פסק-דין בתיק א 2098/05

א.        מבוא

1.         בתיק זה נתתי ביום 2.9.07, פסק דין חלקי בשאלת החבות בו קבעתי כי ארעה לתובע ביום 23.12.03, תאונה שעה ששהה מחוץ לרכבו ואולם על חברת הביטוח שביטחה את רכבו (להלן:"הדר") לשאת לבדה במלוא הפיצוי, אם יגיע כזה, לתובע בגין נזקיו מהתאונה, אם יוכחו כאלו.

2.         בשולי פסק הדין החלקי הוריתי לתובע שהיה לא מיוצג בהליכים ע"פ בחירתו ובמועד מתן פסק הדין החלקי כבר הגיש תחשיב נזק מפורט מטעמו, ולב"כ הדר, להגיש סיכום טענות מפורט באשר לפיצוי המגיע, אם מגיע, לתובע בגין התאונה לאור הסכמה קודמת של הצדדים כי ההכרעה בענין זה תנתן בדרך של פשרה ללא צורך בנימוקים עפ"י החומר המצוי בתיק בית המשפט וזה שיוגש ע"י הצדדים.

3.         ביום 2.9.07, ולאחר שהובא לידיעתי כי התובע שכר שירותיו של עו"ד הוריתי על המצאת פסק הדין החלקי לידי בא כוחו החדש של התובע, ואפשרתי לב"כ התובע החדש להגיש סיכומים וכן להגיב על הסיפא לפסק הדין החלקי המורה לצדדים להגיש סיכומים לצורך מתן הכרעה בשאלת הנזק בדרך של פשרה.

4.         ביום 7.10.07, הגיש ב"כ הנתבעת סיכום טענותיו לצורך דיון בדרך של פשרה עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים התשל"ה - 1975 (להלן:"חוק הפיצויים"). וביום 6.11.07, ביקש בא כוחו החדש של התובע להגיש סיכומים משלימים לתחשיב הנזק שהוגש ע"י התובע עצמו יום 7.12.06. בקשתו נעתרה וסיכומים משלימים לתחשיב הנזק הוגשו ביום 6.12.07. לסיכומים אלו צורפו רק שני העתקים (לא קריאים לחלוטין), של דו"ח חשובי מס עפ"י הכנסה מוצהרת, אחד מהם הוגש קודם לכן בתחשיב הנזק מטעם התובע.

5.         לאחר הגשת סיכום טענות משלים מטעם התובע ביקש ב"כ הנתבעת להגיש תגובה קצרה בכתב אשר הועברה לתגובת ב"כ התובע בהחלטתי מיום 1.1.08, רק לאחר השלמת כתיבת טיוטת פסק דין זה הובאה לעיוני תגובת ב"כ התובע  לאחר שעיינתיבבקשה ובתגובה לה נחה דעתי כי יש מקום להתיר הגשת התגובה לה ניתנה תגובה עניינית מטעם ב"כ  התובע.

ב.         הנתונים

            I.          התובע יליד 1.7.1976.

            II.         התאונה ארעה ביום 23.12.03.

            III.        התובע שהה בבית החולים לאחר התאונה בימים 25.12.03-24.

            IV.        לתובע היו בעיות רפואית קודמות והוא אף נזקק לטיפול ולמעקב פסיכיאטרי

בטרם התאונה. במיוחד טופל התובע עוד לפני התאונה וללא קשר אליה ע"י הפסיכולוגית הקלינית,  גב' נירית שי .

V.       לתובע הוצאו אישורי מחלה (ולא תעודות אי כושר) לאחר התאונה לתקופה שבין 2.1.04 - 20.2.04, סה"כ 48 ימים. אציין, כי בתעודת מחלה שהוצאה לתובע לתאריכים 16-23.1.04 יש גם אבחנה בגין כאבי גב תחתון שאינה מופיעה בתעודות אחרות ואינה תואמת את סוג פגיעתו של התובע בתאונה דנן, כעולה גם מתשובתו של התובע לשאלה 5, כי היתה לו חבלה קודמת לתאונה בגבו.

VI.      בין התאריכים 27.1.03 - 27.12.03, היה התובע במעקב רפואי אצל רופאי קופת חולים, 17 פעמים. מאז 27.1.04 אין בפני כל אינדיקציה כי התובע נזקק לטיפול רפואי בקשר לנזקים עפ"י התאונה עד היום.

VII.     לתובע לא נותרה כל נכות צמיתה בגין התאונה.

VIII.    התובע הצהיר כי לפני התאונה לא היה לו מקצוע ספיצפי וכי לפני התאונה ניהל קיוסק והכנסתו החודשית 7,000 ש"ח לא צורפו תלושי שכר והצהרה זו של התובע בתשובה לשאלה 18 (ד) אינה תואמת האמור בדוחות חישובי מס, שם עפ"י הצהרה התובע נקבע כי הכנסתו של התובע השנתית ב-2003 היתה 76,157 ש"ח ובשנת 2004 - 56.652 ש"ח.

IX.      קבלות על הוצאות שהוציא התובע בפועל ושצורפו לתחשיבי מסתכמות בסך 897.81 ש"ח.

X.       אין לאשר לתובע הוצאות שהוציא לצורך תקון רכבו, פיצוי זה חורג מגדר המגיע מכח תביעתו שבפני שענינה פיצוי בגין נזקי גוף עפ"י החוק.

          אין לקבל טענות התובע לענין זכאות להשבת כספים שהוציא לצורך קבלת טיפול פסיכולוגי אצל גב' נירית שי. הוכח בפני כי בטיפול זה החל התובע עוד לפני התאונה וללא קשר אליה ולא הוכח כי היה צורך בהמשך הטיפול בגין נזקי התובע בתאונה.