פסק-דין בתיק א 212403/02

עניינו של פסק הדין שבפני, הוא בתאונה שארעה ביום 31.8.00 (להלן: "התאונה").

רקע

1.         התובעת הינה חברה המספקת שירותי טלקומוניקציה במדינת ישראל, שהוקמה ופועלת עפ"י חוק הבזק, התשמ"ב - 1982 ותקנותיו (להלן: "התובעת").

2.         הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") היה נהגה של משאית נושאת מספר רישוי 15-361-64 (להלן: "המשאית"), אשר במועד התאונה הייתה מבוטחת אצל הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת 2").

3.         ביום 31.8.00 או בסמוך לכך, נהג הנתבע במשאית בתחום המושב סלעית, כשעל המשאית

מועמסת מכונה למיון זיתים (להלן: "המכונה").

במהלך נסיעתה, פגעה המשאית ו/או הציוד המותקן עליה, בעמודי תקשורת ו/או כבלים השייכים לתובעת (להלן: "האירוע"), וכתוצאה מכך נגרם להם נזק (להלן: "הנזק").

כפי שיפורט בהמשך, כל אחד מהצדדים  גרס, כי האחריות לקרות האירוע, רובצת לפתחו של האחר, ולצורך כך, כל אחד מהם העלה טיעונים שונים, כדי לבסס את מסקנותיו, אלא שבחינה מדוקדקת מעלה, כי השאלה האמיתית העומדת להכרעה הינה קודם כל, האם הנתבע התרשל והאם המכונה הוטענה והועמסה על המשאית, בגובה העולה על המותר- ואם  התשובה חיובית, תשאל השאלה, האם הוצבו עמודי התובעת ונמתחו כבלי התובעת שלא כדין, בגובה הנמוך מהמותר או נמוך מזה המתבקש בהתאם לתנאי המקום.

טענות הצדדים

4.         התובעת בכתב התביעה, טענה כנגד הנתבע מספר טענות חלופיות:

א.         אירוע התאונה נגרם בשל פזיזותו ו/או חוסר זהירותו של הנתבע בנהיגתו ברכב הפוגע.

ב.         הנתבע חב חובת זהירות כלפי כל המצוי בדרך, לרבות כלפי ציוד התובעת ואירוע התאונה נגרם אגב הפרת חובה זו, בשל התרשלות הנתבע.

ג.          הנתבע עוול כלפי התובעת בעוולת הפרת חובה חקוקה הקבועה בין השאר בחוק הבזק ותקנותיו (להלן: "חוק הבזק") וכן בפקודת התעבורה תשכ"א - 1961 ותקנותיה (להלן: "פקודת התעבורה").

            בנוסף טענה התובעת כי:

ד.         הנתבע אחראי בכל מקרה, בפיצוי התובעת על הנזקים שנגרמו לה וזאת מכוח האחריות המוחלטת או המוגברת המוטלת עליו בנסיבות העניין על פי כל דין ולרבות על פי הוראות חוק הבזק.

ה.         בנסיבות העניין, יש להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" שבסעיף 41 לפקודת הנזיקין, תשכ"ח - 1968 (להלן: "הפקנ"ז") ולפיכך עליו הראיה שלא התרשל.

ו.          רכבו של הנתבע הינו "דבר מסוכן" כמשמעו בפקנ"ז, ולכן עליו הראיה שלא התרשל.

הנתבעים טענו, כי כל נזק שנגרם, ככל שנגרם, אירע בשל הצבת עמודי התובעת ומתיחת כבלי התובעת שלא כדין ו/או עפ"י הוראות כל דין ואף שלא בהתאם להוראות התובעת עצמה למתיחת כבלי בזק, ללא התחשבות בתוואי הקרקע ובעובדה שהדרך במקום משמשת להובלת מטענים ולמשאיות.

עוד טענו הנתבעים, כי גובהה הכולל של המשאית, לא עלה על הגובה המותר בהובלה עפ"י כל דין וכי התובעת לא הציבה כל שילוט, אזהרה, או אמצעי אחר, כדי להזהיר מפני כבלים שמתחה בגובה נמוך, בניגוד להוראות החלות וכי בנסיבות העניין, הנתבע לא יכול ולא חייב היה לצפות את הפגם והליקוי שגרמה התובעת עצמה במתיחת הכבל מעל פני הדרך.

נטל ההוכחה

5.         הצדדים מסכימים, כי התאונה והנזק שנגרם בצידה, אירעו בעקבות פגיעה של המשאית בציוד השייך לתובעת, אלא שכל אחד מהם טוען כאמור, כי התאונה ארעה באשמתו של השני.

כידוע על התובעת מוטל הנטל הבסיס והראשוני, להוכיח את תביעתה.