פסק-דין בתיק א 211241/02

1.         זו תביעה כספית לחיוב הנתבעת ב- 250,000 ש"ח ולמתן צו עשה. התובע רכש דירה ברח' עזריאל 10 ברמת גן,  מן הנתבעת, חברה העוסקת בבניית דירות מגורים על פי ההסכם שנערך ביום 8.3.94, כאשר הדירה נמסרה לו בדצמבר 1995.

2.         התובע טוען כנגד הנתבעת הן טענות חוזיות בדבר תנאים מקפחים בחוזה אחיד, הפרות חוזיות באשר לטיב הבנייה, תחולתו של הכלל "הדבר מעיד בעד עצמו", וכן איחור במסירת הדירה. והן טענות בדבר ירידת ערך הדירה גם לאחר תיקון הליקויים בדירה עצמה,בחנייה ובשטחים המשותפים. בנוסף טוען התובע כי עד היום טרם נרשמה הדירה ומבקש רישום ואכיפת החוזה - בצו עשה.

3.         הנתבעת טוענת כי דין התביעה להידחות, שכן היא לא היתה החברה המבצעת בפועל אלא "חברת אגבבה קבלן בניין, חברה לבניין בע"מ". הנתבעת לא הגישה הודעת צד ג כנגדה, ולכן זו איננה צד בתביעה.

4.         באשר לטענות החוזיות טוענת הנתבעת כי אין המדובר בחוזה אחיד או מקפח, וכן האיחור במסירת הדירה נבעו מנסיבות אשר אינן בשליטת הנתבעת, כגון סגרים שאירעו בשנת 94'-95'.

5.         באשר לאי רישום הזכויות, טוענת הנתבעת כי הרישום תלוי ברשויות חיצוניות ואינו תלוי רק בה.

טוענת הנתבעת כי האיחור במסירת הדירה נבע בין היתר משינויים שביקש התובע לבצע בדירה.

ובאשר לטענות בדבר הליקויים טוענת הנתבעת כי הסכומים בגין הליקויים וירידת הערך מופרזים ומוגזמים וכי "חברת אגבבה" תיקנה הליקויים . באשר לתחולת הכלל "הדבר מעיד בעד עצמו" טוענת הנתבעת כי על התובע רובץ נטל השכנוע וחובת ההוכחה.

6.         לתמיכה בעמדתו, צירף התובע שתי חוות דעת מומחים שנערכו בדצמבר 1999: האחת, נערכה ע"י קליגסברג יעקב, מהנדס בניין אשר אמד את ליקויי הבנייה השונים, הסטיות מתקנות התכנון והבנייה, הסטיות מהמפרט התכנית ותכנית המכר. על-פי חוות-דעתו המנומקת, סך כל עלויות התיקון הן בסכום של 72,189 ש"ח.

השנייה, נערכה על-ידי שלמה פרמון אשר מתייחס באומדנו לשיעור ירידת ערך הדירה וליקויי הבנייה. על-פי חוות דעתו שיעור ירידת הערך בגין ליקויים שלא ניתנים לתיקון הוא 38,000 $.

7.         בטרם אבחן טענות הצדדים, אומר כי לדעתי אין צורך לדון ולנתח החוזה האחיד או את תניותיו, שכן, אין ספק כי בין אם הנתבעת בנתה הדירה בפועל, ובין הדירה נבנתה ע"י חברה מבצעת, מבחינת התובע הנתבעת היא האחראית לקיום ביצוע התחייבויותיה השונות העולות מהחוזה, בהיותם הצדדים הקרובים לחוזה.

8.         באשר לטענות בדבר איחור במסירת החוזה-

המועד החוזי למסירת הדירה נקבע ל-1.5.95, כאשר בפועל הדירה נמסרה ב-25.12.95.

לפי סעיף 3 ו(2) לחוזה המכר, איחור של ארבעה חודשים מעבר ל-.1.5.95 "ואפילו בהיעדר נסיבות מצדיקות כלשהן לא ייחשב הדבר להפרת התחייבות כלשהי מצד החברה" . סעיף 3 ז בהמשך קובע כי במקרה של איחור מעבר לארבעת החודשים יהיה זכאי לפיצוי מוסכם על תקופת הפיגור בגובה שווי שכר דירה של דירה זהה.                                                       

לדעתי החוזה החתום המוסכם נותן מענה לטענה זו, ולפיו יש לפסוק הפיצוי המוסכם ל"תקופת הפיגור"  של 3 חודשי שכירות. לפי חוות-דעת השמאי מטעם התובעים, שכר דירה חודשי עומד על סך של 900 $ לחודש X 3 חדשי שכירות = 2,700 $, אשר שווים בש"ח במעוגל עומד סך של 12,000 ש"ח.

9.         לטענת התובע טרם נרשמו הזכויות בדירה לטובתו בלשכת רישום המקרקעין.  אי רישום זכויות התובע בדירה משנת 1994, הוא זמן ארוך. לטענת הנתבע כי אי הרישום אינו תלוי בו אלא בעירייה. לטענה זו לא הובאו סימוכין. הטענות  כי הרישום תלוי ברשויות חיצוניות, לא הוכחו, כך גם לא הוכחו מאמצים סבירים כלשהם לרישום זכויות התובע בדירה. רכיב זה בתביעת התובע הוכח על-ידו.

10.       החלק הארי בתביעה מתרכז בטענות אודות הליקויים בדירה.

הוכח כי לתובע נגרמו נזקים כבדים בדירתו שנבעו מליקויים בעת בניית הדירה .

השאלה הניצבת בפנינו היא האם נזקים אלה ברי תיקון, ואם כן - האם כתוצאה מהליקויים שכן ניתנים לתיקון, נגרמה ירידת ערך לדירת התובע, כפי שבהן עוסקות חוות דעת המומחים שלעיל, וכן מהו גובה הנזק.