פסק-דין בתיק א 213027/02

התובעת, ילידת 1980, עותרת לפצותה בגין נזקי גוף אשר נגרמו לה לטענתה כתלמידה, עת נתבקשה, במהלך שיעור חינוך גופני מיום 7.1.97, להדגים גלגול על ארגז קפיצות, בסופו נחתה על רגלה הימנית שלא כהלכה ונפגעה. הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") היא הרשות המקומית, הבעלים של מבנה בית הספר ומעסיקתם של עובדי בית הספר לרבות עובדי המנהלה וההוראה. הנתבעת 2 היא מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות, כנגדה נדחתה התביעה ללא צו להוצאות, בהסכמת הצדדים (החלטה מיום 20.3.06).

בכתב ההגנה מטעם הנתבעת הוכחש האירוע, הנזק והחבות בגינו. הנתבעת טענה כי נפילה במהלך שיעור ספורט אין בה כשלעצמה כדי להצביע על רשלנות כלשהי, כי עסקינן בסיכון סביר וכי התאונה נגרמה בשל גורמים הקשורים בתובעת עצמה ובגין רשלנותה היא.

הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות (להלן: "הצד השלישי"), בטענות שעיקרן היותה של הצד השלישי, המפקחת / האחראית / הממונה על השיעורים ו/או הפעילות ו/או התכנים הלימודיים והפדגוגיים ואופן העברתם בבית הספר ובין היתר המפקחת על שיעורי הספורט המתקיימים בבית הספר וכי היא האחראית לנזקים הנטענים והמוכחשים באחריות ישירה ו/או שילוחית.

בכתב הגנה במסגרת ההודעה לצד שלישי כפרה המדינה בחבות כלפי המודיעה. נטען בעיקרו כי בית הספר מצוי בבעלותה ובהפעלתה המלאה של הנתבעת, על צוות ההנהלה, ההוראה והמנהלה במלואו. כן נטען כי המדינה מקיימת אך ורק פיקוח פדגוגי על תוכניות הלימודים בבית הספר ואין לייחס לה אחריות בגין התאונה הנטענת.

מטעם התובעת העידו הגב' נעמה שם-טוב, תלמידה במועד האירוע, התובעת בעצמה ומסמכים.

מטעם הנתבעת 1 העידו מר רון כרמלי מורה לחינוך גופני במועד האירוע, הגב' שרון סיגל מורתה של התובעת לחינוך גופני במועד הרלבנטי, מסמכים ותמונות.

מטעם הצד השלישי לא הוגשו ראיות.

להוכחת מצבה הרפואי של התובעת הגישו הצדדים חוות דעת בתחום האורטופדיה, פרופ' נרובאי חיווה דעתו מטעם התובעת וד"ר קליר חיווה דעתו מטעם הנתבעות (הן הנתבעת והצד השלישי). חוות הדעת הוגשו בהסכמה, ללא חקירה נגדית (פרוטוקול מיום 30.10.05). בהחלטה מיום 20.10.03, ולאור הפער בחוות דעת הצדדים, מונה ד"ר נחום הלפרין כמומחה רפואי מטעם בית המשפט וחוות דעתו מיום 15.9.04 הוגשה בהסכמה (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 24.12.06), תוך ויתור על חקירתו.

עיקרי העובדות שהוכחו כדבעי:

1. התובעת, תלמידת כיתה י"א בבית הספר העירוני ע"ש בליך ברמת גן (להלן: "בית הספר") ובת 17 במועד האירוע, השתתפה ביום 7.1.97 בשיעור חינוך גופני אשר התקיים במסגרת כיתתית במהלך יום הלימודים (ר' אישור בית הספר, נספח ב' לתצהיר התובעת). השיעור התקיים באולם ההתעמלות של בית הספר.

2. במהלך השיעור התעמלו באולם על מכשירי ההתעמלות השונים מספר קבוצות של תלמידים. באולם ההתעמלות שהתה מורתה של התובעת לחינוך גופני, הגב' סיגל שרון (להלן: "המורה") (עדות שם טוב בעמ' 8 לפרוטוקול, עדות התובעת בעמ' 12 לפרוטוקול).

3. במהלך השיעור, ולאחר שמספר בנות כיתתה כבר ביצעו את התרגיל, נתבקשה היא על ידי מורתה, להדגימו: "כשהגענו למכשיר עצמו והיינו צריכים לבצע המורה ביקשה מאחת התלמידות, לאחר מכן כל אחת התחילה לבצע את התרגיל, המורה באיזה שלב עזבה את הקבוצה והלכה. אחת הבנות פנתה למורה ואמרה לה שהיא לא יודעת בדיוק איך לעשות. המורה פנתה לדנה וביקשה ממנה להדגים לה" (עדות שם טוב בעמ' 8 לפרוטוקול וכן בעדות התובעת בעמ' 12 לפרוטוקול).

4. בהתאם לעדות התובעת, נחשבה היא לספורטאית טובה במיוחד (עמ' 12 לפרוטוקול), והשתתפה בזמנה הפנוי בשיעורי התעמלות כתחביב (עדותה בעמ' 11 לפרוטוקול).

5. התרגיל אותו נתבקשה התובעת להדגים מורכב היה מריצה לקראת ארגז הקפיצות, ביצוע הגלגול על גבי הארגז ונחיתה על המזרון. תרגילים כגון דא בוצעו ע"י כיתתה של התובעת " מכיתה יא' אולי בכיתה י'" (עדות התובעת בעמ' 11 לפרוטוקול). תרגיל זה נלמד בבתי הספר מזה זמן רב ומצוי במסגרת תכנית הלימודים של משרד החינוך לשיעורי החינוך הגופני (ס' 9 לתצהיר מר כרמלי).

6. ארגז הקפיצות עליו נתבקשה התובעת להדגים את התרגיל הינו ארגז עשוי עץ, בעל 5 דיוטות, הולך וצר כלפי מעלה, בצורת פירמידה, גובהו מעל מטר ומוקם על רצפת האולם (ר' עדות שרון סיגל בעמ' 22 לפרוטוקול ותמונות ארגז הקפיצות שצורפו לתצהיר רון כרמלי). בסמוך לפני הארגז מונחת מקפצה, ובסמוך לאחריו מונח היה על הקרקע מזרון (ר' עדות מר סיגל שרון בעמ' 22 לפרוטוקול, וס' 4 לתצהיר הגב' שם טוב). יוער, כי התובעת אינה טוענת שהארגז עליו נתבקשה לבצע התרגיל לא היה תקין (עדותה בעמ' 11לפרוטוקול).

7. לאחר שנתבקשה לבצע התרגיל, פנתה המורה לחינוך גופני לקבוצת תלמידים אחרת, ולא נכחה בסמוך לתובעת בעת ביצוע ההדגמה כאמור (ר' עדות התובעת: "היא היתה במרחק מטרים ספורים ממני" (עמ' 12 לפרוטוקול) ועדות הגב' שם טוב: "המורה עמדה מאחורינו במרחק, קרובה לקבוצה אחרת" (עדות שם טוב בעמ' 8 לפרוטוקול)).

8. בעת ביצוע ההדגמה, ולאחר שביצעה את הגלגול על גבי הארגז, נחתה התובעת על המזרן נחיתה לא מוצלחת, איבדה יציבותה, נפלה בהמשך על ברכה הימנית ונפגעה, וכדבריה: " מעדתי על הרגל" (עמ' 14 לפרוטוקול) וביתר פירוט בתצהירה: " ... לאחר שביצעתי הגילגול על גבי הארגז, נחתתי עם רגלי הימנית - הגם (ש)נעלתי נעלי התעמלות כנדרש - שלא כהלכה על המזרון, זאת בשל אבדן יציבותי ו/או בשל עוצמת נחיתת גופי ורגלי הנ"ל על גבי המזרון, וכתוצאה מכך נפלתי בהמשך על ברכי הימנית ונפגעתי בחוזקה בברכי הנ"ל." (סעיף 4 לתצהיר התובעת).

ר' גם תיאור התרחשות התאונה בטופס תביעת תאונות אישיות תלמידים (נספח א' לתצהיר התובעת), ולפיו: " התאונה ארעה כתוצאה ממעידת הרגל בעת נחיתה על הרצפה במהלך תרגיל על ארגז קפיצות לפי בקשתה המפורשת של המורה להתעמלות".

9. לאחר הנפילה, נוכח זעקות הכאב, חשה אליה המורה לחינוך גופני ותלמידות נוספות שנכחו באירוע (ס' 4 ו- 5 לתצהיר התובעת לעומת גרסתה המאוחרת עת חקירתה לפיה " כשנפלתי נתתי צעקה הסתובבתי לחפש את המורה התלמידות הלכו לקרוא לה" בעמ' 13 לפרוטוקול). המורה לחינוך גופני הזעיקה מורה נוסף לחינוך גופני ושניהם ליוו אותה לפינת האולם. לאחר שבחנו את מצבה של רגלה, שלחו המורים את התובעת, באמצעות שני תלמידים שנתבקשו ללוותה, לשבת בחדר המורים לצורך מנוחה (סעיף 5 לתצהיר התובעת). יצויין, כי על פי עדותה, וזו מהווה עדות יחידה של בעל דין לעניין זה, הופלה התובעת על ידם מבלי משים בדרך לחדר המורים, והיא נחבלה פעם נוספת בברכה הימנית (סעיף 5 לתצהיר התובעת).