פסק-דין בתיק א 210048/02

תחילתה של התובענה הוא בשלושה שיקים, אשר הוגשו לביצוע בלשכת ההוצל"פ במסגרת תיק שמספרו: 4-01-52777-01 .

כנגד הגשת השיקים לביצוע, הוגשה על ידי הנתבעת התנגדות. ההתנגדות נתקבלה ולפיכך עברה המחלוקת להתברר בפסיה של תובענה רגילה לכל דבר ועניין.

רקע

1.         התובעת הינה חברה לבנייה, אשר רכשה מחברת "נאות אלעד סנטר בע"מ" (להלן: "החברה") את זכותה להקמתו של קניון חדש, ברחוב ניסים גאון 1 שביישוב אלעד, כשבפועל נותר הפרויקט תחת ביצועה, פיקוחה ואחריותה של החברה (להלן: "התובעת").

2.         הנתבעת ומשפחתה, הינם תושבי אלעד המתגוררים בסמיכות למקום בו התעתד להיבנות הקניון כאמור (להלן: "הנתבעת").

3.         בשנת 1999 החלה התובעת בביצוע העבודות בשטח להקמת הקניון, במסגרתן בוצעו בין היתר קידוחים בקרקע הסמוכה לביתה של הנתבעת.

4.         זמן קצר לאחר התחלתן של העבודות במקום, פנתה הנתבעת להנהלתה של החברה בעקבות הנזקים שנגרמו לטענתה לרכוש ביתה ולבריאות ילדיה, כתוצאה מביצוע הקידוחים במקום.

5.         בעקבות פנייתה ותלונתה של הנתבעת, הוחלט לפצותה, ומרגע זה ואילך, חלוקים ביניהם הצדדים, באשר לעובדות ונסיבות המקרה, אשר הביאו בסופו של דבר להגשת השיקים לביצוע .

              שלושת השיקים נשוא המחלוקת בתיק זה נמשכו ע"י הנתבעת והם בסכומים ונושאים תאריכי פירעון, כדלקמן:

א.         שיק ע"ס 5000 ש"ח   ליום 20/03/00

ב.         שיק ע"ס 5049 ש"ח   ליום 20/04/00

ג.          שיק ע"ס 4468 ש"ח   ליום 20/04/00 (להלן: "השיקים") .

טענות הצדדים

6.         הנתבעת טוענת, כי בעקבות פנייתה כאמור, התנהל בינה לבין הנהלת החברה מו"מ, במסגרתו הוסכם על התקנתם של שני מזגנים בביתה, האחד כפיצוי על עוגמת הנפש ואילו השני כתנאי לכך, שלא תבואנה תלונות נוספות בעתיד בדבר הקידוחים במקום.

שני המזגנים הותקנו בביתה באותו המועד, ושלושת השיקים שמסרה, נמסרו בכדי:

א.         למנוע מחלוקת פנימית בין נציגיה של התובעת בעניין גודל הפיצוי, וכן

ב.         בכדי להבטיח, כי לא תשוב להזיק להמשך ביצוע הפרויקט (להלן: "עסקת היסוד").

                        השיקים ניתנו לביטחון בלבד,  כשלנתבעת לא הייתה כל כוונה לרכוש ולשלם תמורה בגין אחד מהמזגנים.

התובעת טוענתה מאידך, כי בעקבות פנייתה הראשונה של הנתבעת לחברה, לפנים משורת הדין וכמחווה של רצון טוב, הוחלט לפצותה על ידי התקנתו של מזגן אחד בלבד בביתה. מאוחר יותר, פנתה הנתבעת לתובעת בשנית, בבקשה חוזרת להתקנתו של מזגן נוסף בביתה, אלא שהפעם התובעת סירבה ולפיכך נתנה הנתבעת את הסכמתה, לשלם בגין אותו מזגן נוסף. בהתאם להסכמה זו, רכשה הנתבעת את המזגן הנוסף ומכרה אותו לנתבעת, כנגדם של שלושת השיקים הדחויים, שנמסרו לה מהנתבעת, בסכום כולל המבטא את שוויו של אותו מזגן נוסף (להלן: "המזגן הנוסף").

הנתבעת לא מילאה אחר התחייבותה לפירעון השיקים, ולפיכך הם הוגשו לביצוע בלשכת ההוצל"פ.

התובעת טוענת, כי היא אוחזת בשיקים כשורה ובעד הערך, על השיקים לא נרשם, כי הם לביטחון, ולפיכך טענתה של הנתבעת, בדבר ייעודם של השיקים, הינה טענה לא נכונה ובין היתר היא מהווה טענה בע"פ, כנגד מסמך בכתב.