגד הנתבע 2 להדחות. אבהיר מסקנותיי אלה.

אומנם נכון כי בניגוד לנטען ע"י התובע לא שוכנעתי כי מבחינה עובדתית ארעה התאונה עקב "מכשולים" שהותרו על המדרגות, כמו אבנים, חומרי בניה, או לכלוך אחר. התובע הביא כחיזוק לטענותיו תצהירים של מר אשר מלכה, ומר מרדכי ועקנין וכן תשובות לשאלון שהופנו לכב' השופט ר' צמח שהיה למעשה עד אשר נוכח במקום התאונה בעת התרחשותה (מוצגים 1 - 3 בתיק המוצגים מטעם התובע). בשאלון שהופנה לכב' השופט צמח, הוא נשאל האם נכון כי בעת התאונה, הייתה פזורה פסולת בניין על המדרגות ו/או בסביבתן (שאלה 8.3). העד השיב: " לא נכון. היו ברזלים שבלטו מהמעקה הבנוי שכן הבנייה טרם הסתיימה". כאשר נשאל האם נכון, כי בעת התאונה, היו פזורים על המדרגות חומרי בניין ו/או אבנים (שאלה 8.4), השיב: " לא זכור לי". כאשר נשאל האם נכון כי בעת התאונה, היו על רצפת המדרגות חוטי ברזל (שאלה 8.5), השיב: "לא". גם בתצהירים של מר מלכה ומר ועקנין לא היה זכר לאותם מכשולים שהותרו לכאורה במדרגות בצורת אבנים, חומרי בניה, או לכלוך.

5.         לעומת זאת התובע הצליח להוכיח כי בזמן התאונה לא היה מעקה למדרגות וכי היו עליהן חוטי ברזל שביצבצו מתוך הבטון. זו הסיבה ככל הנראה שהמדרגות שבנייתן טרם הסתיימה לא היו בשימוש. הנתבעים טענו כי המדרגות היו מגודרות וכן כי הוצבו שלטי אזהרה במקום.

לטענת הנתבעים, במועד מסירת החזקה במבנה, קרי מס' חודשים קודם לתאונה, הוקמה על ידם גדר סביב שטח האתר (סעיפים 12 - 13 לתצהיר נתבע 2).  לטענתם, הגדר הוסרה בשלב מאוחר יותר, כאשר החזקה במבנה כבר הועברה לידי ועד העמותה. דא עקה לא שוכנעתי בעניין עובדות אלה שנסתרו בתצהירי העדים האחרים (ראה: סעיפים 11  13 לתצהירו של מר מלכה, סעיפים 7 - 8 לתצהירו של מר ועקנין וכן תשובותיו של כב' השופט צמח  לשאלות 8.7 - 8.9).

המחלוקת הינה האם הושלמה בניית בית הכנסת והאם במועד בו ארעה התאונה לא היתה לנתבעת 1 כל אחריות למבנה שבנתה. סבורני כי יש להשיב על שתי השאלות הנ"ל בשלילה. מחומר הראיות מתברר כי לא ניתן טופס 4 למבנה וזאת בין היתר מכיוון שהנתבעת 1 טרם סיימה את העבודות במקום. טופס 4 ניתן רק ביום 19.1.04 (ת/5).

למרות האמור נמסר המבנה לשימוש העמותה, כאשר הנתבעת 1 המשיכה בביצוע עבודות גם לאחר מכן אולם משום מה הותירה חוטי ברזל במדרגות, וניתן היה להבחין בשאריות אבנים, וחומרי בניה כפי שרואים בתמונות (ת/18). מדובר במדרגות שאמורות היו לשמש בסיום העבודות, כדרך הגישה לבית הכנסת.

אני מקבל את גירסת התובע כי למרות מצב זה של המדרגות, הן  לא היו מגודרות ולא היו שלטי אזהרה שיתכן והיו מונעים את השימוש במדרגות ואת הסיכון במעבר במדרגות שאין להן מעקה.

6.         אני מעדיף גם את גירסת התובע, במחלוקת בין הצדדים בנוגע למועד הפסקת העבודות ע"י הנתבעת 1. אומנם חשבוניות התשלום (נספח מס' 11 למוצגי התובע) מעידות על מועד התשלומים אך לא בקביעה ברורה של מועד סיום העבודה. אולם כאשר נשאל על כך כב' השופט צמח, שהיה במקום התאונה בעת התרחשותה (שאלה 6), השיב העד: "יום סיום הבנייה של בית הכנסת אינו מוגדר במדויק". כאשר נשאל העד, האם נכון כי הקבלן שבנה את בית הכנסת נתן למתפללי בית הכנסת רשות להתפלל במבנה (שאלה 8.10) השיב : "החזקה בבנין בית הכנסת נמסרה לידי ועד בית הכנסת תוך כדי ובמהלך הבנייה, גם הרבה לפני המועד הנ"ל. יש להבחין בין השימוש בפועל במבנה לבין קבלת אישור (טופס 4) על סיום הבנייה".

תצהירו של מר ועקנין אשר ניתן מספר שנים לאחר קרות התאונה, ובו מר ועקנין מציין כי הוא זוכר שנתבע 2 המשיך לבנות גם לאחר מרץ 2001  יש בו די כדי לסתור את טענת נתבע 2 כי העבודות בבית הכנסת הסתיימו בחודש ספטמבר 2000 (ראה סעיף 3.3 לתצהירו).

המסקנה העולה הינה אפוא כי הנתבעת 1 העבירה את החזקה במבנה לידי ועד העמותה בתחילת חודש ספטמבר 2000 (ראה סעיף 3.3 לתצהירו נתבע 2) וזאת בטרם סיימה את העבודות. במועד התאונה אומנם לא התבצעה ע"י נתבעת 1 כל עבודה בשטח בית הכנסת ולכן לא הועסקו אף עובדים במועד זה (ראה סעיף 3.2 לתצהיר הנתבע), אולם, עדיין היא היתה אחראית לאתר הבניה ולסיום העבודות. עדיין היה עליה לצפות לכך כי מדרגות ללא מעקה אחיזה עם "קוצים" בבטון  יכולים לגרום לבעיה ולתאונה כפי שאכן קרה. אם לא היה לנתבעת 1 כל אחריות למצב המדרגות מדוע היא גידרה אותן לטענתה?

7.         סיכומו של דבר, לנוכח האמור יש לדחות את טענות הנתבעים כי בזמן מסירת בית הכנסת, בחודש ספטמבר, היה המקום נקי משאריות בניה וכי נותרו הגידור והשילוט במקום, כאשר המדרגות נשוא התביעה גודרו למניעת מעבר. באשר למצב השטח עובר לתאונה, די לעיין בתמונות שצירף התובע (ת/18) לגבי מצב המדרגות כדי לתמוך בגירסה כי בעת התאונה נתבעת 1 טרם סיימה את העבודה במבנה.

זאת ועוד טענת הנתבעת 1 כי העמותה היתה הקבלן הראשי או כי קבלנים נוספים עבדו או אמורים היו לסיים את העבודות לא גובתה על ידה במסמכים ובראיות ולא נתבקש צירופם של מי מהם כצד לדיון בתיק זה שבפני. חוסר הבהירות בעניין זה פועלת כנגד הנתבעת 1.

אומנם התובע, אשר גם הוא בחר משום מה לתבוע רק את הנתבעים, תוך ויתורו על ברור חלקם של מעורבים נוספים בהסכם הבניה או בביצוע הבניה, אינו נקי מאחריות תורמת (אשם תורם), וזאת בשל היותו יו"ר העמותה לפחות עד המועד עליו הצהיר, קרי 20.1.01 (ראה עמ' 16 לפרוטוקול הישיבה מיום 06.06.06). זאת ועוד התובע היה מודע לשלב בו מצויה הבנייה, וכן הכיר היטב את המבנה בו הסתובב חדשות לבקרים, כאשר פיקח על ביצוע העבודות והקבלנים אשר היו במקום. החזקה ניתנה לעמותה במועד שניתנה לאור בקשת ועד העמותה וזאת בשל הרצון לפתוח את שערי בית הכנסת לפני ראש השנה. ועניין זה יובא בחשבון בפרק האשם התורם בו אדון להלן.