פסק-דין בתיק א 211913/02

א.        מבוא:

בפני תביעת התובע, יליד 31.7.69 ,לתשלום פיצויים בגין שתי תאונות דרכים בהן היה מעורב מ-11.12.98 וכן מ-7.8.99, על פי עילתו כאמור בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "החוק") כלפי שתי הנתבעות שביטחו את הרכבים בהם נהג בזמן התאונות בביטוח חובה, כאשר הנתבעת 1 ביטחה הרכב המעורב בתאונה הראשונה, והנתבעת 2 ביטחה הרכב המעורב בתאונה  השניה.

אין מחלוקת בין הצדדים בדבר חבותן של הנתבעות לפצות התובע על פי החוק. המחלוקת מתמקדת בשיעור הפיצוי וחלוקתו בין התאונות.

ב.         הטיפול הרפואי והנכות הרפואית:

בתיק זה מינה ביהמ"ש שלושה מומחים רפואיים, פרופ' רפפורט צבי בתחום הנוירולוגי, פרופ' האובן דניאל בתחום הכירורגיה הפלסטית, ופרופ' שמואל טיאנו בתחום הפסיכיאטרי.

פרופ' רפפורט, מסר חווה"ד ביום 1.10.03, ומציין ביחס לתאונה מיום 11.12.98 ,כי התובע נפגע בראש ובצוואר ללא איבוד הכרה. חתך במצח משמאל נתפר. לאחר תאונה זו סבל במשך חודשיים מכאבי ראש וצוואר, עצבנות יתר, נדודי שינה ומצבי רוח. ביחס לתאונה השניה מיום 7.8.99 מציין, כי התובע טען שאיבד הכרתו למס' שעות, נראו שפשופים במצח, אף וברך שמאל. חתך גדול במצח משמאל נתפר. בדיקתו הנוירולוגית הייתה תקינה, צילומי CTתקינים, ושוחרר לאחר אשפוז עם תלונות על כאבי ראש, בית החזה, וסחרחורות. בדיקת EMGמיום 21.9.99 הראתה רדיקולופתיה צווארית משמאל, שנעלמה בבדיקה חוזרת מיום 7.7.02. בדיקות EEGהיו תקינות, הייתה החמרה בכאבי ראש ועצבנות יתר לאחר התאונה  השניה.

בעת בדיקתו אצל המומחה, התלונן התובע על עצבנות, חוסר ביטחון עצמי וחוסר שליטה ברגשותיו, חש ירידה בריכוז, זיכרון וביטחון עצמי. סובל מכאבי ראש דו רקתיים לפרקים לא סדירים שמגיבים למשככי כאב קלים. סובל מכאבים בע"ש גבי תחתון ובצוואר כל יום אחר. מוסר על תחושת עקצוצים בירך מימין. מסוגל לנהוג. תנועתיות מלאה של עמוד השדרה. צלקת במצח משמאל באורך 3 ס"מ ורוחב של כ-4 מ"מ.

פרופ' רפפורט קבע לבסוף, כי לא נותרה לתובע נכות בתחומו, כי לתובע תסמונת דחק בתר חבלתית (PTSD) לשם בירורה נדרש פסיכיאטר, כי סבל עוד קודם לתאונה הראשונה מ-CTS(לחץ על עצבי המדיאנוס בשורש כפות הידיים), אין החמרה בממצאים אלה לפי בדיקת EMGאחרונה.

בתשובה לשאלת הבהרה של ב"כ התובע קבע, כי אין מקום לנכות בעמוד השדרה.

פרופ' רפפורט נחקר אודות חווה"ד בביהמ"ש, והיה מוכן להכיר באפשרות ולפיה, לכאבי הראש,  הצוואר והכתפיים, ישנה משמעות בתחום קביעת אחוזי הנכות. בהמשך לשאלה השיב:

"...מבחינת קביעת נכות אני לא יודע איך לקבוע נכות על סוג זה של כאבים, לכן אני נמנע מלקבוע נכות על תלונה של כאבים..." (עמ' 18 לפרוטוקול מ-26.2.06).

לשאלת ביהמ"ש השיב:

"כאבים יכולים להגביל אותו בעבודתו".

בהמשך נשאל:

"ש.     כמו שכאבים יכולים להגביל בשיעור של 10% נכות.

ת.                זו שאלה היפותטית, אבל אפשר לדבר על 10% נכות מבחינת כאבים".

נושא זה העלה גרסאות שונות של הצדדים בסיכומיהם, ואתייחס לכך בהמשך.

לאור המלצת פרופ' רפפורט מונה פרופ' טיאנו כפסיכיאטר. פרופ' טיאנו מסר חוו"ד ביום 11.7.04.

על פי הבדיקה הקלינית קבע פרופ' טיאנו ,כי מדובר בתסמונת דחק בתר חבלתית חלקית. פרופ' טיאנו עוד מציין, כי בפועל בתקופה זו עבר התובע ארבע תאונות דרכים, (עוד שתי תאונות בשנת 99 ו-2000). ביחס לתאונה הראשונה נשוא דיוננו, הפגיעה הייתה חתך במצח ובאף ללא אבדן הכרה, בהמשך סבל מכאבי ראש. ביחס לתאונה השניה נשוא דיוננו לאחריה מתווספות תלונות על סף גירוי נמוך, תוקפנות והפרעות בשינה לרבות מצבי דיסוציציה כשלושה חודשים לאחר התאונה שנעלמו בהמשך כאשר הטיפול היחיד שקיבל היה כדור קלונקס לשינה שנרשם ע"י נוירוכירורג.