פסק-דין בתיק א 212143/02

עסקינן בתובענה ובתובענה שכנגד שהינן תולדה של הסכם מיום 24.3.91 אשר בית המשפט העליון הכריז עליו כבטל מחמת הפרת התובע.

1.     הרקע העובדתי:

הנתבעת/תובעת שכנגד (להלן: " קפליוק") הינה הבעלים של בניין בן 3 קומות ברח' בן יהודה בת"א (להלן : " הבניין").

ביום 24.3.91 נחתם בין התובע/הנתבע שכנגד, (להלן: " בן משה") לבין קפליוק הסכם לפיו מכרה זו האחרונה לבן משה את גג הבניין, לצורך בנייה, ובתמורה התחייב בן משה לשלם לה סך של 150,000 דולר .

כן התחייב בן משה לרשום את הבניין כבית משותף, להתקין מעלית, לשפץ את הבניין, כולל שיפוץ חיצוני, חדר המדרגות וכן החצר.

תוך כדי ההליכים שננקטו ע"י בן משה לצורך קבלת היתר בניה, נחתמה בין בעלי הדין תוספת להסכם, במסגרתה ויתרה קפליוק על חלק משטח המרפסות של הבניין ובתמורה התחייב בן משה לבצע שיפוצים נוספים, כולל שיפורים בטיחותיים אשר ימנעו את הכרזתו של הבניין כבניין מסוכן.

בן משה שילם לקפליוק את התמורה הכספית המוסכמת, קרי: סך של 150,000 דולר אולם התמהמה בביצוע השיפוצים ו/או הבניה.

השנים נקפו, ודבר לא נעשה , אם באשר לבנייה על הגג ואם באשר לשיפוצים ולשיפורים בבנין עצמו, כאמור בהסכם ובתוספת.

מצב הבית הלך והתדרדר והעיריה איימה להכריז על הבניין כעל בנין מסוכן.

ביום 1.4.96 שלחה קפליוק לבן משה הודעת ביטול ההסכם.

בן משה דחה הודעה זו ועמד על קיום ההסכם.

הסכסוך בין השניים החל להתנהל בבית המשפט המחוזי בת"א.

בסופו של יום ניתן ע"י בית המשפט המחוזי בת"א פסק דין הצהרתי הקובע כי החוזה שנכרת בין בעלי הדין הופר ע"י בן משה וכי הודעת הביטול - בדין ניתנה.

בן משה סירב להשלים עם קביעה זו וערער לבית המשפט העליון .

ביום 27.5.02 דחה בית המשפט העליון את הערעור וקבע כי עקב ההפרה מצד בן משה, אכן בוטל החוזה כדין.

בית המשפט העליון אף אישר את החלטת בית המשפט המחוזי לפיה ניתן לקפליוק היתר לפיצול סעדים.

ביטול החוזה מחמת הפרתו ע"י בן משה, הפך, איפוא, לעובדה מוגמרת.

2.     ההליך שבפני:

בתביעה העיקרית שבפני עותר בן משה, לסעד של השבה מכוח סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א - 1970, (להלן: "חוק החוזים - תרופות") ומבקש לצוות על קפליוק להשיב לו את הסך של 150,000 דולר ששילם לה בשעתו, בתוספת ריבית דולרית בשיעור 11% לשנה.